יהדות
הפוך לדף הבית
יהדות מידע יהודי חדשות דעות משפחה תרבות אוכל נשים חינוך
 שווה עיון:
בעל תפילה בימים נוראים

 
שאל את הרב - שאלות ותשובות ביהדות ובהלכה
דף הבית » שאל את הרב - שאלות ותשובות ביהדות ובהלכה » מארי יוסף קאפח זצ``ל
 


» לצפייה בתשובות הרבנית שולמית בן שעיה
חיפוש
» מתקדם

 תגיות
   7 נקיים    אבות    אזכרה    אינטרנט    אירוח שבת    אירוסין    אישה    אישות    אישות ומשפחה    אמונה    אתרוג    בגידה    בחורה    בינו לבינה    בית    בית כנסת    בית מדרש    בית ספר    בעל    בר מצווה    ברית מילה    ברכה    ברכות    ברכות הנהנין    ברכות השחר    ברכת החמה    ברכת הלבנה    ברכת המזון    ברכת כהנים    בשר וחלב    בשרי    בת מצווה    גזל    גיור    גירושין    גניזה    גשם    דבר תורה    דברי תורה    דגים    דעות    דתי    הדלקה    הדלקת נרות    הוראה ותלמוד תורה    הורדות    הורדת שירים    החזר מס    היחיד והחברה
 אינדקס נושאים
 
» אינדקס נושאים ותגיות

מארי יוסף קאפח זצ"ל

מתוך: חברה » עדות וכתות בישראל פורסם בל' בסיוון התשס"ה
שלום למורי ערוסי.
הייתי מעוניין שתגיב לדברים שאצטט להלן, במיוחד משום שספרים אלה של מארי הודפסו במכון מש"ה שאתה המייסד לו. ואתה אף נחשב בעיני רבים כממשיכו של מארי.
אני מצטער על האריכות, ואני מוכן להתמתין מס' ימים לתשובה ארוכה ועניינית. הנושא הזה ממש חשוב לי בתור אחד שנוהג לפי מארי יוסף, ולעיתים נבוך בשאלות מסוג אלה.
תודה רבה.

---------------------
לפני שהרב קאפח דרדעי הוא תימני,וכיון שכך הוא מחוייב להגן על הרמב"ם, וממילא להתקיף ולזלזל בחולקים על הרמב"ם, ואף על פי שהוא עצמו ההדיר את שו"ת הראב"ד מכת"י, אינו נמנע מלזלזל ולהקל בכבודו של הראב"ד, והכול מפני 'חטאו' שהשיג על הרמב"ם. וזה מצוי אצל אחדים מחכמי תימן שסבורים שהם עדיין מנהלים את המערכה לצד הרמב"ם, כנגד יריביו.

גם בפירושו על הרמב"ם, מרובים דברי הלעג והזלזול בגדולי האחרונים, אעפ"י שהוא מעתיק את דבריהם כולם בפירושו [רוב הפירוש הוא העתקת דברי מפרשי הרמב"ם באריכות]. וראה בספר שופטים,ה' מלכים פ"י [ט] (ז), עמ' שלא, שהעתיק שם את דברי המשנה למלך המודפסים במהדורות הרמב"ם המצויות, על פני כשלשים טורים (!), שהם חמשה עשר עמודים, ולבסוף סיים: עד כאן לשון המל"מ הכפולים ומכופלים ורבו בהם החזרות וכפילויות מכל הכיוונים, ואף גם זאת הרכיב אגדות ודרשות שהם רמזים ואסמכתות ודרשם כמין חומר באמתה של תורה, ורבות עסק במה שנקרא בימינו "בקורת ספרים" {? מה זה?] דברים שאין בהם שייכות לרבנו, ולא הייתי צריך להביאו כולו, אך כיון שנתאזרח בתוך "הרמב"ם" ואני עומד לפני הסוף הבאתיו כולו, אף שהצורך בו לדברי רבנו ליעול בדינא ודייני.

וראה עוד שם, ה' ממרים פ"ב הי"ד, עמ' כט, שהעתיק דברי מרכבת המשנה האשכנזי: עכ"ל המרהמ"ח הארוכים יחסית, וכל פלפולו על נחות מוטעות, ועל אי ידיעת שטת רבנו במה"ק ובמה"ב, ועל אי דיוק לשונו כאן, ואע"פ שאין בדבריו כלום לדעת רבנו יש בידו שכר היגיעה והטורח לעיין אף כי לא בדרך הנכונה... (ובדומה לזה מעיר על הכסף משנה, הרדב"ז הלחם משנה ועוד ועוד).

אך המוזר הוא הערתו שם בתוך דברי מרה"מ, עמ' ל: '[לא ראה מהדורתי, ולא הערותי שם]', ועוד שם: [ולא ראה שם מהדורתי עמ' יג]. והדברים מופלאים, כיצד רצה שר' שלמה אב"ד חעלמא, בעל מה"מ, שנפטר לפני יותר ממאתיים שנה, יראה את מהדורת הרב קאפח?!

וראה שם עמ' רב: '... אספר גם אני מעשה שהיה בירושלים עיה"ק ...אני הוריתי להם שמותר לפנות ... בעודם לפני התקשרתי עם הגרע"י וספרתי לו את המעשה ... והגרע"י ענה שמותר ... וכאשר שמעה קבוצת ארורים בזוים שפלים נתעבים את ההוראה, טענו בשקר שהגרע"י אמר לעשות לו לויה, ואני כוונתי לבזות את הנפטר ולא עשיתי לו לויה. והאמת שאני לא הוצאתי ולא קברתיו בשניה, אלא בניו וקרוביו הם שטפלו בו. אמת שבפטירתו אף אחד מאותם הזבים הצרועים לא השתתף לא בלוויתו ולא בקבורתו, ורק אני לויתי אותו והשתתפתי בקבורתו, תקברם אמם לאותם הארורים, ותו לא מידי'.

לשון חכמים מרפא!

---------------------------

בהלכה שהרמב"ם מביא את הדין שצריך לחלוט את הבשר אחר המליחה, טוען הרב קאפח (בספרו על היד החזקה) שכך הוא גם מנהג אנשי דמשק, וחקרתי את הנושא, אין זה מנהג אנשי דמשק, ולא היה מעולם.

באם ימצא חוסר אמינות לדבריו באופן כללי יהיה קשה גם לסמוך על תרגומו.

עובדת היותו דרדעי לא אמורה להשפיע על עבודתו בכללות, אם כי יש להניח שבנושאים הקשורים להם (כמו שדים ורוחות וכדו') יש לו יותר נגיעות בענין.
באופן כללי הוא מנסה לגונן על הרמב"ם, כדי שיתאים עם המציאות או עם המנהג.

----------------------

טענה אחת יש נגד הרב קאפח והעלה אותה (ברשעות בני ברקית, אני חייב לציין) הרב דוד ציב הילמן במכתבו שבו הוא מסביר מדוע הרב קאפח אסור לבוא בקהל.

