|
|
מהו הגדר של האיסור ובחוקותיהם לא תלכו?
|
|
מהו הגדר של האיסור ללכת בחוקות הגויים?
|
התשובה:
|
|
וּבְחֻקֹּתֵיהֶם לֹא תֵלֵכו
א. בתורה מוזכר מספר פעמים שלא ללכת בדרכי הגויים
''כְּמַעֲשֵׂה אֶרֶץ מִצְרַיִם אֲשֶׁר יְשַׁבְתֶּם בָּהּ לֹא תַעֲשׂוּ וּכְמַעֲשֵׂה אֶרֶץ כְּנַעַן אֲשֶׁר אֲנִי מֵבִיא אֶתְכֶם שָׁמָּה לֹא תַעֲשׂוּ וּבְחֻקֹּתֵיהֶם לֹא תֵלֵכוּ''. (ויקרא יח, ג)
ועוד נאמר: ''וְלֹא תֵלְכוּ בְּחֻקֹּת הַגּוֹי אֲשֶׁר אֲנִי מְשַׁלֵּחַ מִפְּנֵיכֶם כִּי אֶת כָּל אֵלֶּה עָשׂוּ וָאָקֻץ בָּם''.
ב. על איזה עמים נאמר האיסור? ועל אלו מעשים חל האיסור? וניתן דוגמאות מעשיות מאורח חיינו.
ג. נחלקו הראשונים באיסור זה שלא ללכת בחוקות עמי אחרים על מי נאמר:
לדעת רבי אליעזר ממיץ בספר 'היראים' – האזהרה זו כוללת שלא ללכת בחוקות שבעת העממים שגרו מקדם בארץ ישראל וכמעשה ארץ מצריים.
ספר 'החינוך' - האיסור חל על כל העמים עובדי עבודה זרה.
ואילו שיטת הרמב''ם – האזהרה לא להידמות לא נאמרה רק על עמים עובדי אלילים דווקא, אלא מטרתה להבדיל בין ישראל לעמים.
ד. על אלו מעשים נאמרה אזהרה זו?
לדעת הרמ''א – נאמר רק על מעשים שיש בהם חוסר צניעות או מעשים שהם לשם עבודת כוכבים.
ואילו הגר''א – האיסור חל בכל מעשה הגויים, שיש חשיבות לא להידמות אליהם.
אלא אם כן המעשים האלו רמוזים בתורה ולכן נחשבים כמעשה ישראל.
ה. ניתן לכך כמה דוגמאות:
המנהג לקשט את בתי הכנסת באילנות בחג השבועות
מובא ברמ''א – ''ונוהגין לשטוח עשבים בשבועות בבית הכנסת והבתים, זכר לשמחת מתן תורה'' (תצד,ג)
והסביר המשנה ברורה - שהיו שם עשבים סביב הר סיני שכתוב: ''הצאן והבקר אל ירעו אל מול ההר ההוא''.... נוהגין להעמיד אילנות בבית הכנסת ובבתים זכר שבעצרת נידונו על פירות האילן,
והגר''א ביטל מנהג זה משום שעכשיו הוא חוק העמים להעמיד אילנות בחג שלהם.
ההלכה נפסקה כדעת הרמ''א.
ו. לבוש מערבי מודרני
שאלה זו נשאל בשו''ת 'אגרות משה' האם אלו שהגיעו מפולין לארה''ב עם לבוש יהודי פולני, והתחילו ללבוש לבוש מערבי האם יש בכך איסור? וכתב: ''פשוט שאין שום שמץ איסור בסתם בגדים שלובשים במדינה זו, אף שגם הנכרים לובשים בגדים אלו מדין מלבושי נכרים שאין בהם חשש שמץ עכו''ם .. אלא לנוי וכדומה''.
ז. הקמת אנדרטאות ,עמידה בצפירה ביום הזיכרון
כתב בשו''ת 'מנחת אשר' (הרב אשר וייס שליט''א) לא נמצא מקור לכך בדברי ימי ישראל, אומנם מוזכר שאבשלום עשה יד וזכר לשמו, אך לא מוזכר אם המעשה היה הגון, וכן בעמידה בצפירה לדעת הרמ''א מותר, ואין בכך משום הליכה ב'חוקות הגויים'. (האירו את תשומת ליבי שאין עם בעולם שעוצר לצפירת דומייה בכל המדינה לזכר חללים).
ח. הנחת זרים
בשו''ת יביע אומר ( ג,כד) - בנושא הנחת זרים שהנוהגים להניח זרי פרחים ושושנים על ארון או מיטת המת, יש להם על מה שיסמוכו במנהגם זה, ואין בזה משום ''ובחקותיהם לא תלכו''.
ולפי עניות דעתי העיקר להקל בזה. זולת להולכים בכל מנהגיהם על פי הגר''א. ובכל זאת נראה שכדאי להעיר למוסר אזנם לבל יחדשו מנהג זה בארצנו הקדושה, ובוודאי שאם אומרים להם זאת בדברי חן ונועם והסברה יקבלו את דברינו ברצון.
ומכל שכן בזמנינו זה בדורות החופש והדרור. ולפעמים מחמת מרירות לב האבלים, יתריסו נגד המוחים בידם בעוז ובתוקף, ובפרט בחשבם שמניעת דבר זה פוגע בכבוד המת, בהיות שהסכן הסכינו במנהגם זה בחוץ לארץ. ועל כל פנים אם הוכיחום ולא קבלו הנח להם לישראל שיש להם על מה שיסמכו.
ט. סעודה (אכילת תרנגול הודו) או עשיית שמחה 'בחג ההודיה' בארצות הברית –
מובא בשו''ת אגרות משה (ד , יב) אשר מתקשה להתיר לחוג יום זה
''הנה עניין יום ההודיה של ארצות הברית (טענקס - גיווינג), שלעשות שמחה וסעודה לכבוד היום חג ההודיה יש לאסור מדינא, אף שאין בזה חשש איסור יום אידיהן, דהא אינו מימי אידיהן שבדו הכומרים, אבל איכא בזה האיסור לאו של 'ובחוקותיהם לא תלכו' ... אבל ודאי אסור לקבוע זה לחובה ולמצווה, אלא לשמחת הרשות בפעם זה ובאופן ארעי, כזה יוכל גם בשנה האחרת לעשות כן. ואני מסיק שמכל מקום אסור לעניות דעתי לעשות יום קבוע בשנה לחוג זה.
ובעניין זה שמחין בעשיית וקביעת יום להילולא וחינגא ואכילת בשר תרנגול הודו אף כמה מאות שנים אחר כך, שזה נחשב דבר שאין בו טעם, אלא הוא דרכי האמורי שעושין דברים בלא טעם ובלא צורך. ולכן איכא בזה האיסור של 'ובחוקותיהם לא תלכו'.''
בָּרוּךְ הוּא אֱלֹקֵינוּ שֶׁבְּרָאָנוּ לִכְבוֹדוֹ. .... וְחַיֵּי עוֹלָם נָטַע בְּתוֹכֵנוּ.
|
|
|
|
כתוב תגובה
|
|
גולשים נכבדים,
אנא הקפידו לכתוב הערות עינייניות ביחס לשאלה הנוכחית בלבד!
לצערינו, שאלות, הערות כלליות וכד' שאינן מתיחסות לשאלה, יימחקו מהמערכת.
בברכה, צוות שו"ת מורשת.
|
הנך מוזמן להגיב על
מהו הגדר של האיסור ובחוקותיהם לא תלכו?
|
|
|
|
|
|
|
|
|