|
|
פדיית קדשים
|
|
ב"ה
לכבוד הרב אברהם יוסף
בבקשה אם אפשר הסבר לקטע זה ואולי גם דוגמא.
ספר החינוך מצוה תמא - מצות פדית קדשים שנפל בהם מום ואחר כך מותרים באכילה.
...ואם ילדה קודם פדיון, הולד שהוא תמים מקריבין אותו. אבל אם נתעברה קודם שתפדה וילדה אחר שנפדית, הולד אסור ואינו נפדה. אלא כיצד יעשה, סמוך לפדיון אמו מתפיס ולדה לשם הזבח שהקדיש אמו, לפי שאין יכול להקריבו מכח אמו מפני שהיא קדושה דחויה מחמת מומה.
תודה ממשה
|
התשובה:
|
|
אסור להקריב קרבן בעל מום, ולכן פודים אותו ויוצא לחולין. ואם מדובר בנקבה מעוברת, העובר ראוי להיות קרבן ואינו יוצא לחולין ככל דיני תמורה, והיה הוא ותמורתו יהיה קדש.
הולד שבמעי הנקבה בעלת מום שנפדה בעודו במעי אמו, אין הפדיון של האם פוטר את העובר.
ולכן צריך שיאמר שאת העובר הוא מכוון להקריב לשם קרבן מסוים (עולה או חטאת), ולא לסמוך על האם שהוקדשה לשם אותו קרבן, כיון שהאם בעלת מום ואין הקדושה עוברת לעובר לשם אותה מטרה.
|
|
|
|
כתוב תגובה
|
|
גולשים נכבדים,
אנא הקפידו לכתוב הערות עינייניות ביחס לשאלה הנוכחית בלבד!
לצערינו, שאלות, הערות כלליות וכד' שאינן מתיחסות לשאלה, יימחקו מהמערכת.
בברכה, צוות שו"ת מורשת.
|
הנך מוזמן להגיב על
פדיית קדשים
|
|
|
|
|
|
|
|
|