המכתב ההוא מתעכב על מלת "אעתקאד" הערבית שתיבון תרגמה 'אמונה' ואילו הרב קאפח כותב שיש לתרגמה 'ידיעה', ובכך נופלת הסתירה הידועה בין היד לבין ספר המצות. במכתב ההוא עוקב הילמן אחרי קאפח ומראה שהרב קאפח לא הי' עקבי בתרגומו ופעמים רבות תרגם בצורה אחרת

----------------------

כידוע, אחת מטענותיו של הרב קאפח, היא שהוא גדל על ברכי הערבית, למד מנעוריו את רס"ג ואת הרמב"ם בערבי, ועל כן אין דומה לו בידיעת הערבי, ואין לו צורך להתחשב בדעתם של מלומדים ובעלי מילונים. העובדות, באופן מרגיז מאוד, אינן מתחשבות בטענה זו.

כדי לשמח את הלבבות, בתחילת השבוע הבעל"ט, אביא דוגמא מספר בנו שלהרמב"ם, 'כתאב כפאייה אלעאבדין', שנתגלה חלק שני מן עשרת החלקים שאבדו, ונתפרסם לפני כמה שנים, בהוצאת אוניברסיטת בר אילן, בשנת תשמ"ט, על ידי מומחה גדול בידיעת הלשון הערבי נ.ד. אך מומחה קטן מאוד בידיעת הספרות התלמודית והרבנית.

ראה למשל עמ' 247: 'וכך מתברר מפירוש רבינו יצחק בעל ההלכות ז"ל על התלמוד שהתפרסם בלשונו בעניין זה'. ובהע' 4: 'לא מצאתי הלכה זו בכה"י שלנו, אך עיין: פרדס, סוף עמ' שיט'.
מן הסתם לא ידע שהכוונה לרי"ף, והוא בברכות פ"ט סי' ריח לדף נג ע"ב! וכל הקטע הזה הובא בחידושי הראב"ם על הרמב"ם, הנדפסים בראש הספר מעשה רוקח, ושוב בקתר"מ, דף נב ע"א.
בדומה לזה עמ' 198: 'דבר זה מקוצר בהלכות רבינו יצחק זצ"ל', ובהע' 2: 'פרדס עמ' שלא ...', ושם: 'דיוק נכון זה נמסר על ידי רבינו יצחק ז"ל בשם רבינו האיי גאון ז"ל וכתב אותו בהלכות', ובהע' 3: שם [היינו פרדס]...'.
זו רק ההקדמה. לענייננו, שם עמ' 157:
ומא לם יחרם פי אלשריעה ולא אמר בה ולא נדב אליה והו מן משהור מדאהב אלגוים ונואמיסהם וליס מן אתאר ישראל יחרם פעלה אדא קצד בה משאבהתהם ולדלך חרמוא מספד קומי עלי כל אחד ואבאחוא דלך למן יחאצר אלמלוך לאנה לם יקצד אלתשבה ...
ותרגם המהדיר הנ"ל: ומה שלא נאסר בתורה ולא צווה ולא הומלץ עליו והוא מהמפורסמים שבדרכי הגוים וחוקותיהם, ואינו ממסורת ישראל, תאסר עשייתו, אם מתכוונים בו להידמות אליהם; ועל כן אסרו מספד לאומי על כל אחד, אך התירו זאת למי שעומד לפני המלכים מפני שאינו מתכוון להידמות ...
כל זאת עלתה לו, מפני שקרא בטעות 'מספד קומי' במקום 'מספר קומי', וחשב ש'קומי' היא המלה הערבית ללאומי, ויצא לו העגל הזה.
ועיין ב"ק פג ע"א וסוטה מט ע"ב, ובמעילה יז ע"א על ר' ראובן בן אצטרובלי שסיפר קומי והלך וישב עמהם.

