|
|
טומאה לאחר לידה
|
|
שלום רב
מדוע יש הבדל בין מס' ימי טומאת האשה אחרי לידת בן או בת?
תודה מראש
|
התשובה:
תודה על השאלה!
|
|
חז"ל מציעים לראות בהתפתחויות המשפחתיות בעקבות הלידה את האבחנה. היחסים שבין האיש והאשה קשורים בנוכחות האישיות הנוספת. כך למשל ברוח דבריהם ניתן להציע את המחשבה כי לא יתכן שברית המילה שצריכה להעשות ביום השמיני, על משמעותה ושמחתה, תיעשה בשעה שהאיש והאשה (האבא והאמא) אסורים זה על זו.
יש מקום להעמיק יותר את מחשבת חז"ל. למה בכלל יש דיני טומאה אחר לידה? יש לשים לב שדיני הטומאה באים בשני שלבים. בשלב הראשון האשה אסורה אף על בעלה. בשלב השני (עד מלואת ימי טהרה) היא אסורה לבוא למקדש. השיבה לחיים טהורים וקדושים מדורגת.
מסתבר שהתורה מלמדת כי לידה, תוספת חיים חדשים לעולם, מתוכה של האשה - מעצמותה והווייתה, מעמידה את האשה לאחריה ריקנית. עד עתה כל נשימה שלה, כל אוכן שאכלה, נתן חיים לה ולעוברה, מן הלידה ואילך יש יצור חדש, שאמנם תלוי מאוד באמו, אך הוא ישות עצמאית. חיותה של האם נחסרת. יש מבוא לאמירה הרוחנית הזו במצב הנפשי של האשה מיד אחר הלידה אבל אין כאן התאמה מלאה.
המילה לבן מקפיצה את השיבה לחיים של האשה וימי טומאתה מתקצרים. או בלשון אחרת ימי הטומאה והטבילה בלידת הבת הינם כפולים שכן יש לראות את הבת כאילו טובלת עם אמה.
(גר נכנס למצוות במילה וטבילה - אשה רק בטבילה - על כרחנו כוחה של הטבילה כפול). טהרת האשה + הבת מסובכת וארוכה יותר שכן אישיותה של האשה מורכבת יותר. האיש נברא מן האדמה האשה מן האיש. המורכב יותר עלול יותר לטומאה.
יש להאריך עוד, אך לשוב למובן מאליו כי גזירת הכתוב היא מחכמת ריבון כל העולמים.
עמית קולא
|
|
|
מקורות התשובה:נידה דף לא.
פירוש הרד''צ הופמן והרש''ר הירש לפרשת תזריע.
ספר עץ הדעת הטוב
שיחות הרב צב''י
|
|
|
|
כתוב תגובה
|
|
גולשים נכבדים,
אנא הקפידו לכתוב הערות עינייניות ביחס לשאלה הנוכחית בלבד!
לצערינו, שאלות, הערות כלליות וכד' שאינן מתיחסות לשאלה, יימחקו מהמערכת.
בברכה, צוות שו"ת מורשת.
|
הנך מוזמן להגיב על
טומאה לאחר לידה
|
|
|
|
רשימת התגובות  
|
|
|
טומאתת לידה
- אדם, 12/03/2009
יש אומרים שמכוון שהבת נולדת במדרגה גבוהה ושלמה יותר(כאילו נמולה) לכן גם דרגת הטומאה אר לידתה גבוהה יותר.בחסר שהותירה אחריה נתפסת יותר טומאה. ובמקום שהייתה יותר קדושה ,יש יותר טומאה, כמו שבית קברות יהודי טמא יותר משום שבגופים הייתה יותר קדושה.
להבדיל - הבן מגיעה לשיא קדושתו רק לאחר המילה מה שאין כן בבת.
|
|
הגמרא מביאה את דברי רשב``י שאומר שלשה דברים:
1. הסיבה לקרבנה של האשה הוא התרת שבועתה שנשבעת בעת הלידה שלא תיזקק יותר לבעלה. (יש על כך דיונים רבים, אבל נשאיר את זה כך).
