יהדות
הפוך לדף הבית
יהדות מידע יהודי חדשות דעות משפחה תרבות אוכל נשים חינוך
 שווה עיון:
בעל תפילה בימים נוראים

 
שאל את הרב - שאלות ותשובות ביהדות ובהלכה
דף הבית » שאל את הרב - שאלות ותשובות ביהדות ובהלכה » ביהמ``ק על סדר יומנו?
 


» לצפייה בתשובות הרבנית שולמית בן שעיה
חיפוש
» מתקדם

 תגיות
 אינדקס נושאים
 
» אינדקס נושאים ותגיות

ביהמ"ק על סדר יומנו?

מתוך: מקדש וגאולה » גאולה ופעמיה פורסם בכ"ג באייר התשס"ג
אני מפנה את כבוד הרב לתגובה שכתב מישהו בשם משה גנץ על מאמרך בשבח מיזם "סיבוב השערים". התגובה פורסמה באתר "כיפה", כאן:
http://www.kipa.co.il/magazine/show.asp?id=2670
לשם הנוחות אני מעתיק אותה לכאן:

לכבוד הרב יובל שרלו שלום.

קראתי את דברי כב' בגיליון "שבתון" לפרשת חוקותי ("הקומה המלאה") וברצוני להעירו מס' דברים: כב' מיצר על האיסור הגורף לעלות להר הבית ומשבח את מיזם סיבוב השערים כביטוי לכוסף לביהמ"ק. כמו"כ הוא מדבר על ההכרחיות שבתיקון המוסרי בעם שבלעדיו אין הבניין שלם. אינני יכול לקבל דברי כב', לא בעניין חשיבותו של הר-הבית כיום לעם ישראל ואף לא בהצגת התביעה המוסרית העולה מדבריו. כל המביט נכוחה במצבו של עם ישראל כיום אינו יכול שלא לראות באיזו שפלות דתית הוא נמצא כאשר ברובו הנו פורק עול תורה ומצוות ואינו יודע את אלוקיו, מנותק לחלוטין מתודעת יראת ה' שלא לומר אהבתו. כיצד זה ניתן להעלות על נס את החדרת תודעת הר-הבית (שהנו מוסד ציבורי מובהק) בציבור שאינו ירא ה' ?! הרי כל ערכו של ביהמ"ק ביהדות הנו רק בזיקה לקיום תורה ומצוות, דהיינו מתוך הנחה אפריורית כי עם ישראל שומר תורה הוא. הרי כל התורה והנביאים מלאים באזהרות ותוכחות על חוסר הערך של ביהמ"ק אם עם ישראל אינו עובד את ה' תחילה. האבסורד מתעצם עוד יותר כאשר דברי הרב נכתבים דווקא בשבוע של פרשת בחוקותי, המדגישה את המסר כי אין ערך וקיום לעם ישראל בארצו ולביהמ"ק אם לא ישמע לדברי ה'. אני מפנה את כב' לפרק כו' פס' לא' בפרשתנו; "ונתתי את עריכם חרבה והשימותי את מקדשיכם (!) ולא אריח בריח ניחוחכם". כיצד זה התהפכו היוצרות אצל כב' ובמקום להסביר כי אין שום טעם ומשמעות למושג הזה - "הר-הבית" - במצבנו הלאומי כיום, הוא מקדים מבחינה ערכית את הגברת הזיקה הנפשית של העם להר-הבית למחויבותו לקיום תורה ומצוות ?!