--------------------
מכתב הרב הילמן

בס"ד כ' אדר תשס"ב
התעלמות מהדירי רמב"ם פרנקל מתרגומי רי"ק

מע"כ ידי"ע הג"ר .......שליט"א
נתבקשתי להגיב על הכתוב במאמר הר"פ כי אני הוא שכתבתי את הקטע של המקו"צ המובא במכתב הזה ואת ציוני סה"מ דמהדורתנו. וזה החלי.
הכותב התמים הזה נמצא בתוך חוג שבו נחשב הרי"ק לגאון וצדיק ואחד מגדולי ישראל ושתרגומו עדיף אצלם מתרגומי התיבונים ושאר המתרגמים ומאמין שתרגומו למ"ע הראשונה הוא האמת לאמתה והיטב חרה לו העלמת האמת וביזוי הרי"ק וחושב שזה בגלל שמועות בב"ב שכופר בזוהר או משום שהוא מזרחיניק. עכ"ד.
נתחיל מסוף דבריו. כתבנו "הרב הגאון רש"ב זכר צדיק לברכה" ולא כוזבנו כך על הר"ק משום שאינו מגיע לקרסוליו של רש"ב לא בתורה ולא בצדק!ת.
מי שההדיר את תשובות רבנו הראב"ד וכתב עליו מ"ש הרי"ק בהערתו לתשו' מ"א אינו צדיק אלא...
ולא רק את הראב"ד ביזה. גם ברבנו אברהם בן הרמב"ם העיז פניו וכתב ברוב חוצפתו שהעיד עדות שקר בשם אביו הרמב"ם כי לא הבין את מה ששמע מפיו, כך כתוב בפירושו של הצדיק הזה להלכות מילה רפ"ג ראש עמ' תש"א. וכעין זה כ' עליו בפירושו להל' תפלה סוף עמ' קפ"ו.
כבר אמרו המליצים: אם ראשונים [בעינינו] בני מלאכים אנו בני אנשים ואם ראשונים [בעינינו] בני אנשים אנו כחמורים.
עוד דוגמאות לצדקותו וגאונותו:
בפירושו להל' ע"ז פ"ד סוף עמ' תט"ז כ' הרי"ק בזה"ל וכתב עליו מרכבת המשנה (אלפנדרי) דברי המחבר וגו'. וזה שקר וכזב שלא היה ולא נברא אלא בדמיונו של "הגה"צ" הלז. ר' אהרן אלפנדרי (מח"ס יד אהרן) לא כתב את זה לא בספרו מרכבת המשנה ולא בשום ספר אחר מספריו.
כיו"ב כ' הרי"ק בפירושו להלכות ברכות פ"ג סוף עמ' תק"ל וז"ל: "ושם הוסיף ר"י כולי, עי' בס' שייכנה"ג, ובני חייא סי' ר"ד, והרמ"ז. ומהר"ם בן חביב בחידושיו האריך בזה" וכו'. וגם זה שקר וכזב שלא היה ולא נברא אלא בדמיונו של הרי"ק. שום מחבר שהנוטריקון של שמו הרמ"ז לא כתב שום דבר בנדון זה. הגאון הרי"ק מצא כתוב בדברי ר' יעקב כולי והרמ"ז מהר"ם בן חביב, ולא ידע הרי"ק שהר"י כולי היה נכדו של מהר"ם בן חביב, ולא ידע שפתרון הר"ת והרמ"ז הוא והרב מר זקני. והסיק הרי"ק מסברת כריסו שנפלה שם טעות הדפוס וכדי לתקן את הטעות הוסיף מדעתו הרחבה נקודה אחרי תיבת והרמ"ז וגם הוסיף וא"ו החיבור לתיבת מהר"ם. וייצא העגל הזה. (אדם ישר הי' כותב "איני יודע פי' הר"ת" או "נראה לי שכך פירושו".) '
ואע'פ שהעמידוהו על טעויותיו לא תיקן אותן בכרכים הבאים. בכלל אין בספריו שום תיקון טעות (חוץ מטעויות הדפוס) לא בתרגום המו"נ ולא בפירושו ליד החזקה ולא בתרגום פיהמ"ש. היאומן שלא טעה הרי"ק אף פעם אחת בכל הספרים הענקיים הללו?!
אין לתבוע ממנו שיהא מודה בטעיותיו כרבותינו החזו"א והרא"ם שך זללה"ה וכיו"ב. אבל אפילו כהפרופיסורים ההגונים אינו נוהג. הפרופ' בלאו מהדיר תשובות הרמב"ם הודה לרי"ק "תודה כפולה ומכופלת" על טרחו והדפיס (בסוף ח"ג) את תיקוניו ותיקוניהם של אחרים [בשמם!] ולא בוש בזה.
גם הפרופ' ליברמן הדפיס "קונטרס תיקונים והשלמות לתוספתא כפשוטה סדר מועד" וחזר בו שם מכמה דברים וכתב בסופו "והנני מסיים בתפילה שאזכה לבער את כל הפסולת שבתוספתא כפשוטה לסדר זרעים ולסדר מועד ולתקן את הכל בסוף סדר נשים". כי מדען הגון היה. רק בספרי ה"אחד מגדולי הדור" "הגאון" וה"צדיק" אין שום פסולת. אין שום טעות. ולא חזר בו משום תיבה שכתב בפי' הרמב"ם ובכל תרגומיו ובכל הערותיו. לזה יקרא גאוון פתלוגי ולא גאון ולא צדיק.
הוסף לזה את הקללות והחירופים וההשמצות שכ' על שונאיו המפוזרות בפירושו לרמב"ם (וקצת מהן כתב בל' ערבי כדרך הלצים האשכנזים שכותבים דברים כאלה במאמע-לשון כדי שתשתמר עסיסיותם) ויתבאר לך פרצופו הרוחני.
לדוגמא: בפירושו להל' אבל עמ' ר"ב כ' בזה"ל: "...וכאשר שמעה קבוצת ארורים בזוים שפלים נתעבים את ההוראה טענו בשקר שהגרע"י אמר לעשות לו לויה ואני כוונתי לבזות את הנפטר ולא עשיתי... אף אחד מאותם הזבים והמצורעים לא השתתף בלויתו ובקבורתו ורק אני לוויתי אותו והשתתפתי בקבורתו תקברם אמם לאותם הארורים עכ"ל הטהור. היש פנינים כאלו גם בחיבורי שאר "גדולי ישראל" החרד"לים?
אם כפר בזוהר או לא, לא פגשתי בספריו, אבל מצאתיו בהערה לפיהמ"ש מקואות פ"ח מ"ה שופך בוז על מ"ש הרוקח ומהרי"ל והאר"י שהוב"ד באו"ח סי' תר"ו בד"מ וט"ז ומג"א שהטובל משום תשובה צריך לטבול ג"פ. ומכנה אותם "בעלי הדמיונות המצריכים ג"פ ויש ז"פ כאילו היו גלגולו של נעמן" עכ"ל הט'.
וכשמצא כתוב בהל' ע"ז פי"א ה"י "וכל אותן הקולות והשמות (ההדגשה של הרי"ק) המשונים והמכוערים לא ירעו וגם היטב אין אתם" פירש (בהערה לסהמ"צ מל"ת ל"ה) שכוונתו למה שקוראים בימינו "שמות קדושים" (המרכאות של הרי"ק). כל כך הושרשה בלבו השנאה והבוז למקובלים עד שבמצאו ברמב"ם "השמות המשונים והמכוערים" אין שום ספק בלבו שהכוונה לשמות הקדושים! כי איזה שמות יכול הרמב"ם לכנות מכוערים אם לא השמות הקדושים של המקובלים שנואי נפש הרי"ק וזקנו.
הטענה שהעלמנו את ה"אמת" של "התרגום הנכון" אינה אמת אלא שקר. כי בסוף הצטוט מן המקו"צ חיסר הבחור (אם בזדון או בשגגה איני יודע) את המלים "ועיין ציוני סה"מ שם במהדורתנו ולא עיין ולא ראה שכתוב שם "שמשמעות אעתקאד הוא להיות משוכנע באמיתותו נכונותו של איזה דבר ויש לתרגמו גם לידע כבמנין המצות הקצר וביסוה"ת שם... והתרגום להאמין אינו מדויק כי להאמנה ואמונה סתם משמש בערבי השרש אמן וכו"'. ובשגגה נשמט שם שדברים אלו לוקחו מן הגאון ר"ח העלר ז"ל בהערותיו לסה"מ ונבקש מכל מי שבידו סה"מ שלנו לרשום ד"ז בגליון ספר! והרי"ק הביא בפירושו ליסוה"ת את דברי הגרח"ה מתוך ס' עבודת המלך וחלק עליו בזה"ל: ומ"ש בשם הגרח"ה שיש במובן אעתקאד גם ידיעה אינו נכון אלא מובנו רק ידיעה.... ומתרגם סה"מ הטעה רבים באי ידיעתו עכ"ל. וכ"כ הרי"ק במצות ל"ת מ"ז: "וכבר העירותי פעמים רבות שאין לתרגמה בשום אופן אמונה".
ודע שמ"ש הרי"ק "ומתרגם סה"מ" בלשון יחיד אינו נכון. כי כך תרגמו כל מתרגמי סה"מ דהיינו ר"מ ן' תיבון ור"ש ן' איוב ובעל התרגום שהביא הרמב"ן.וכך תרגם ר' שמואל ו' תיבון בכל מקום שהוזכר שרש "עקד" במורה נבוכים וכך תרגם ר' יהודה ו' תיבון בכל מקום שהוזכר בכוזרי. [בכוזרי סוף מאמר ב' כתוב במקור הערבי אלארא ואלאעתק אדאת ותרגמו הדעות והאמונות. וכ"כ ד"ר אבן שמואל בתרגומו החדש המצויין]. התיבונים תרגמו כך בכל מקום בכל הספרים הנ"ל כי דקדקו מאוד להיות נאמנים למקור הערבי ותרגמו דוקא כך כדי שיידע הקורא שכתוב במקור אעתקד ולא לשון אחר. (משא"כ הרי"ק שתרגם פעמים רבות מאד בלשון אמונה ולא חש למה שצווח שהמתרגם כך "הטעה רבים באי ידיעתו". ושבשום אופן אין לתרגמה אמונה.") ואילו היו מתרגמי סה"מ נוקטים כאן לשון ידיעה היו טועים בזה טעות גסה. כי עי"ז היו מטעים את הקורא ומודיעים לו שבמקור הערבי לא כתוב כאן עאתקד (אלא מלה משרש עלם או ערף וכיו"ב) שאף פעם אחת לא תורגמה בסה"מ (בשלשת התרגומים) בלשון ידיעה. בציונינו לסה"מ מ"ע א' רשמנו את כל המקומות שהוזכר אעתקד בסה"מ וכיצד תרגמוה שלשת המתרגמים. וגם במו"נ לא תורגמה בלשון ידיעה, ובמ"ש הרי"ק שמתרגם סה"מ טעה והטעה הוכיח שאין לו שום מושג בשיטת תרגומי התיבונים וחבריהם שהקפידו על נאמנות למקור ואפילו כשעי"ז נפגמת ההבנה). ואילו ידע את זה הרי"ק היו נופלות הרבה מהשגותיו על התיבונים .
והרי"ק עצמו כתב במ"ע קנג הערה 44: וכדי שלא אתרגם בשתי מילים תרגמתי "אמונה". כלומר מאהבת הקיצור וכדי שלא לתרגם בשתי מילים התיר לעצמו לכתוב שקר. גם לא טרח ללמדנו מה הן שתי המילים שהיה ראוי לתרגם בהן ולא תרגם.
במל"ת שס"ב תרגם "מאמין תורת משה" וכתב בהערה שכבר העיר כמ"פ שאינה סתם אמונה אלא ידיעה והשקפה וכו'.

