יהדות
הפוך לדף הבית
יהדות מידע יהודי חדשות דעות משפחה תרבות אוכל נשים חינוך
 שווה עיון:
בעל תפילה בימים נוראים

 
שאל את הרב - שאלות ותשובות ביהדות ובהלכה
דף הבית » שאל את הרב - שאלות ותשובות ביהדות ובהלכה » שימוש במקלור בשבת
 


» לצפייה בתשובות הרבנית שולמית בן שעיה
חיפוש
» מתקדם

 תגיות
 אינדקס נושאים
 
» אינדקס נושאים ותגיות

שימוש במקלור בשבת

מתוך: שבת ומועד » שבת פורסם בה' באייר התשס"ג
האם מותר להשתמש בשבת במקלור (סטיקלייט), שהופעל מערב שבת? [הסיבה שאולי לא: כשמטלטלים אותו, לפעמים עוצמת התאורה משתנה].
אם יש שתי אפשרויות - להשתמש במקלור או במנורת-חירום - מה עדיף?


התשובה:
שלום וברכה

רצ"ב מאמר של הרב נחום רבינוביץ הי"ו שהופיע בתחומין כרך יג:



הרב פרופ' נחום אליעזר רבינוביץ / השימוש במקלור (סטיקלייט) בשבת

-142-
הרב פרופ' נחום אליעזר רבינוביץ
השימוש במקלור (סטיקלייט) בשבת 1
ראשי פרקים
א. השאלה
ב. אש קרה
ג. ריאקציה כימית
ד. מוליד
ה. מתקן מנא
ו. מוקצה
ז. סיכום: אין לאסור
* * *
א. השאלה
לפעמים משתמשים בצבא בהמצאה אמריקאית הנקראת מקלור (STICKLIGHT) הארה וכיו"ב. זהו קנה סגור עשוי מפלאסטיק שקוף, שארכו כ- 20 ס"מ. הקנה מכיל נוזלים, ובתוכו נמצאת שפופרת קטנה מלאה חומר נוזלי שונה. שני הנוזלים מופרדים כל עוד השפופרת הפנימית שלימה. כאשר מכופפים את הקנה הארוך באמצעיתו, נשברת השפופרת הפנימית, ושני הנוזלים מתערבים. כתוצאה מכך נוצר חומר חדש הפועל על אחד החומרים הקיימים וגורם לו להאיר. אור זה יכול להמשך עד 12 שעות, אבל אין שום חום מורגש כל הזמן. האם מותר להפעיל מקלור בשבת?

ב. אש קרה
לרוב מוציאים אור על ידי יצירת דרגת חום גבוהה, כגון בשלהבת שבנר, או בחימום חוט של מתכת עד שנעשה לוהט בנורה חשמלית. על כגון זה אמרו (שמות רבה טו,כב): "האש הרה והולידה אור". בטבע יש גם תופעה של אור קר בבעלי חיים. כבר עמדו על כך חז"ל (פסיקתא רבתי לג פר' אנכי אנכי, מהדו' איש-שלום דף קנא,ב): "בלילה היא גחלת ויוקדת, יבא הבוקר ואתה רואה שאינה אלא תולעת." שם מבואר שבארמית נקראת תולעת זו "גומרת לילו", והיא מעין מה שנקראת בפינו "גחלילית". הואיל ואור קר אינו תולדת אש, יש לדון האם יש ביצירת אור כזה מלאכה כל שהיא. ואפילו אם אין כאן מלאכה דאורייתא, שמא יש בכך משום שבות ואיסור דרבנן. הואיל ואין כאן מקום להאריך, אנסה להעלות כל נושא בקיצור נמרץ, ועוד חזון למועד.

-143-
ג. ריאקציה כימית
עירבוב הנוזלים מפעיל ריאקציה כימית. פעילות כזו קיימת בכמה מלאכות, למשל, "העושה עין הצבע הרי זה תולדת צובע וחייב" (רמב"ם, הל' שבת ט,יד), והדבר ידוע שיש חמרים המשמשים לצביעה שדרך הכנתם מלווה בראקציות כימיות. אין צריך לומר שכך הוא בהבערה, בכיבוי, ובשלבים שונים בבישול ואפייה. אולם החיוב בכל אלה הוא דוקא אם נוצר בסוף התהליך צבע, אש, פחם, או מאכל (כל תוצר לפי המלאכה המתאימה). כל זמן שלא התקבל התוצר הסופי המוגדר של המלאכה הנידונה, אין חיוב, אע"פ שכבר התבצעו כמה ריאקציות כימיות.