כיון שאני בן לחינוך הציוני-דתי, שמא יורשה לי להציע לפניו את ההסבר הנראה לי לתמיהתי זו. לדעתי, העיוות בסדר העדיפויות הדתי הזה נובע מהנחת יסוד של הזרם הציוני-דתי מתחילתו; האסכולה הציונית-דתית מניחה (והדברים גלויים וברורים) כי ההיסטוריה של הציונות והקמת המדינה ב- 150 שנים האחרונות הנה התממשות חזון הנביאים בדבר הגאולה השלישית. הנחת יסוד זו היא היא שהיתה בעוכריה של הציונות הדתית מכיון שהיא מסמאת את עיניה מלשפוט באופן ביקורתי וריאלי את מצבנו הדתי-לאומי כיום, שכן אם ידוע ונתון כי אנו באתחלתא דגאולה הרי שמכאן והלאה ברור כי העניינים יסתדרו ברוח דברי התורה והנביאים: שיבה לארץ, בניינה ותיקונו הרוחני של העם. הרב קוק זצ"ל העצים השקפה זו באמצעות תורת הנסתר וקבע כי "כולך יפה רעיתי" דהיינו גם עוזבי התורה – יישובם את הארץ, בקודש יסודתו. המשבר החילוני שבעם ישראל נתקבע אפוא בתודעת הציונות הדתית כתהליך זמני ,חולף ולא כמשבר מהותי. עם כל ההכרה בגודל פועלה של הציונות הדתית הרי שאיני מקבל את ההשקפה הדתית הזו. אינני רוצה להאריך כאן בניתוח המושג "גאולה", אולם חשוב לי לומר דבר אחד – ההגיון הדתי שלי מורה לי לחשוב כי אמת המידה הנצחית והיחידה לבחינת מצבו הדתי - בכל רגע נתון - של האדם היהודי הפרטי כמו גם העם היהודי היא מידת דבקותו בתורה, דהיינו עד כמה הוא מחויב לקיום התורה ומצוותיה. עפ"י אמת מידה זו נמצא עם ישראל היום בשפל נמוך לאין שיעור ממצבו לפני כמה מאות שנים וזאת למרות שהיה אז בגלות. אני מודע היטב לכך שעמדה זו שונה ואף מנוגדת לכמה מגדולי ההגות היהודית שקמו לעם ישראל (הרב קוק זצ"ל,מהר"ל, ר' יהודה הלוי). ידוע לי גם כי ישנם מדרשים, גמרות ומאמרי חז"ל שכן מורים על הרעיון שהגאולה הפיזית קודמת לתשובה, אולם אני איני יכול לקבוע את עמדתי הדתית רק עפ"י מדרש כזה או אחר. עמדתי מגובשת על סמך מיטב הבנתי את מכלול היהדות על מקורותיה, ומכלול זה מורה במובהק על הפרימאט המוחלט שיש לשמירת תורה ומצוות כאבן בוחן לקרבת אלוקים.

לדברי הרב בעניין התביעה המוסרית של הנביאים מעם ישראל כהכרח לעלייה בהר, יש לכאורה התאמה מסוימת עם דבריי, ולא היא. ראשית מפני שהרב מציג את הכוסף לבנין ביהמ"ק כציר משלים לציר המוסרי בבחינת אחוז בזה וגם מזה אל תנח ידך, ואילו אני עומד על כך שמצבו הדתי של עם ישראל כיום אינו מאפשר לנו להעלות על דל שפתותינו עליה אל ההר – יש בכך משום חילול ה' ממש, לדעתי. לתת לעם ישראל את ההרגשה שלמרות התעלמותו מהתורה והמצוות מותר לו לכסוף לבנין ביהמ"ק ?! זאת ועוד, תיאורו של הרב את התביעה המוסרית של הנביאים לוקה, לדעתי בחסר מהותי מאוד. הדת היהודית אינה קטגוריה מוסרית. המוסר יסודו בזכויות האדם וממילא הוא גוזר את חובות האדם כלפי האדם (הומניזם). היהדות אינה מכירה בזכויות האדם אלא רק בחובותיו ל א ל ו ק י ו. המצוות שבין אדם לחברו מקבלות את תקפן, אך ורק מתוך " אני ה' ". שמא יאמר הרב שדבריי אלה הם בגדר פלפול סמאנטי. אם כך, מדוע מנה הרב רק עניינים שבין אדם לחברו כשדיבר על "אמות מידה מוסריות" (דין יתום ואלמנה צדקה וחסד). מדוע לא מנה עניינים שבין אדם למקום ? ושוב אני מפנה את כב' לפרשתנו: במה תולה התורה את חורבן הארץ ? לא במצוות שבין אדם לחברו כלל וכלל, אלא במצוות שהן במובהק בין אדם למקום; שמיטה וע"ז. ואף בנביאים יש כהנה וכהנה מצוות מעין אלה. לכן הרטוריקה ה"מוסרית" יש בה, לדעתי, משום פיחות דתי ואובדן התודעה של תוקף התורה כדבר בפני עצמו ולא כאיזשהו עניין מוסרי (זאת למרות הדמיון המטעה שבין השניים. ושמא על זה נאמר "ושבתם וראיתם… בין עובד אלוהים לאשר לא עבדו").