ובר"פ חלק תרגם אמונות וכ' בהערה שתרגם כך מפני שכך תרגמו רוב הראשונים, ושכח את מ"ש שהמתרגם כך "הטעה רבים באי ידיעתו", ובמקומות רבים תרגם הרי"ק בלשון אמונה בלי שום הערה.
בי"ג עיקרים בפיה"מ פ' חלק תרגם הרי"ק והיסוד השביעי... שנאמין שהוא [משה רבינו] אביהן וכו' והיסוד השמיני... שנאמין שכל התורה. ובסוף העיקרים: שזו תועלת באמונה. ובסוף משנה א: שצריך להאמין. וכן תרגם אלאעתקאדאת האמונות בפיה"מ לברכות פ"ט ריש מ"ז.
ושם בפיה"מ קרוב לר"פ חלק מדובר על כמה כתות בנ"א, בכת הראשונה תרגם הרי"ק סוברת ובשניה תרגם מאמינה. במקור הערבי בשתיהן תעתקד. והמעיין בתרגומו בלי עיון במקור "ישבור את ראשו" להבין מאי שנא הראשונה מן השניה שזו סוברת וזו מאמינה ולא יתגלה לו מדוע נהג בדברי רבינו ז"ל כמתרגם סיפורי בדים שנוקט במילים שונות לשם גיוון.
ולא עוד אלא שבתוך דברי הרמב"ם על הכת הראשונה כתב תרגום שלישי לאתעתקד , לא אמונה ולא סברא אלא דעה.
ומכאן מודעה לת"ח ובני תורה שחפצים לדקדק בלשון הרמב"ם בספריו הערביים (כמו שהורגלו לדייק בס' היד) שלא יסמכו על תרגומי הרי"ק בלי עיון במקור הערבי. כדי שלא ייגעו לריק להבין את שינויי הלשונות אשר יצר הרי"ק (ועז"נ ארור משגה עור).
עוד דוגמאות להנ"ל:
בכמ"ק במו"נ מדובר במאמיני קדמות העולם ומאמיני גשמות הבורא. בפרקים המדברים על הקדמות (ח"ב פיג-טז) נקט הרי"ק 15 פעמים לשון סברא (סוברי הקדמות וכיו"ב) ולגבי הגשמות נקט עפי"ר לשון אמונת הגשמות מאמיני הגשמות להאמין בגשמות (עי' חלק א' ספל"ה וספל"ו וספמ"ו) אבל ברפנ"ג תרגם סברת הגשמות ושסובר הגשמות. בקטע הקטן שבספל"ו תרגם פ"א לשון אמונה וב"פ "להיות בדעה" ופ"א הוכח לו.
בח"א רפס"ג (ריש עמ' קסד) תרגם מאמיני הרוחניות.
בח"ב רפל"ג (ריש עמוד שצא) תרגם "סובר מציאות ה' כל שכן שיסבור נבואה אלא מטרתי להזכיר השקפות "מאמיני ה"'.
הרי לפניך "בנשימה אחת" ממש ב"פ סברא ופ"א אמונה. וכתב בהערתו "מעתקד" ותרגמתי מאמיני מתוך קלישות אם כי אינה אמונה סתמית אלא דעה בסיסית עכ"ל (מה נתכוון במלה "קלישות" איני יודע), והמעיין במקור הערבי רואה שגם גבי מציאות ה' וגם גבי נבואה כתוב יעתקד ולמה תרגם בהן סובר ולא תרגם מאמין (מתוך קלישות). בתחלת פתיחת המו"נ (הערה 7) כ' הרי"ק שאעתקאד אינה אמונה כתרגום הר"ש ן' תיבון ושרבינו עצמו תרגמה ברה"ל יסוה"ת "לידע", וכשהגיע הרי"ק אצל ציון 63 וציון 65 "שכח" את מש"כ בציון 7 ותרגם שתי המלים "קואעד אלאעתקאד" = יסודות האמונה. (ולא טרח כלל להתנצל על זה בהערותיו). ואצל ציון 85 המציא תרגום נוסף למונח אעתקאדאת.והוא השגה. ואצ"ל שהר"ש ן' תיבון לא סטה סטיה כל שהיא מנאמנותו למקור הערבי ותרגם גם כאן (כדרכו בכל ספר מורה הנבוכים) האמנה." .
גם בפה"ג חולין פ"א (אצל ציון 28) תרגם הרי"ק אמונה (בלי שום התנצלות)
עיקר שכחתי. הי"ג עיקרים (אשר יסד הרמב"ם) כתובים בסידורי התפלה וכל כלל ישראל קוראים אני מאמין באמונה שלימה. ולא אני יודע בידיעה שלימה.
מכל הנ"ל יובן שהטעם שלא הזכרנו את הרי"ק ואת תרגומו כי חששנו פן נהיה לבוז (בעיני המכירים את טיבו ואת ערך תרגומו).
אגב. איננו היחידים הנמנעים מהזכרת שמו של הרי"ק. כך נוהג רבנו הגר"ח קנייבסקי שליט"א בדרך אמונה ובשערי אמונה. וכך נהגו נכדי הכף החיים זצ"ל שהדפיסו מסכת שביעית עם כל המפרשים עם תרגום חדש לפיהמ"ש עפ"י צילום המקור הערבי שבכי"ק של הרמב"ם וכמובן שהשתמשו גם במהדורת הרי"ק ולא הזכירו לא אותו ולא את מהדורתו וכתבו בהקדמתם שעשו מעשיהם על פי הוראת מאורי הדור הגאונים הגדולים רבי' וכו'. וכך נהגו גם משאר חכמי עירנו שלא הזכירו שמו בהשתמשם במהדורתו. וראוי להחרד"לניקים התמימים לשפוך חרונם גם עליהם וגם על הר"ב משנת יוסף (עמ"ס שביעית) שכתב ב"מפתח הספרים" שלו אצל כל אחד ממחברי זמננו הג"מ [הגאון מורנו] חוץ מ"אחד מגדולי 'שראל" הלז שכ' עליו רק מהר"י קאפח. גם לא ברך אותו בברכת שליט"א שבירך בה את שאר חכמי דורנו.
את הערכתו את בני הישיבות גילה הרי"ק בפמפלט שכתב נגדם שקראתיו לפני זמ"ר ונשכח ממני תכנו ונשאר אצלי רק הרושם שנכתב מתוך שנאה. רק "פנינה" אחת נשארה בזכרוני והיא שאחת מן האשמות שהאשימם הרי"ק הוא שנודף מהם ריח זיעה...
על נוסחאותיו של הרי"ק בס' היד יש להעיר שלא טרח לעיין בספרי הדפוס שנדפסו קודם דפוס ויניציאה משנת של"ר ולא פגעה בהם הצנזורא הנוצרית.
דוגמאות:
1) ביסודי התורה. רפ"ה סוף אות ב' כ' הרי"ק; "ונוסחתו [של הלח"מ] הטעתו שכתוב גזרה אבל לנוסח כ"י שכתוב שמד אין מקום לדיוקו" וכל דבריו מורים על' חסרון ידיעה:
א) שהנוסח כ"י אינו רק בכ"י אלא בכל ששת (או שבעת) הדפוסים שקדמו לד"ו של"ד שלא שובשו בגלל הצנזורא.
ב) שהלח"מ למד בדפוסים הבלתי מצונזרים (רק אחרי שהתחיל לכתוב את ספרו נדפס דפוס ויניציאה של"ד המצונזר) ובספרים שלמד בהם לא היתה שום נוסחא שהטעתו. *
ג) שהדפוס של הס' לחם-משנה שובש הרבה בגלל הצנזורא, ובמהדורת רש"פ סולקו ממנו השיבושים הללו, והרואה את דברי הלח"מ שבמהדורת רש"פ יראה שאין שחר לדברי הרי"ק.
2) בהערה פ"ב להקדמת הרמב"ם כתב הרי"ק כל מקום שכתוב בדפוסים גמרא בכ"י .תלמוד... גם בהל' מלוה פט"ו... כתוב בכ"י תלמוד. וגם כאן גילה בורותו. כי בכל הדפוסים הישנים הנ"ל כתוב תלמוד ולא גמרא.
3) בהל' ממרים פ"ג רה"א כותב הרי"ק: כ"ה נוסח ההלכה בכל כתה"י שברשותי ובנדפס שינו את פניה עד לבלי הכר. וכ"כ שם ברה"ב: כ"ה נוסח ההלכה בכל כ"י שברשותי ובנדפס הוסיפו וגרעו ושינו עד לבלי הכר.
וכל זה כתב מחסרון ידיעתו שהיתה צנזורא בעולם ושבדפוסים הבלתי מצונזרים לא הוסיפו ולא גרעו ולא שינו. ואין כתה"י שברשותו משובחים בזה יותר מן הדפוסין הישנים.
4) בפה"מ לחולין פ"א מ"ב כתוב בפנים משומד והעיר הרי"ק בהערה 17: כ"ה בכל כתבי יד ובנדפס המירה ל"מומר".
כאן גילה הרי"ק שלא עיין בפיהמ"ש שבדפוסין הישנים שכתוב בהם משומד. גם לא ידע שהתיבה מומר (במשמעות משומד) אינה כתובה בשום ספר שנדפס קודם הצנזורא.
וכן הרבה חסרונות ושיבושים שתלה "בנדפס" אינם אלא משום שלא'עיין אלא בדפוסים המאוחרים המצונזרים.
