יהדות
הפוך לדף הבית
יהדות מידע יהודי חדשות דעות משפחה תרבות אוכל נשים חינוך
 שווה עיון:
ספירת העומר

 
שאל את הרב - שאלות ותשובות ביהדות ובהלכה
דף הבית » שאל את הרב - שאלות ותשובות ביהדות ובהלכה » שאלות אמוניות
 


» לצפייה בתשובות הרבנית שולמית בן שעיה
חיפוש
» מתקדם

 תגיות
   7 נקיים    אבות    אזכרה    אינטרנט    אירוח שבת    אירוסין    אישה    אישות    אישות ומשפחה    אמונה    אתרוג    בגידה    בחורה    בינו לבינה    בית    בית כנסת    בית מדרש    בית ספר    בעל    בר מצווה    ברית מילה    ברכה    ברכות    ברכות הנהנין    ברכות השחר    ברכת החמה    ברכת הלבנה    ברכת המזון    ברכת כהנים    בשר וחלב    בשרי    בת מצווה    גזל    גיור    גירושין    גניזה    גשם    דבר תורה    דברי תורה    דגים    דעות    דתי    הדלקה    הדלקת נרות    הוראה ותלמוד תורה    הורדות    הורדת שירים    החזר מס    היחיד והחברה
 אינדקס נושאים
 
» אינדקס נושאים ותגיות

שאלות אמוניות

מתוך: יום יום » לימוד תורה פורסם בכ"ג בשבט התשע"ז
שלום הרב!
נשאלתי על ידי תלמידיי
א) בשביל מה ה' צריך את העולם הזה? חסר לו במה להתעסק שהוא בחר לברוא עולם וכל היום להתעסק עם העונש והשכר שמגיע לבני האדם?
ב) אם אנחנו באמת הדת הנכונה, היתכן שאנחנו צודקים וכולם טועים? והרי ידוע שיש אנשים רבים מהגויים שמחפשים את ההגיון ואת הדרך הנכונה אך עדיין בוחרים לא להיות איתנו?

אשמח אם הרב יוכל להבהיר לי את הדברים על מנת שאוכל להעביר אותם בצורה שתתקבל עליהם. הם תלמידים מאוד רציונאליים.

תודה רבה!