ייתכן שטיעוניי נשמעים "חרדיים" משהו. ברצוני להבהיר כי בניגוד לחרדים - אני ציוני, כלומר אני דבק ברעיון של עצמאותו של עם ישראל בארצו, אלא שאני מסרב ליצוק תוכן דתי לעצמאות זו ולמסגרות הלאומיות שלה (מדינת ישראל, צה"ל, התיישבות…) כיון שאלו לא נוסדו מתוך תודעה לאומית דתית ואין הן מקוימות מתוך תודעה כזו ואף דמותם אינה כזו.
בסיכומו של דבר, אין, לדעתי, מקום כיום לקירוב העם לא למקדש ולא לכותל. יש להציג לפני עם ישראל בצורה מנומסת, אך תקיפה את הריאלייה הדתית הכואבת, את השתקפות דמותו בעיני התורה – עם חילוני המנותק ממה שהיה התוכן הדתי הריאלי של חייו אלפי שנים – התורה והמצוות. כל הריצה הזו, כיום, להר הבית והרעש סביבו, הנם בגדר סילוף היחס הנאות לה' ("לא ממקדש אתה מתיירא אלא ממי שהזהיר על המקדש" יבמות ו,א וראה כל הסוגייה שם) ועכ"פ היסח הדעת מן העיקר. עד שהרב חרד ל "מרחק הנורא בין עם ישראל למקום הקודש" (לשונו ברישא של דבריו) ראוי לו שיחרד חרדה גדולה עד-מאוד למרחק העצום שבין עם ישראל לקדוש ישראל.
אודה לרב אם ישיבני דבר בעניין הנ"ל.



התשובה:
שלום וברכה
כבוד גדול הוא לי שהרב משה גנץ הי"ו מגיב על דבריי, ואני מזדז לענות.
כדי שהציבור יוכל להבין במה מדובר אני מצרף את המאמר המקורי:
משעה שנפסקה ההלכה האוסרת על עליית יהודים לכל שטחי הר הבית בזמננו נחרץ סדק שהלך והתפתח לכדי מרחק נורא בין עם ישראל לבין מקום הקודש. פסק זה אינו הכרחי כלל וכלל - ניתן לסמן גבולות עלייה בזמן הזה, וניתן להתיר כניסה כהלכה (לאחר טבילה, בדרכים הנאותות וכדו') לשטחים נרחבים במתחם הר הבית. עליה זו הייתה מקשרת את האומה למקורה ולציפייה להתחדשות הקודש, והיה בה קיום חלקי של מצוות לשכנו תדרשו ובאת שמה. אוסרי העלייה ביקשו לשמור על קדושת המקום, והעדיפו את ההרחקה המוחלטת על פני עלייה בטהרה, כדי לחזק את יסוד הקודש. ברם, סכנה גדולה אורבת לקדושה היתרה - סכנת ההתרחקות מן החיים. עתה אנו חוזים כיצד מתעמקת ונקבעת התודעה הציבורית העובדה שהר הבית הוא מקומם של הערבים, ואילו ליהודים נותר הכותל. מה שאירע במלחמת ששת הימים - העובדה שהר הבית היווה מסלול קיצור לריצה לכיוון הכותל... - הולך ונקבע בתודעת הציבור.
כיצד אפוא מחזקים מחדש את הציפייה למקום הקודש וכיצד נקשרים ליסוד העליון של ירושלים עיר הקודש היא אבן הפינה של קיומנו במציאות ? שתי דרכים עומדות בפנינו: ראשונה בהן היא עשיית כל מה שניתן כדי לבטא ציפייה זו. אחת מדרכים אלה היא העתקת המקום בו אנו עומדים בתפילה לריבונו של עולם לכיוון פתחי השערים. המקורות הקודמים ואיגרות הראשונים מלמדים כי לא הכותל המערבי היה מקום התפילה, כי אם פתחי השערים. בתפילה ובתחנונים אל מול שערי הר הבית אנו מבטאים כי אין אנו מסתפקים הקיר המערבי של ההר, כי אם אנו כוספים להיכנס פנימה ולהיראות לפני ד'. התפילה כנגד השער כוללת בתוכה את כל מה שמעבר לשערים אלו.
יבורכו אף אלה שהגו ויזמו וביצעו את סיבובי השערים. בכל ערב ראש חודש סובבים אלפי יהודים את הר הבית דרך פתחי השערים, ומבטאים בכך את הכמיהה והציפייה לעולם פנימי יותר. מרעיון של קומץ אנשים הולכת ומתרחבת קבוצת סובבי השערים, וקושרת מחדש את הציבור עם הר הבית. ביום ירושלים זה צריכה להתרחב קבוצה זו, והציבור כולו קרוי ליטול חלק במשימת קודש זו. ככל שירבו ההולכים סביב הר הבית כן יתעצמו הכמיהה והכיסופים למקום זה, וזו התשתית הרוחנית ההכרחית לבניינו, שכן אין ירושלים נבנית ללא שיכספו לה תכלית הכוסף.
דרך שניה, המשלימה את הראשונה, ואין שתי הדרכים יכולות להתקיים זו ללא זו, היא הטמעת ההכרה בדבר המקום בו יש להתחיל את בניין הקודש. נביאי ישראל למדונו כי העולה להר ד' צריך לעמוד באמות מידה מוסריות קודם שהוא בא בהר: "מי יעלה בהר ד', ומי יקום במקום קדשו - נקי כפיים ובר לבב אשר לא נשא לשוא נפשי ולא נשבע למרמה". מזמור זה הוא המשך לדברי הנביאים, אשר שבו ושננו לעם ישראל מהו יסוד הקודש. נביאים אלה קראו לעם ישראל להקדים להקרבת הקורבנות ולבניין ירושלים את התיקון המוסרי והחברתי. אדני בית המקדש אינם נבנים אלה כאשר הם נטועים במדינה כולה. במקום בו דנים דין יתום ואלמנה, ועושים מעשה צדקה וחסד, וחיים בצניעות, ומתקדמים בשמירת נקיות הכפיים וטוהר הלב - בונים את ירושלים. שכן ירושלים אינה עוד נקודה במפת ההתיישבות של האומה, כי אם ראש הפיסגה. קודקוד הפירמידה מושתת על השורות התחתונות, ושורות אלה הם ההתנהגות המוסרית החברתית. הצירוף של סיבוב השערים בירושלים ותיקון פני החברה במדינה כולה הוא שתי הרגליים עליהם הולכת ונבנית הקומה המלאה כולה.