חושבני שיצאתי יד"ח לברר למה אין להתחשב בהרי"ק ואין לסמוך על תרגומיו.
עד כאן על מה שנשאלתי כי אני האחראי להכתוב במקו"צ בענין מתרגמי' סה"מ.
וארשה לעצמי להעיר על מה שלא נשאלתי.
בענין הרב קאלישער. כבר כתב הבחור הלז בעצמו שס' עבודה תמה הביא את כל דברי הרב קאלישער וא"כ יצאנו יד"ח בציונים לעבודה תמה כי המעיין בציונינו לעבודה תמה יראה שם את כל דברי הרב קאלישער ולא ייעלם ממנו שום דבר בגלל שלא רשמנו את ספרו של הרב קאלישער בפני עצמו.בענין הרב קוק. א. גם החזו"א לא הזכיר את שמו כשהביא את ההיתר שלו להרכיב כלאי אילן בשרשים וסתר את דבריו. גם בספר דרך אמונה לא הוזכרו הרב קוק וספריו.
ב. עצתי לבחור התמים שיעבור על כל שבת הארץ וירשום את הדברים שהפסידו לומדי הר"מ דהרש"פ ע"י השמטת הציונים לשבת הארץ. כל הדברים שבשבת הארץ על הרמב"ם עצמו (ולא על דברי חז"ל שהובאו ברמב"ם) ונושאי כליו שלא הובאו כבר אצלנו בשם חכמים שקדמו להרב קוק בזמן ובמעלה. חושבני שכשיידע את מספרם יפוג צערו קצת (כי נער יספרם).
עוד שקר כ' הרי"ק בהערה לפיה"מ תענית פ"ד סמ"ה. ושנה באוולתו בהערה לפיה"מ מגילה פ"ב מ"ג. ושילש את שטותו בהערה לפיה"מ מנחות פי"ג מ"ג, וז"ל: בכל כתבי היד העתיקים של התנ"ך ספר נחמי' נקרא עזרא שני.
ואין שום ספק שאת כל (שים לב! לא קצת ולא רוב אלא כל) כתה"י הללו לא ראה הרי"ק אלא בחלומו. ובעל החלום שלו לא היה יהודי אלא נוצרי. כי רק אצלם בהוולגאטה יש להם עזרא א' ועזרא ב' (וגם עזרא ג' ועזרא ד'). כך קראתי באנציקלופדיא המקראית (ערך עזרא ונחמיה). וכתוב שם כי חלוקת ספר עזרא לשניים "עברה מן הוולגאטה לתנ"ך העברי בערך באמצע המאה הט"ו לספירת הנוצרים", דהיינו אחרי המצאת הדפוס.
וכך כתב מסדר המסרה שבמקראות גדולות שהשתמש "בספר הנקרא קונקורדנסייא חברו חכם א' קרוב לזמנינו זה בכמו מ' שנה שמו ר' יצחק נתן זצ"ל שנדפס פה בוויניציאה" והוא חלק ספר עזרא לשני חלקים ומן "דברי נחמיה בן חכליה משם ואילך קרא שמו נחמיה".
מסופקני אם יימצא ספר כת"י אחד בעולם של תנ"ך בלשון הקודש שכתובות בו המלים "עזרא שני" ואם ימצא יש לשער שכתב אותו אחד מן הגלחים המלומדים שעסקו ב"ברית הישנה" הכתובה בלה"ק. הנמצא בעולם ספר אחד (שחיברו יהודי שהשתמש בכתבי-יד) שכתוב בו המלים עזרא א' או עזרא ב'! ואין זו פליטת קולמוס של הרי"ק, שהרי שב על קיאו ושנה באיוולתו שלש פעמים!
דוגמא של דרגתו של הרי"ק בחכמת הלשון:
בס!ף הלכות דעות כ' הרמב"ם ראובן שאמר לשמעון [בעל הבית] שכור לי בית זה. וכ' הרי"ק: כ"ה הנוס' בכל כה"י ורוב הדפוסים וראיתי "חכם" שכתב שהיא "בלתי נכונה וגם בלתי מובנת" והגיה..."השכר' ואיני יודע למה אינה כמו מכור לי סגוד לי חבול בי רקוד לפניי וכדומה. והאמת כי נכונה ומובנת היא. עכ"ל.
וגילה במש"כ "ואיני יודע למה אינה כמו מכור לי" שאינו יודע שבכל מקום בדחז"ל מובעת פעולת בעל הבית רק בבנין הפעיל (בעבר השכיר ובהווה משכיר, ובציווי השכר) ופעולת השוכר בבנין קל (בעבר שכר, ובהווה שוכר, ובציווי שכור) וכיון שלא מצא אותו "חכם" בשום מקום בדחז"ל שמובעת פעולת בעל הבית בבנין קל הסיק שנפלה פה ט"ס. וכדי לסתור את דעתו של החכם "ולהצדיק" את רבינו צריך להביא לכה"פ מקום אחד שנקטו חכמים בנין קל של הפעל "שכר" גבי בעה"ב [בשביל הטענה ששכור לי הוא כמו מכור לי וכו' נותנים לילדה בבי"ס עממי ציון "בלתי מספיק"...].
ואם תרצה לדעת אם "שכור לי" טעות סופר או לא עי' ילקוט שנו"ס ברמב"ם פרנקל ותמצא כתוב: עי' בילקוט שנו"ס ערובין פ"ב הי"ד ופ"ד הי"ד ומעילה פ"ו ה"ד ושכנים פ"א ה"ב ושכירות פ"ו ה"ט וטוען פ"א ה"א ופט"ז ה"ח".
ואם תעיין בשבעת המקומות שרשמו בעל' השנו"ס תבין שאין זו ט"ס, כי כך דרך רבינו להשתמש גם בבנין קל בנד"ז.
בענין דקדוק התיבונים בנאמנות למקור הערבי אביא דוגמא מדבר קטן וחסר משמעות:
בנספח ל"פירוש המלות הזרות" שבמו"נ של הר"ש ן' תיבון כתב הד"ר יהודא אבן שמואל (בסוף המו"נ שהו"ל בכרך אחד בהוצ' מוסד הרב קוק) פרק על "כללי הדקדוק של הר"ש בתרגומיו" ובסוף הפרק כ' בזה"ל: "מלת הקישור למשפט צדדי: אשר או ש חסרה לרוב". ובמח"כ לא שם לב שהר"ש העתיק בדיוק נמרץ את המקור וכתב אשר אך ורק כשכתוב בערבי אלד'י (בל' נקבה אלת'י) שבא בלשון קדר רק אחרי שם מיודע (שיש בו ה' הידיעה ר"ל "אל" בל"ע) ואינו בא אחרי שם שאינו מיודע.
עוד דוגמא להכשלת הרי"ק את מי שהאמין לתרגומו:
בפיה"מ ריש פיאה כ' הרי"ק שהאוג הוא אלסמאק אלשאמי ובדמאי פ"א מ"ה ובריש מעשרות כתב הרי"ק שהוא אלסמאק של א"י, ונכשל בו (במכ"ע נטועים גל' ח) מי שהאמין לו ולא ראה שבמקור הערבי כתוב אלשאמי גם בדמאי ובמעשרות.
ועוד דוגמא לתעלולי הרי"ק:
בהקדמתו למו"נ שלו השפיל את ערך תרגום הר"ש וכתב שהשבחים ששיבה אותו הרמב"ם באגרתו אליו אינם אלא גינוני נימוס גרידא. והעלים הרי"ק מקוראיו שהרמב"ם כתב עליו לחכמי לוניל שבחים גדולים ושיוכלו לסמוך על מומחיותו בתרגום. וכבר הרס ר"י שילת במאמרו (בס' זכרון להרב נסים ח"ב) את כל בנין הרי"ק (שבנה על טעותו של פרופ' זנה בענין אגרת הרמב"ם אל הר"ש) והביא את אגרת הרמב"ם אל חכמי לוניל והעיר שם על טעויות רבות שם בתרגום הרי"ק. וכמובן שלא הודה הרי"ק בשום טעות כדרכו ברוב גאונו וצדקתו.
על ה"תגלית" של הרי"ק בענין תשובות הרמב"ם לחכמי לוניל כבר הלעיגו רבים. אך אולי כדאי להודיעה למאן דלא ידע, והוא שברור להרי"ק ששאלות חכמי לוניל נפלו בידיו של איזה חכם נבל שהשיב עליהן וחתם את שם הרמב"ם והטעה את השואלים ואת כל חכמי הדורות עד שקמתי קאפח (שכל חכמי ישראל עליו כקליפת השום) וגילה שכל התשובות הללו נכתבו ע"י מי שאינו מכיר את "דרך מחשבתו" של הרמב"ם (המוכרת רק להרי"ק). וגם מרבנו אברהם בן הרמב"ם נעלמה התגלית הזאת והוטעה להאמין שהם דברי אביו. כנראה שלדעת הרי"ק גם הוא לא ידע את "דרך מחשבתו" של אביו. (בכלל נחשב הוא אצל הרי"ק בגדר "מפגר" שלא הבין את דברי אביו כמו שהבאתי בתחלת דבריי.)
ואחתום בכפילת ברכה ידיד"ש...