עוד זאת, והוא העיקר, הבישול בשמש, "כגון ליתן ביצה בחמה, או ליתן מים בחמה כדי שיחמו - מותר" (שו"ע או"ח שיח,ג). אף שגזרו על תולדות חמה, אין זאת אלא משום שמא יטעו להחליפן בתולדות אש. בחמה עצמה מותר לבשל לכתחילה, אע"פ שבביצה המתבשלת מתרחשות כמה ריאקצות כימיות, ובכל זאת אין בכך אפילו איסור דרבנן.

מעתה ברור שעל הפעלת ריאקציה כימית בלבד אין חיוב, כל עוד שלא נעשתה אחת מל"ט מלאכות או תולדותיהן. והרי הפקת אור אינה נימנית בין מלאכות שבת, ואפילו על הדלקת הנר החיוב הוא משום הבערה ולא משום אור.

עתה נבדוק אם יש איסורי דרבנן אחרים בנידוננו.

ד. מוליד
שנינו בביצה לג,א: "אין מוציאין את האור (=אש) לא מן העצים, ולא מן האבנים, ולא מן העפר, ולא מן הרעפים, ולא מן המים." להלן שם (עמוד ב): "מאי טעמא? משום דקא מוליד ביום טוב." אמנם הרמב"ם לא הזכיר איסור מוליד, אלא כתב (הל' שביתת יו"ט ד,א): "שלא הותר ביום טוב אלא להבעיר מאש מצויה, אבל להמציא אש אסור, שהרי אפשר להמציא אותו מבערב." ברם ראה בערוך-השלחן (תקב,ד) שמפרש על פי המגיד-משנה:
שאם הוציא - מותר להשתמש בו, ולא אסרוהו אלא משום שלא היה לו להוליד, כיון שאפשר לו מבערב... הא דקאמרה הגמרא... אין הכוונה משום איסור נולד. אלא משום שלא היה לו להוליד ביום טוב... אור (=אש) שאין בו ממשות כלל - כמו שאין בו איסור הוצאה בשבת או איסור הנאה בהקדש מן התורה... שאין בשלהבת, משום דהוי דבר שאין בו ממש, ולא שייך שיחול עליו איסור. ואפילו איסור עבודה זרה דחמירא ליכא בשלהבת. ואם כן איך שייך שיחול איסור נולד על שלהבת?
אמנם מצינו גם איסור מוליד חום בשבת (הל' שבת ד,ו): "אין מניחין כלי שיש בו דבר צונן על גבי כלי חם בשבת, שהרי מוליד בו חום בשבת." שמא יש גם איסור להוליד אור? אף במראות ניתן להשתמש כדי להוליד אור בהן. המעמיד מראה כנגד הנר, הרי זה מוליד בה אור. אילו היה אסור להוליד אור, כמו שנאסר להוליד חום, איך זה שלא הוזכר דבר זה בשום מקום? אלא ש'לא ראינו' אינו ראיה.

אדרבה, יש להוכיח להפך ממקום שבאת. הרמב"ם (הל' שביתת יו"ט, שם) העתיק את המשנה ביצה הנ"ל בתוספת ביאור:
אין מוצאין את האש... או כלי זך קשה או זכוכית מלאה מים שמניחין אותה
-144-
כנגד עין השמש עד שיחזור נגהה לפשתן וכיוצא בו וידלק.

הוא מתאר פעולת מיקוד קרינת השמש על ידי עדשה, וכן פירשו גם ראשונים אחרים. אמנם בקרינת השמש יש גם אור וגם חום, ומיקוד החום על הפשתן גורם לו לדלוק. אבל במיקוד הקרינה בעדשה נעשית העדשה מאירה באור גדול. תופעה זו מאפיינת גם אבנים טובות שמאירות על ידי מיקוד האור והשתקפותו (ראה, למשל, מגילה יב,א). אילו היה איסור להוליד אור, למה נאסרה רק הוצאת האש בלבד על ידי עדשה, הלא אפילו בלא שיגיע חום הפשתן לכדי שידלק, הרי הוליד כבר אור גדול בעדשה, הרבה לפני הדליקה? אלא מוכח שאין בהולדת האור איסור כלל.