המעיין היטב יראה כי אכן דבריי כלל אינם רחוקים מדבריו הנכונים והצודקים. ההבדל הוא בעניין אחד, והוא האם לקבוע כי קיימת התניה שאין להקדים את ציפייה אל הקודש לפני בניין מלא של האומה, או שאנו צריכים להכיר כי הסדר הוא אמנם מבניין הקודש של האומה אל המקדש, אולם הדבר מחייב אותנו לעסוק גם כעת בבניין המקדש.
מפני ארבע סיבות אני סובר שאין להזניח את זכרון המקדש ואת הציפייה לבניינו:
א. הדרך הנכונה ביותר היא להציב יעד גדול, ממנו נשאבים כל היעדים כולם. על כן אנו מעלים בראש שמחתנו את הקודש והמקדש, ואז פונים אל עיקר הבניין המדינה, תוך הזכרה מתמדת של המקדש.
ב. הציפייה למקדש היא מצוות עשה – לשכנו תדרשו ובאת שמה. לא זו בלבד, אלא היא אחד הדבריםע ליהם נידון אדם "ציפית לישועה. כמובן, כדרי הרב גנץ הי"ו, לאחר נשאת ונתת באמונה וקבעת עיתים לתורה.
ג. אין אנו שמים עצמנו במקום הקב"ה, ואין אנו יודעים את הסדר האלוקי. אין אנו יודעים באיזה מצב מוסרי אנו נמצאים, ומה טוב בעיני ד' באופן הפנימי בו הוא בוחן את עם ישראל. אנו פורשים את תפילותינו ובקשתינו וד' הטוב יעשה בעד.
ד. אין בקשתינו את המקדש מתעלמת מהנדבך המוסרי והדתי ההכרחי. כתבתי על כך פעמים אין ספור. הציפייה למקדש עצמה היא חלק מהתיקון המוסרי והדתי.