התשובה:
טוב שאיני יודע מי אתה, כי אני רוצה לילך בדרכו של רבינו, הרמב"ם ע"ה, שיש להתייחס למאמר ולא לאומר. אבל אני מטיל ספק גדול אם באמת אתה נוהג כמהרי"ק, כפי שכתבת, שהרי מתוך השגותיך, יוצאים הדברים הבאים:
א. שמהרי"ק הוא מבזה ת"ח ראשונים ואחרונים.
ב. שאינו אמין.
ג. שהוא דרדעי, ושיש ספק בכשרות השקפותיו ואמונתו.
ד. שרבות הן הטעויות שיש לו.
וא"כ, כיצד הנך נוהג כרב, שאלה הם חסרונותיו, לפי דעתך?!
לגופו של דבר, רק אתמול קיבלתי לידי את שאלתך, כי הייתי מחוץ לעיר. והעפתי בה מבט, אבל לא יכולתי לקרוא את כולה מכמה סיבות:
א. בחלקה הגדול ההדפסה היתה דהויה.
ב. די היה לי בכמה דוגמאות כדי לעמוד על שיטת ההשגות, והכתיבה כדי להבין במה דברים אמורים.
בנסיבות כאלה, אין דרכי להשיב, משום שמדובר בדעות קדומות ובשיטות ביקורת מיוחדות מגמתיות, כפי שיוברר להלן. ולכן, מבחינתי, בנסיבות כאלה, שיש דעות קדומות, ואפשרות השכנוע קלושה, כל איש ילך בדרכו. והמבחן הגדול והאמיתי, הוא לא בעולם הזה, שהוא עלמא דשיקרא, אלא בעולם האמת, בדין האמת, בפני דיין אמן, שיודע הכל ובוחן כליות ולב.
אך בכל זאת אכתוב מספר הערות, רק בגלל ששאלתך התפרסמה בפורום שהוא פתוח לרבים, ולא בגלל שמהרי"ק זקוק להגנתי, אלא בגלל שייחסת לי בשאלתך אחריות מסוימת, שמכון מש"ה, שאני עומד בראשו, הו"ל את משנה תורה להרמב"ם עפ"י כת"י יהודי תימן, בהגהתו ובפירושו של מהרי"ק, ובילקוט פירושים ממאות מפרשים, שהוא ליקט. מהם חיבורים שלא ראו אור. ומהם ספרים בלתי מצויים.
א. הנני מוסר מודעא, שאיני ממשיכו של מארי, ולא הגעתי אפילו לקרסוליו, לא בידע התורני, לא בהתנהגות, לא במידות ולא ביראת שמים.
ב. כתבת שמהרי"ק הוא דרדעי. ולענ"ד מהרי"ק לא היה דרדעי מהסוג שהיה בתימן. משום שהוא הפנה לא אחת לספר הזוהר, ופעמים בהערכה רבה. זאת ועוד. הוא אמר לי, שתלמידים שלא שימשו את רבם על צורכם, הם שגרמו למחלוקת בעניין הזוהר, שתידרדר למה שהתדרדרה, ואם זוהי דעתו על המחלוקת, אם כן מדובר באישיות רמב"מית ולא באישיות אנטי קבלתי. והסתייגויותיו בעניינים מסוימים של המקובלים, הם הסתייגויות ענייניות, כמו שגדולי ישראל נהגו כן בכל הדורות. מבלי להכחיש את קדושת ספר הזוהר.
ג. אשר להתבטאויותיו כנגד השגת הראב"ד: כלום ידעת שהוא גם שיבח את הראב"ד, והיה עניין הלכתי מסוים שהוא צידד בשיטתו של הראב"ד נגד שיטת הרמב"ם. ואם לא ידעת, וכל שכן אם ידעת ואתה מתעלם, מה משקל להשגתך כנגד מהרי"ק בעניין יחסו אל הראב"ד.
זאת ועוד: יש להניח שאתה יודע את חריפות ביטויי ההשגות של הראב"ד כנגד הרמב"ם. ואיני יודע אם הנך מכיר את ביטויי ההשגה הנוראים של הראב"ד כלפי רבינו זרחיה הלוי. וכלום ידעת גם את ביטויי דברי חכמי הדורות שהשיגו על הראב"ד בגין השגותיו על הרמב"ם?! והאמן לי, שניתן לחבר על כך ספר שלם.
ואם לא ידעת, וכל שכן אם ידעת, ואתה מתעלם מכך, הרי שמדובר בגישה ביקורתית מגמתית וסלקטיבית, שיסודה בדעות קדומות. ומהי ערכה של שיטת השגה כזו?! והאם שיטת השגה כזו אינה מהווה עבירה למשיג?!
כי לפחות בדבר אחד, אני בטוח, שהשגותיו של מהרי"ק על ראשונים ואחרונים הם השגות עקרוניות ולשם שמים, אף שהם קשים גם עליי אותם הביטויים. אבל קטנתי, קטנתי ממנו, קטנתי מכל גדולי ישראל שהשיגו זה על זה בביטויים קשים למדי. ואפילו אמוראים נגד אמוראים. אבל לי יש אמונת חכמים, וכבוד לכל חכמי ישראל, ובשביל גדולי ישראל שהשיגו השגות קשות זה על זה, בביטויים עולבים ביותר, אם אמוראים ואם ראשונים ואם אחרונים. כולם לדידיהם צדיקים וחכמים וקדושי ה'. ואם ריק, ריק הוא ממני. וכבר כתבתי לך, שכשמדובר במשיג בעל דעות קדומות, חבל על הזמן שלי כדי להשיב לו עניינית על השגותיו.
כי עליי להקדיש זמני ללמוד וללמד הלכה למעשה, כדי שנעבוד את ה' באמת ובאמונה, ועפ"י תורתנו הקדושה. ולכן אני מעדיף אפשרות זו על פני האפשרות לבזבז את זמני במלחמות חסרות תכלית, עם בעלי דעות קדומות, כי בעלי דעות קדומות, לעולם לא ישתכנעו. והזמן שלי בחיי קצר. ומלאכת ה' מרובה. ואני צריך להכין צידה לדרך, לקראת עמידתי בדין האמת, בבי"ד של מעלה, על חיי אמת ונצח, בעולם האמת והנצח. מאשר להתנצח עם בני אדם, שהשנאה אצלם מקלקלת את שורת הדין.
ד. אשר להתבטאויותיו כנגד אחרונים, שהוא מביא את דבריהם, הרי מבלי להתייחס לחריפות הביטוי, דוק ותשכח שהשגותיו הן ענייניות, ואדרבה יש לך אתגר לפרוק אותן מבחינה עניינית. ואם תצדק, נקבל את דבריך, כי יש לקבל את האמת, ממי שאמרה. ולא לשאת פנים לאיש. ואשר לביטויים הקשים חז"ל לימדונו שיש שהרבה מחכמי ישראל שחרגו מגדר הרגיל, בגלל שאורייתא מרתחא להו.