לכאורה יש כאן מקום לבעל דין לחלוק. יש הבדל בין יצירת אור מחדש, לבין מיקוד והשתקפות אור קיים. שמא אין איסור מוליד כאשר מדובר במיקוד אור השמש או הנר. אבל יתכן שהגורם לחומר להקרין אור חדש, שלא היה קיים מקודם, הרי זה מוליד דבר זוהר. אף שסברא זו לכאורה נכונה היא, מכל מקום אינה ענין לכאן, שהרי גם במוליד חום מדובר על הנחת כלי שיש בו דבר צונן על גבי כלי חם, ואין בכך אלא העברת החום הקיים בכלי החם לדבר הצונן. אף גם זאת, אין איסור אלא בחום שהוא תולדת האש, אבל צבירת חום השמש לא נאסרה כל עוד שלא נוצרת אש. אם באנו ליישם איסור מוליד גם לחום וגם לאור, חייבת להיות השוואה ביניהם, גם כאשר מדובר על העברה לגוף אחר של אור וחום הקיימים מכבר.

יתר על כן, אם תאמר שכללו חכמים באיסור נולד יצירת אור חדש, לא כל שכן שאסור להוליד חום חדש, ואפילו בלא אש. אף שלא נחשב מוליד אם צובר חום שאינו תולדת אש, כגון מהשמש, מכל מקום אם יוצר חום כזה ודאי שאין זה גרוע מיצירת אור חדש, שהרי גם הוא אינו תולדת אש.

גם לפנים היו ידועים חמרים שיוצרים חום אף בלא הבערה, והם דברים המוסיפים הבל. כנראה שפעילות זו יסודה בריאקציות כימיות המפליטות חום. טעם האיסור להטמין בדבר המוסיף הבל בשבת שנוי במחלוקת, ותלוי בחילופי גירסאות בשבת לד,ב. לפנינו בדפוסים איתא:
מפני מה אמרו אין טומנין בדבר המוסיף הבל, ואפילו מבעוד יום? גזירה שמא יטמין ברמץ שיש בו גחלת... שמא יחתה בגחלים.

הרי"ף והרמב"ם גורסים אחרת, ולדעתם הטעם הוא שנראה כמבשל, שהרי "מוסיפין בבישולו כעין האש" (הל' שבת ד,א). בין הדברים המוסיפים הבל מנה התנא במשנה (שבת מז, ב) גם חול. והנה בירושלמי (שם ריש פרק רביעי) הקשו ששנינו "מטילין את המת על החול כדי שיצטנן", ואיך ניתן לכלול חול בין הדברים המוסיפין הבל? ותירצו: "ההן חלא מירתח רתחא ומיצן צוננא". פירש קרבן-העדה: "החול הזה - דבר שהוא רותח מחממו, ודבר שהוא קר מקררו יותר." אינני יודע בדיוק לאיזה מין חול התכוונו, ואיך פועל החול הזה. אבל על כל פנים ברור שדברו על חול, שכאשר מדביקים אותו לקדירה חמה, לא רק שהחול קולט חום מן הקדירות, אלא שנוצר בו חום חדש יתר על מה שישנו בקדירה, והוא מחמם את הקדירה. אבל אם אין מדביקים את החול לדבר חם, אינו יוצר חום חדש, אלא אדרבה הוא מצנן. נמצא שכאשר מטמינים קדירה בחול, יש בזה משום מוליד חום. לא כמו שאר דברים המוסיפין הבל, שאפשר שהם יוצרים חום כל הזמן. החול מוליד חום רק כאשר מקרבים אותו לדבר חם. נמצא שהטמנה בחול היא מעשה המוליד חום.

מעתה למה צריך טעמים שונים כדי לאסור הטמנה בחול? הלא אפילו בלא 'מיחזי
-145-
כמבשל' או 'גזירה שמא יטמין ברמץ', צריך להיות אסור משום מוליד? אלא מוכח שאין איסור להוליד חום חדש, אף שיש איסור לצבור חום. הטעם הוא מפני שצבירת חום, שהוא תולדת אש, נאסר אטו אש, אבל אפילו להוליד חום חדש אינו אסור, כל שאינו תולדת אש. וכל שכן שאין איסור להוליד אור.