בשל כך אני מאוד מעודד את סיבוב השערים. אני מסכים מאוד כי תפישת האתחלתא דגאולה אינה מבטיחה דבר. הרב גנץ הי"ו תולה בי דבר שמעולם לא עלתה על פי ומעולם לא חשבתיו. אני מסכים עימו במאת האחוזים שדברי התורה על התניה הם חלק מהתורה שלא תהא מוחלפת, גם לא בשעת גאולה. ברם, אין זה נכון כי המדד היחיד לקביעת האדם מישראל הוא דביקותו בתורה. חז"ל אמרו "חבור עצבים אפרים הנח לו"; חז"ל הם שדיברו בשבחו של אחאב שהיה דורו יוצא למלחמה ונוצח; ללמדך ששיפוטו של הקב"ה אינו דומה לשיפוטו של בשר ודם, ועל כן לא הייתי מזדרז לקבוע את מצב האומה הישראלית. אור וצל משמשים בה בעירבוביה.

מותר לנו לכסוף למקדש, וחובה עלינו לעשות כל שביכולתנו כדי שנהיה ראויים לכך.

לדברים על הקטגוריות המוסריות איני מסכים בשניים: ראשית – בתחום העובדתי, ציינתי את תחילת הפסוק, שיש לו המשך "אשר לא נשא לוא נפשי ולא נשבע למרמה", ואין אני מבדיל במחויבתינו כלפי שמייא בין נקי כפיים לבין איסור נשיאת שם ד' לשוא. גם בעניין זה אני מסכים מאוד עם ר' משה גנץ הי"ו, ואך בשבוע שעבר כתבתי על מצוות השבת ועל חובתינו כלפיה. ברם, הקביעה כי לקטגוריות המוסריות אין מקום בלי אני ד' איני מסכים כלל וכלל. ישנה דרך ארץ שקדמה לתורה, המחייבת התנהגות מוסרית בסיסית עוד קודם למתן תורה. רק כך ניתן להבין את ספר בראשית, את התביעות המוסריות גם מהגויים, את הויכוחים המוסריים שבין נביאי ד' לריבונו של עולם ואת הטיעונים המוסריים שבפי הנביאים. זה עניין ארוך לדיון בפני עצמו.
קיצורו של דבר – דבריו של ר' משה גנץ אינם חרדיות (ואף אם היו – העובדה שדבר מה הוא חרדי אינה פוסלת אותו על הסף) כי אם פשוטו של מקרא ושל אמונה. בדברים יסודיים מסוימים איני מסכים עימו ואף לא במסקנה הסופית. ברם, בחובה של התקשרות מחודשת בברית ד' ובאלתו, בתלות הגאולה באלה, בפרשיות השכר והעונש, ובחובה שלא לשכוח בזיקה אל הקודש במקדש את הקודש במדינה, אני תלמידו של הרב משה הי"ו..
כל טוב
 
כתוב תגובה
גולשים נכבדים,
אנא הקפידו לכתוב הערות עינייניות ביחס לשאלה הנוכחית בלבד!
לצערינו, שאלות, הערות כלליות וכד' שאינן מתיחסות לשאלה, יימחקו מהמערכת.
בברכה, צוות שו"ת מורשת.
הנך מוזמן להגיב על ביהמ''ק על סדר יומנו?
*שם:
  דוא''ל:
האם לפרסם את כתובת המייל בתגובה
*כותרת:
*תוכן:

אימות תווים:
 


פורטל מורשת
דף הבית
אודות
צור קשר
הוסף למועדפים
הפוך לדף הבית
רישום חברים
מפת האתר
ראשי
שאל את הרב
שיעורי תורה
לימוד יומי
לוח שנה עברי
זמני היום
זמני כניסת ויציאת השבת
רפואה שלמה - רשימת חולים לתפילה
פורומים
שידוכים
תיירות
שמחות
אינדקס
ערוצי תוכן
יהדות
מידע יהודי
חדשות
דעות
משפחה
תרבות
אוכל
קניות
כלים
פרסמו אצלנו
במה ציבורית
המייל האדום
בניית אתרים
סינון אתרים
RSS
דרושים
תיק תק – פיתוח אתרים לביה"ס
לוח שנה עברי
זמני היום וזמני כניסת ויציאת השבת
מגשר גירושין
אינדקס אתרי יהדות
אינדקס אתרי חינוך
בית מדרש | מידע יהודי | פרשת השבוע | מאגר השיעורים | לוח שנה עברי | אנציקלופדיית יהדות | חדשות | תרבות | אוכל | קניות | אינדקס אתרים | רפו"ש | שו"ת | פורומים | שידוכים | שמחות | תיירות | במה ציבורית | בניית אתרים | סינון אתרים | דף הבית | הוסף למועדפים | אודות | צרו קשר | RSS | פרסמו אצלינו | דרושים
© כל הזכויות שמורות ל SafeLines