|
|
|
יחסים עם הורים
|
|
|
שלום כבוד הרב!
חזרתי לגור בבית אחרי שנה שהייתי בחוץ. בגלל שבקושי הייתי בבית, הם פחות היו מעורבים בחיים שלי, אז פעם הצלחתי לכבד את ההורים שלי גם במעשים וגם בדיבור.
היום קשה לי לכבד את ההורים שלי בדיבור, כי יש ביננו פערים מאוד שונים בתפיסה של החיים, ואנחנו מתווכחים המון.
האם הרב יכול להמליץ מה אפשר לעשות כדי להשתפר בזה?
תודה.
|
|
התשובה:
|
|
|
שלום
יש לכבד ולירא מההורים, מדאורייתא, במחשבה בדיבור ובמעשה.
במחשבה, שיחשוב עליהם כגדולי הדור בעיניו. וימצא מעלה שיש בהם, ויתרכז בה להעריץ אותם.
בדיבור, לדבר אליהם כדיבור למלך. אמנם מותר לומר אתה או את, אך יש לדבר בענווה, ךא לחלוק עליהם ולא לאשר דבריהם (אלא אם ביקשו שתעשי כך), ולדבר בקול נמוך יותר מהרגיל.
במעשה, לקום כשהם נכנסים (ספרדיה בכל פעם כל היום, אשכנזיה פעם בבוקר ופעם בערב, ואם מוחלים לא חייבים), לא לשבת במקומם, לקנות עבורם כל צרכיהם מכספם, ולשרת אותם במאכל ומשקה וכדומה.
הקושי בזה, נובע מכך שאנו מרגישים שווים להורינו.
אולם, הקב''ה החליט שהם הורייך ואת ביתם, ושרק מעמדה נפשית זו תזכי לעולם שכולו טוב, ולפריחה בחייך.
לכן יש לשנן, שוב ושוב, במחשבה ובדיבור, לעצמך, שאת ביתם והם מעלייך, וזו החלטה אלוקית שלא תשתנה. כשתפנימי זאת, הכעס יעלם משום שהם שליחי השם בחייך, וכל מה שקורה מהם כלפייך הוא מעשה הבורא לרומם את אישיותך, זולת אם הם מורים לך לעבור עבירה ששם תתרוממי מתוך כך שתעברי על דבריהם.
לא חייבים לציית בפועל להורים, גם בדברי חולין, במה שלא קשור לצרכי גופם. אולם, לא לומר שהם טועים. ולא לחשוב שאת יותר מהם, אלא לחשוב שדרכך בזה שונה.
שימי מזכר קבוע בפלאפון, כל יום בשעה עשר בבוקר, שיזכיר לך לכבוד הורים ולירא מהם.
התפללי על כך שתהיה לך סיעתא דשמיא במצווה זו.
כשיש ויכוח, לפרוש. להתמקד במה כן, ולזכור שיש פער נכון בין יחס נפשי מרומם ודיבור מכבד, שהם חובה, לציות, שהוא רשות.
בהצלחה
|
|
|
|
|
|
|
|
כתוב תגובה
|
|
|
|
גולשים נכבדים,
אנא הקפידו לכתוב הערות עינייניות ביחס לשאלה הנוכחית בלבד!
לצערינו, שאלות, הערות כלליות וכד' שאינן מתיחסות לשאלה, יימחקו מהמערכת.
בברכה, צוות שו"ת מורשת.
|
|
הנך מוזמן להגיב על
יחסים עם הורים
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
כשרות
RSS