ה. מתקן מנא
שנינו בביצה לב,ב: "אין שוברין את החרס, ואין חותכין את הנייר לצלות בו מליח." ובגמרא שם: "מאי טעמא? משום דקא מתקן מנא." ופסק הרמב"ם (הל' שבת כג,ו): "ואין שוברין את החרס, ואין קורעין את הנייר, מפני שהוא כמתקן כלי."
ברם, אין הנידון דומה לראיה. שם מדובר שהוא משתמש בחרס או בנייר לעשות איזו מלאכה, דהיינו הצלייה. אבל בנידון שלנו, השובר את השפופרת הפנימית אינו משתמש בה ואינו עושה בה כלום. אמנם רוצה הוא שתכולתה של שפופרת זו תצא ותתערב בנוזלים הנמצאים בשפופרת החיצונית, אבל גם בהם אין הוא משתמש. ואפילו היה לו צורך באותם הנוזלים, הרי זה כשובר את החבית כדי לאכול ממנה גרוגרת, שמותר לכתחלה (שבת קמו,א). לא שייך לדון את שבירת השפופרת הפנימית כסתירת כלי, שהרי אין לו גישה אליה כלל. ולכל היותר יש כאן גרמא לסתור שלא על מנת לתקן.

ו. מוקצה
"נר שהדליקו בו באותה שבת, אע"פ שכבה - אסור לטלטלו... אפילו לצורך גופו ולצורך מקומו" (שו"ע או"ח רעט,א). אלא שזהו דוקא בנר, הואיל ונעשה בסיס לשלהבת, שהיא מוקצה מחמת איסור. אבל במקלור לא שייך איסור, שהרי אין בו אש, וממילא מותר לטלטלו.

ז. סיכום: אין לאסור
סוף דבר: לפענ"ד ברור, שמלאכה דאורייתא אין בהפעלת מקלור; ואף איסור דרבנן לא מצאתי. מאז חתימת הגמרא אין לנו רשות לגזור גזירות חדשות מדעתנו (רא"ש שבת פ"ב סי' טו), ולכאורה אין כאן גזירה להיתלות בה. עוד זאת, הנידון הוא בצורך צבאי. וא"כ ממה נפשך: אם מדובר בצורך מבצעי, כי אז הרי הותרו גם מלאכות ממש; ואפילו שלא לצורך מבצעי - מכל מקום כל שימוש צבאי יש בו משום צרכי ציבור, ונחשב צורך מצוה. לפיכך אפילו ניתן למצוא איזה חשש כל שהוא, אין לאסור הפעלת מקלור בשבת לחיילים. 2
1 נכתב כתשובה לשאלת תלמידי ישיבת ההסדר ברכת-משה אשר במעלה-אדומים, ופורסם בעלון-הקשר של -הישיבה.
2 ראה עוד בכרך זה, מאמרו של הרב ישראל רוזן: ריאקציה כימית בשבת.


מכל האמור עולה שאין ספק שהשימוש בו יטוב בהרבה מתאורת חרום בשבת.

כל טוב
 
כתוב תגובה
גולשים נכבדים,
אנא הקפידו לכתוב הערות עינייניות ביחס לשאלה הנוכחית בלבד!
לצערינו, שאלות, הערות כלליות וכד' שאינן מתיחסות לשאלה, יימחקו מהמערכת.
בברכה, צוות שו"ת מורשת.
הנך מוזמן להגיב על שימוש במקלור בשבת
*שם:
  דוא''ל:
האם לפרסם את כתובת המייל בתגובה
*כותרת:
*תוכן:

אימות תווים:
 


פורטל מורשת
דף הבית
אודות
צור קשר
הוסף למועדפים
הפוך לדף הבית
רישום חברים
מפת האתר
ראשי
שאל את הרב
שיעורי תורה
לימוד יומי
לוח שנה עברי
זמני היום
זמני כניסת ויציאת השבת
רפואה שלמה - רשימת חולים לתפילה
פורומים
שידוכים
תיירות
שמחות
אינדקס
ערוצי תוכן
יהדות
מידע יהודי
חדשות
דעות
משפחה
תרבות
אוכל
קניות
כלים
פרסמו אצלנו
במה ציבורית
המייל האדום
בניית אתרים
סינון אתרים
RSS
דרושים
תיק תק – פיתוח אתרים לביה"ס
לוח שנה עברי
זמני היום וזמני כניסת ויציאת השבת
מגשר גירושין
אינדקס אתרי יהדות
אינדקס אתרי חינוך
בית מדרש | מידע יהודי | פרשת השבוע | מאגר השיעורים | לוח שנה עברי | אנציקלופדיית יהדות | חדשות | תרבות | אוכל | קניות | אינדקס אתרים | רפו"ש | שו"ת | פורומים | שידוכים | שמחות | תיירות | במה ציבורית | בניית אתרים | סינון אתרים | דף הבית | הוסף למועדפים | אודות | צרו קשר | RSS | פרסמו אצלינו | דרושים
© כל הזכויות שמורות ל SafeLines