כלום ידעת את חריפות ההשגות של הרשב"א נגד הרא"ה, ה' יצילנו. ובכל זאת אצלי שניהם גדולי עולם. כי אני אמון על כך שיש ואורייתא מרתחא לחכם גדול.
וכן, האם ידעת על נוסח השגות של הפר"ח על השו"ע? והאם ידעת על דרך השגותיו של החכם צבי זצ"ל. וכן, האם ידעת שמגדולי האחרונים אמר מי שאמר על הר"י אלבו, עדיין הוא בחוץ. ועוד ועוד.
ואפילו בימינו נמצא חכם שהשיג קשות על הגר"מ פינשטיין זצ"ל, ועוד ועוד.
משום כך, ההתמקדות רק במהרי"ק, אומרת דרשני. וכאמור, גדולה שנאה שמקלקלת את השורה.
ה. אשר לרב הילמן מבני ברק, שאתה כתבת שהשגותיו נכתבו ברשעות בני ברקית, ביטוי שאני לא מסכים לו לחלוטין, ומוחה כנגדו בחריפות. יש לומר:
ה.1. תמוה שהרב הילמן לא השיג השגותיו בפני מהרי"ק, כשעדיין היה בחיים. ואם הוא השיג בחייו, ולא נענה, שמא כבר אז ניכר היה בהשגותיו, כמו היום, שהן אינן לא רק ענייניות אלא גם אישיות, שהרי הוא כותב השגותיו עתה בביזוי אישי קשה למדי.
ה.2. כאמור, הרב הילמן משיג על מהרי"ק לא רק בבחינה העניינית, אלא בכתיבה שיש בה בביזוי אישי בחירוף ובגידוף. וחבל. כי אם היו ההשגות רק ענייניות, היינו בודקים אותן, לגופן, ואם היה צודק היינו מודים לו. כי האמת היא חותמו של הקב"ה, ולאורה נלך.
אך כשהשגותיו הן כתובות בביזוי אישי, אם כן, כיצד נקבל תורה ממנו? שהרי כל ת"ח צריך שיהיה ראוי במידותיו, כדי שנקבל דבריו. אם דומה הוא למלאך, תורה יבקשו מפיהו.
ה.3. וגם זאת יש לתמוה, האם הרב הילמן היה מדקדק בלשון גדולי דורנו, כפי שהוא מדקדק בדברי מהרי"ק, ממש כדי למצוא סתירות וקושיות? וכלום היה מעז לבזותם. אלא שגם בו בעניינו, מדובר בדעות קדומות, והשנאה מקלקלת את השורה. וחבל.
ה.4. צא וראה. גדולי התורה בימינו משתמשים בספריו, ולא אמרו דבר. ואני מכיר ויודע על ראשי ישיבות שחזרו בהם, ממה אמרו בשיעורים הכלליים, לאחר שקראו את דבריו. והגר"ע יוסף שליט"א אמר שהוא לומד בספריו. וכינה אותו צדיק. ואמר שהוא מתפלל שיזכה למות מיתת נשיקה, כפי שנפטר מהרי"ק זצ"ל (דברים אלו מוקלטים).
ואגלה לך סוד, שפעם אחת לפני מספר שנים, הייתי בבית מרן הרב ש"ך זצ"ל, כדי לשאול אותו שאלה. והוא הרגיש שלא בטוב. ושוחחתי עם גדול בתורה מבני ביתו. ואמר אותו גדול בתורה, שמרן הרב ש"ך רצה לגלות דעתו ברבים נגד ביטוייו של מהרי"ק במיוחד, כלפי הראב"ד.
ובכל זאת, צא וראה שלא עשה כן. ראה גם ראה עד כמה דרכם של גדולי ישראל שקולה היא, ולא כדרכם של צעירי הצאן, קנאים שקנאתם קודמת לחכמתם וליראתם.
ה.5. עיין בשו"ת גינת ורדים, יו"ד, כלל ג, סימן ג, שבמצרים החרימו שלא לקרוא בספריו של הפר"ח בגלל ביטוייו החריפים כלפי חכמי הלכה שונים, ובפרט נגד מרן.
והוא ביטל החרם, כי הרבה זקוקים לספריו. וראה שגדלותו בתורה, וכוונתו, שהיא לשם שמים גבוה, ואין לך היום מי שאינו נזקק לפר"ח. וד"ל.
ה.6.כיודע, מהרי"ק במאמריו כותב ברור, כתיבה תמציתית ובהירה. ובמשנה תור,ה הוא הפתיע בכך שהביא פירושים ממאות מפרשים, ולא תמיד הוא כותב עכ"ל, שנדע היכן מסתיימים דברי המפרש, והיכן מתחילים דבריו.
והיו מקרים שבהם קנאים שוטים תקפו אותו על רעיון זה או אחר, וביטלו אותם דברים כעפרא דארעא, ולבסוף הוכחנו להם, שאותם דברים הם של המשנה למלך, או לחם משנה או חכמים אחרים. ואז בושו ונכלמו, כי אותם קנאים על שיטת הרמב"ם, לדון את הדברים לגופם של הדברים, אלא לגופם של הדוברים.
יתירה מזו: היו מקרים שקנאים שוטים הטיחו דברים קשים כנגד מהרי"ק, על ביטוייו החריפים, כנגד חכמים אחרים, ולבסוף הוכחנו להם, שאותם דברים קשים הם ציטוט מגדולי הדורות, ואז הם בושו ונכלמו. כי הוברר שמדובר בשנאת עמי ארצות לתלמידי חכמים, אבל כתוצאה מאותם ניסיונות הגעתי למסקנה, שלא לבזבז זמן על מלחמות של קנאים, ולהשקיע חילי בלימוד תורה לשמה, כדי שאוכל לעבוד בוראי ביושר, באמת ובאמונה. ולאלקים פתרונים, מי צדיק ומי רשע. מי חכם ומי עם הארץ. ודי לי בכך שאני ירא מיד, שמא נכשלתי בעברה, ושמא טרם למדתי כהלכה, ומתפלל לה' שיאיר עיני במאור תורתו. ויישר דרכי לעבודתו וליראתו.
ולסיום:
אפשר שהנך יודע שהיה חכם מחב"ד שלקח לו למטרה, לעיין בדברי מרן הרב ש"ך זצ"ל בספריו, ולהוכיח שהרב ש"ך טעה בהרבה מדבריו.
והאמן לי שניתן לעשות כזאת כנגד הרבה גדולים. ואוי לנו אם נלך בדרך זו,שהיא מגמתית. אלא עלינו ללמוד כל דברי חכמי ישראל בחרדת קודש, ואם לדעתנו, הדברים צ"ע יש להעיר באופן נקודתי. ולא לירוא בפני איש. אבל בדרך ארץ. ואם מצאנו מגדולי ישראל (וכאמור, יש כאלה רבים),שאורייתא מרתחא להו, ומתבטאים קשות, כנגד קודמיהם או כנגד בר פלוגתא שלהם, נשאיר עניין זה לקב"ה. ואנו נכבד את כל חכמי ישראל. ונשתה בצמא את דבריהם. כי דבריהם דברי אלוקים חיים.
 