2. הסיבה שלבן נטמאת רק שבעה ימים ולבת ארבעה עשר היא שהכל שמחים על לידת בן ואין הכל שמחים על לידת בת. וכך, כאשר נולד בן מתחרטת האשה על השבועה שנשבעה (ראה סעיף 1) מהר יותר. ואילו חרטתה על השבועה לאחר לידת בת מגיעה לאט יותר.
3. הסיבה שבן נימול לשמונה היא שלא ייתכן שהכל שמחים ובני הזוג יהיו בצער (אסורים זה על זה).
כשקראנו את הנ``ל התרעמנו מאד ויצר השויוניות פעם בנו בחוזקה.
עכשיו, בא נעשה קצת סלט שיבהיר את העניין, לעניות דעתנו:
האשה מביאה קרבן גם אם לא נשבעה כלל, גם אם היא לא יכולה להשבע, גם אם לשבועתה אין כל תוקף. מה גם שקרבן על שבועה הוא לא מן העוף (רש``י). כך שודאי שרשב``י לא התכוון להסביר את הסיבה לקרבן, אלא ניסה לכוון אותנו לרעיון עמוק.
כמו כן, מקריאה במהרש``א אפשר לראות ש``הכל שמחים בלידת זכר`` אין הכוונה שהדודות מוחות דמעה מהתרגשות ומדמיינות אותו טייס קרב. הכוונה (ע``פ המהרש``א) היא לעובדה שאשה נתקללה ב``עצב תלדי בנים``, ואילו הזכר אינו בקללה.
ושוב, גם אם הבן נולד לא עלינו עם מומים קשים, עדיין שמחים יותר בלידתו. כך שאין הכוונה ש``משתתפים בצערה`` של הבת הנולדת ומדמיינים אותה בציריה הקשים.
מדובר על אנשים המצליחים להביא עצמם לדרגה כזו שהם עצובים או שמחים לאור קללת החטא הקדמון. לא על דודות!!!
(המחשה: בהקשר הזה ניסינו לחשוב על הרמה הרוחנית הגבוהה הנדרשת מאדם לברך ``שלא עשני אישה`` מתוך שמחה על חיובו במ``ע שהזמן גרמא. כמה אנשים כאלה אתה מכיר?)
דבר נוסף: השמחה המצויינת בדברי רשב``י מגיעה רק ביום השמיני, יום המילה. אז יהיו בני הזוג מותרים כדי שלא יהיו הם שרויים בצער.
אם כך העניין מסתבך: רשב``י תיאר לנו אנשים (``הכל שמחים``) שאינם מגיבים על על הלידה עד היום השמיני (שאל``כ היו בני הזוג מותרים עוד קודם. מ``טעמה`` של המצווה אתה למד על גדריה).
ביום שמיני הם פתאום שמחים, ולא על הלידה כי אם על כך שאין הוא בקללה.
בני הזוג רואים את השמחה, האשה מתחרטת על שבועתה, רצה להקריב קרבן, ומיד בני הזוג מבטאים את שמחתם באמצעות נסיון להביא ילדים נוספים לעולם, שבוע אחרי לידת הילד הקודם!!!!!
יוצא מכל האמור, שרשב``י לא דיבר על שמחה שאנחנו מכירים.
הוא גם לא דיבר על תזמון השמחה המוכר לנו (, ביטוי שמחה ע``י נסיון להרות? שבעה ימים שותקים ופתאום מתחילים לשמוח?!)
הוא גם לא דיבר על האנשים שאנחנו מכירים (שמחים על קללות קדמוניות, מנסים להרות שבוע לאחר הלידה)
לא אותה שמחה, לא אותו זמן ולא אותם אנשים.
אז מה כן?
איננו יודעים. אבל זה כוון מעניין לחשוב עליו.
נשמח אם מישהו יאיר את עינינו.
|
יישר כוח ברור שפשט הסוגיה הוא השמחה בברית מילה ולא בעצם לידת הזכר. בזה חלק מן הקשיים מוסרים.
|
|
|
|
|
|
|