|
|
סגולת ישראל ומצוות ישוב ארץ ישראל במשנת הרמב״ם
|
|
שמעתי שיעור בו הרב מסביר שלדעת הרמב"ם אין בכל כתביו את המילה "סגולת ישראל". רציתי לשאול לפי זה האם יש הסבר למילותיו הנוקבות של הרמב"ם בפיהומ"ש מסכת בבא קמא פ"ד מ"ג "...ואל יקשה בעיניך דבר זה ואל תתמה עליו כמו שלא תתמה על שחיטת בעלי החיים אף על פי שלא עשו שום רע, לפי שמי שלא נשלמו בו התכונות האנושיות אינו אדם באמת ואין תכליתו אלא לאדם, והדבור על ענין זה צריך ספר מיוחד".
האין רמז פה לחשיבות הגדולה שיש ליהודי ביחס לגוי? אפשר להגיד שהרמב"ם בהל' עבודה זרה התכוון שזה התחיל מאברהם שבחר בקב"ה, אבל לאחר שכבר נבחרנו לאומה, אז בוודאי שיש בנו סגולה. לא כן?
עוד רציתי לשאול, "לארץ ישראל אין חשיבות זהותית לפי הרמב"ם" האם אין זו אמירה חרדית? בפרט שזה שהרמב"ם לא כתב את מצוות יישוב הארץ כבר נשפך דיו רב להסביר זאת, והרצי"ה זצ"ל הזכיר פעמים רבות את האבני נזר בנוגע לזה שזאת מצווה כללית. מכאן שאדרבא לרמב"ם יש מצווה חשובה מאין כמותה שהיא הבסיס ליהדות וכבר לא ראוי לכנותה "מצווה" כי היא יסוד. ואדרבא- מה בכך שהרמב"ם עזב למצרים? סוף סוף הוא סיכן את נפשו לעלות לארץ ישראל, אלא שלא התסייע בידו.
אשמח לשמוע את התייחסות הרב לעניין.
נ.ב: האם זה נובע מחילוקי גישות בין דעת הרב עמיטל זצ"ל לבין הרצי"ה זצ"ל?
ולפי זה שאלה נוספת, אני אוהב לשמוע את השיעורים של הרב, אבל קשה לי מאוד לקבל את הגישה שהרב עמיטל ייצג(יודע שאני עפר ואפר לרגליך כ"ש לרגליו), האם זה סיכון בשבילי להמשיך לשמוע את שיעוריך מכיוון שהם מתנגדים לעמדת רבותיי? תודה!
|
התשובה:
|
|
שלום וברכה
אין ספק שהרמב״ם סבר שיש מעלה מיוחד לעם ישראל.
ברם, במשנתו המעלה המיוחדת של עם ישראל היא מעלה בחירות, לאמור: גדולי האומה ומקימיה בחרו בטוב, והלכו אחר ריבונו של עולם, ובשל כך יש בהם מעלה מיוחדת.
אני לא מכיר בדבריו אפילו רמז לסגוליות מיוחדת שאינה קשורה לבחירה החופשית.
הוא ביסס את סגולתם המיוחדת של ישראל כבוחרים בטוב.
יש מאמר ישן וטוב של הרב שיל״ת על הנושא.
הטיעון כי ארץ ישראל היא מצווה כללית ובשל כך לא נמנתה הוא טיעון שיכול להיות נכון.
אבל, ראשית אין כלל וודאות שזה כך. בכלל צריך לדעת כי מבחינה למדנית, כשאנו באים לענות על שאלה למה משהו לא כתוב - כל מה שנאמר יהיה השערה ולא וודאות.
ומעבר לכך, זו גם דעה קשה מאוד מבחינה למדנית. כשלומדים את דברי הרמב״ם בהקדמה לספר המצוות בשורש הרביעי רואים כי הסיבה שמצוות כלליות לא נמנות היא בשל העובדה שאין בהם משהו מעשי. הן מהוות מצפן עקרוני, אך לא ניתן למנות אותן כמצווה, כי אין משהו קונקרטי לעשותו. לכן, לדוגמה, ״קדושים תהיו״ לא נמנית, וכן ״ועשית הישר והטוב״ וכדו׳.
קשה אפוא לטעון שזו הסיבה שמצוות כיבוש ארץ ישראל אינה נמנית, שכן היא מאוד מאוד מעשית וקונקרטית.
מהביוגרפיה של הרמב״ם אפשר להוכיח גם בדיוק לכיוון ההפוך - הוא עזב את ארץ ישראל והלך למצרים.
סביר יותר לטעון כי לדעת הרמב״ם ארץ ישראל היא מעלה גדולה (שהרי הלכות הקשורות במעלתה נפסקו על ידו גם נפסקו) אך אין כיבושה מהווה מצווה, וגם לא יישובה המיוחד. אלה דברי בעל המגילת אסתר שם, והיא נראית מכוונת יותר.
אזכיר שזו כנראה עמדת רוב מוחלט של הראשונים, שלא מנו את הדברים כמצווה. יש הטוענים שהעובדה שהרמב״ם (לדוגמה) פסק את משנת כתובות ש״הוא אומר לעלות״ מוכיחה שהוא סבר שיש מצוות ישוב ארץ ישראל, אך זה לא נכון מבחינה למדנית, וכדאי לקרוא את מאמר של הרב איתם הנקיון הי״ד בתחומין, שהוכיח זאת בפשטות.
מה שכתבתי אינו נובע ממחלוקת הרב צבי יהודה והרב עמיטל, זכר צדיקים לברכה. הוא פשוט אמירה למדנית כפי שהיא. ואם אתה סובר שמבחינה למדנית מה שכתוב לא נכון - אז צריך להעלות את הדברים האחרים, להקשות קושיות ולטעון טענות. כך היא דרכה של תורה.
אינני חושב שיש סיכון כלשהו לשמוע דברי רבנים אחרים. מי שרוצה ללכת בדרכם של חז״ל - מציית לדבריהם, ״עשה אזנך כאפרכסת, וקנה לך לב שומע לקנות את דברי המחייבים ודברי המזכין, דברי האוסרים ודברי המתירים, דברי המטמאים ודברי המטהרים״.
זו דרכה של תורה, ונראה לי כי טוב הרבה יותר ללכת בדרכם של חז״ל, וללמוד את השיטות כולן, בלב שומע ורגיש, להקשות קושיות ולטעון טענות, וכך לגדול כמחפש תורת ד׳ באמת.
כל טוב
|
|
|
|
כתוב תגובה
|
|
גולשים נכבדים,
אנא הקפידו לכתוב הערות עינייניות ביחס לשאלה הנוכחית בלבד!
לצערינו, שאלות, הערות כלליות וכד' שאינן מתיחסות לשאלה, יימחקו מהמערכת.
בברכה, צוות שו"ת מורשת.
|
הנך מוזמן להגיב על
סגולת ישראל ומצוות ישוב ארץ ישראל במשנת הרמב״ם
|
|
|
|
|
|
|
|
|