כתוב תגובה
גולשים נכבדים,
אנא הקפידו לכתוב הערות עינייניות ביחס לשאלה הנוכחית בלבד!
לצערינו, שאלות, הערות כלליות וכד' שאינן מתיחסות לשאלה, יימחקו מהמערכת.
בברכה, צוות שו"ת מורשת.
הנך מוזמן להגיב על מארי יוסף קאפח זצ''ל
*שם:
  דוא''ל:
האם לפרסם את כתובת המייל בתגובה
*כותרת:
*תוכן:

אימות תווים:
 
רשימת התגובות  
הרב רצאבי - אברהם, 05/01/2010
שלום לכבוד הרב
האם גם על החיבור של הרב רצאבי נר יו``ט ניתן להגיד שאורייתא מרתחא להוולכן כתב את הדברים כפי שכתב נגד רבנים אחרים הרי ידוע שהוא נלחם את מלחמתו של מהרי``ץ ועדת תימן לשיטתו
מארי יוסף קאפח זצ``ל
די למחלוקת. וכבר נתכבו ונאמרו דברים בעניין. וה` יאר עינינו במאור תורתו, ויורנו בדרכו הישרה. ויזכנו לקדש שמו, ולהרבות אהבת חינם. כי כולנו בנים לאבינו שבשמים וצריכים כולנו לכבד זה את שיטתו של זה, וזה שיטתו של זה. כל עוד כל אחד מתכוון לשם שמים, עד יבוא מורה צדק.
למה? למה? - שלום, 08/07/2005 spc1@walla.co.il
למה לעורר שנאה למה?
למה?
והמב``ה יכפר בעד.
אנו נשתדל להתרכז בחיובי וה` יערה עלינו רוח ממרום קדשו. ויצילנו מן הבערות ומן השנאה הכעס התאוה והכבוד.
אני בוכה.

גם אני בוכה, גם השכינה בוכה על המרבים שנאת חינם.
ונתפלל לה` שיערה רוחו ממרומים, כדי שנסלק שנאת חינם מבינינו, ונזכה לאהבת חינם שהיא הסוד והיא היסוד לביאת משיח צדקנו ולבניין בית מקדשנו.

פורטל מורשת
דף הבית
אודות
צור קשר
הוסף למועדפים
הפוך לדף הבית
רישום חברים
מפת האתר
ראשי
שאל את הרב
שיעורי תורה
לימוד יומי
לוח שנה עברי
זמני היום
זמני כניסת ויציאת השבת
רפואה שלמה - רשימת חולים לתפילה
פורומים
שידוכים
תיירות
שמחות
אינדקס
ערוצי תוכן
יהדות
מידע יהודי
חדשות
דעות
משפחה
תרבות
אוכל
קניות
כלים
פרסמו אצלנו
במה ציבורית
המייל האדום
בניית אתרים
סינון אתרים
RSS
דרושים
תיק תק – פיתוח אתרים לביה"ס
לוח שנה עברי
זמני היום וזמני כניסת ויציאת השבת
מגשר גירושין
אינדקס אתרי יהדות
אינדקס אתרי חינוך
בית מדרש | מידע יהודי | פרשת השבוע | מאגר השיעורים | לוח שנה עברי | אנציקלופדיית יהדות | חדשות | תרבות | אוכל | קניות | אינדקס אתרים | רפו"ש | שו"ת | פורומים | שידוכים | שמחות | תיירות | במה ציבורית | בניית אתרים | סינון אתרים | דף הבית | הוסף למועדפים | אודות | צרו קשר | RSS | פרסמו אצלינו | דרושים
© כל הזכויות שמורות ל SafeLines