|
|
|
חינוך בן בגרות
|
|
|
שלום למו"ר הגר"א יוסף
הבן שלי בן 15 נדבק 'בלעשות שרירים' ולומד לצערי מבני הדודים שלו ומתנהג שלא כמצופה ממנו. הוא לומד ב"ה בישיבה עם בחורים טובים, בישיבת נהרדעא בגני תקוה. בני הדודים למדו בישיבות שחורות בבני ברק ולצערי כולם סולקו מישיבה אחת לשניה. נראה שהבן מנסה ללכת בעקבותיו וגם המצב בתקופה האחרונה של לימודי הישיבה בזום ולאחרונה גם כחודש בבידוד גרמו לו להתנהג בחוסר דרך ארץ, קימה בשעות צהריים מאוחרות, ללא ציצית, ללא תפילות, ללא תפילין. בשבת האחרונה שהלך לבית הכנסת זה היה גם ללא כובע וחליפה.
ה' יתן לנו כחות וידע איך להתמודד עם ההתבגרות ומנסים מצד אחד לא להעיר יותר מדי אך מצד שני כן להראות את הכאב ולתת קצת מוסר.
השאלה שלי היא - הבן בשנתיים האחרונות קורא בתורה, כולם מרוצים ממנו והוא באמת קורא יפה ונעים ולעיתים גם עולה להיות חזן. אני בע"ה מקוה שהוא ילך לבית הכנסת השבת, האם לאפשר לו להיות חזן ולקרוא בתורה או שזה ירחיק אותו יותר אם זה יבא ממני ולא ממנו ? האם להעיר לו על הכובע והחליפה שעליו ללבוש אם הוא רוצה להמשיך או לאפשר לו ב'שתיקה רועמת'.
תודה מראש
|
|
התשובה:
|
|
|
זו לא שאלה של גיל ההתבגרות ! לצערנו זו תופעה בעקבות המצב הקשה של כלל ישראל, ולכן יש צורך בחיבור גדול יותר עם הבן, לטייל אתו מחוץ לבית בשיחות כלליות, ובשום אופן לא להכתיב לו ולא להעיר לו.
לעודד הרבה על יכולותיו ועל העתיד המצפה לו כגדול בתורה ובהנהגה, ובעיקר לפרגן לו על מידות טובות ודרך ארץ, גם אם אולי זה לא מושלם.
|
|
|
|
|
|
|
|
כתוב תגובה
|
|
|
|
גולשים נכבדים,
אנא הקפידו לכתוב הערות עינייניות ביחס לשאלה הנוכחית בלבד!
לצערינו, שאלות, הערות כלליות וכד' שאינן מתיחסות לשאלה, יימחקו מהמערכת.
בברכה, צוות שו"ת מורשת.
|
|
הנך מוזמן להגיב על
חינוך בן בגרות
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
כשרות
RSS