התשובה:
שלום

א. ישנה האמת, וישנו החינוך.
האמת היא, שאנו מדברים על האלוקות רק מנקודת הבריאה והלאה. לפני הבריאה, אין לנו השגות שכליות כלל ואיננו מדברים בזה אלא מאמינים שהאין סוף היה קיים תמיד, בקיום שאינו קיום המוכר לנו כברואים שפלים.
ובזה נשמת ישראל שלנו מידע ידע בהחלט ואחוזה בו יתב' גם קודם הבריאה באמונת אומן כשלהבת בגחלת שישראל קדמו לעולם, אך המח לא סביל דא וודאי ק''ו שהכח הדברי אינו מוכשר להגדיר את האלהות טרם הבריאה. ומנוחתנו היא רק באלהים חיים, אך כברואים ולא כבוראים, שאנו תמיד שואפים אליו לגלות רצונו בעולם, שהוא א''ס ואנו סוף בגופנו החסר.
החינוך- מחנך אינו יכול לומר אמירה כזו בגיל מוקדם, שכן כלי הנפש והקוגניציה אינם מפותחים דיו להכיר ולעכל שיש מציאות שאינה נתפשת בכף המח.
לכן יש לומר כך- ד' ברא את עולמו משום שרצה להיטיב ותו לא.
אמנם אמירה זו מקפלת מיניה וביה עמדה של צורך אלוקי, חסרון, במציאות של טרום העולם. אך על כך יש לענות כפליים. ראשית, בנקודת רצונו מיד נבראו הברואים החסרים, ואם כן לא היתה מציאות של חוסר משום שבהבזק התעוררות הרצון הוא מתמלא באותה נקודה בה התחיל. הרצון עצמו התעורר מעלמא דחירו, לא מחוסר אלא מעצמות הרצון. ושנית, עצם הגדרת הרצון כמילוי חסרון, היא עמדה חלקית, ויותר נכון לומר שמילוי הרצון הוא עצמו שלמות אלוקית, גם בחיינו אנו. ורק ניכר בסקירה גסה כמילוי חסרון.
הצורך בבריאה, להיטיב, נקרא בפי מספר מקובלים כבריאת חסרון כהשלמת השלמות שאינה חסרה כלל. ואמנם עמדה זו מצריכה עיון מה היה טרם בריאת החסרון, האם השלמות האלוקית היתה חסרה השתלמות. והתשובה לדעת חלק מרבותינו, שתמיד היה בורא עולמות ומחריבן ולא היתה מציאות שאין בה בריאת יש מאין. אין הכוונה שיש חומר קדום (-גם זו דעה של חלק מהמקובלים הקדמונים, אך נדחתה) אלא שמציאות היש מן האין היא מציאות מתחדשת בכל רגע, כבריאה ואם כן תמיד ד' בורא יש מאין. גם טרם היות עולמנו זה היו אחרים אם כן.
ועוד אמרו חלק מרבותינו, שטרם הבריאה לא היתה מציאות דנן, ועל כן לא היה אופן של חסרון וממילא לא היה חסר החסרון בשלמות. ועוד אמרו, שבעצם הרצון התקיים המבוקש, ואינו חסר רגע לפניו או אחריו.
ככלל- אין לדבר בו טרם הבריאה משום שלא היה זמן ומקום וכו', וממילא לא היו מושגים כלל. כל דיבורנו הוא מהבריאה וההשגחה הרצונית ומטה.
אולם דברים אלו מתקרבים לרזי תורה ועל כן ראוי להכניס את כל העניין בביאור המשפט התורני- בראשית ברא אלהים, דהיינו שאנו מביטים בהשגחה רק מרגע הבריאה, ולפני כן לך דומיה תהילה, במופלא ממך אל תדרוש.

ב. משל לאדם שצנח על אי בודד, ולו כלי חפירה לחיפוש אוצר. הארכאולוגים אמרו לו שבכל שטח נתון על האי יש אותו סיכוי למצוא האוצר באדמה. היכן יחפור ראשונה? היכן שנחת. כך כל אדם, צריך לחפור ברוח ולחפש האמת במציאות אליה נולד. ואם לא מצא בה, ימשיך למקומות אחרים עד שימצא. עמדתנו היא האמת הגמורה, ודתות הגויים שקר, והדברים מוכחים בכוזרי במסורת ההמונים שראו בעיניהם ולא זר, ובנוסף לכך גם בחיבור הנשמתי העכשוי שלנו כאומה לאלהיה. הטלת הספקות נובעת מחוסר הכרת התורה בהיקפה ובעמקותה. מי שמכיר, מתאהב, נכבש, וכל ספק מגוחך בעיניו. וכדברי רבינו הרמב''ם בהלכות תשובה. והוא מאמר חז''ל על אברהם שאמר לו הקב''ה צא מאצטגננות שלך, שעד אז ביקש האלוהות מן החוץ פנימה בהוכחות, עד שפגש את האלוה בנבואה, דהיינו בעומקי נשמתו שהיא חלק אלוה ממעל ודרכה הא''ס מחיה את האדם ולנביא הוא גם מנבא. האוהב נהנה מן ההוכחות אך לא תלוי בהן.
יש עוד הרבה מה להאריך, אך כאן לא אוכל. העיקר בכל הוא האבחנה שהרציונליות היא חלקית, והמח הוא אבר שיש לתת לו מזונו אולם לא הוא מגדיר האמת אלא הנשמה, והמח מתגלות בו רק נובלות הודאות הנשמתית, בהוכחות של הסתברות, שאמונת היהדות היא הנכונה ביותר גם בכלי ההסתברות הזו של הסיכוי להמצאת תורה שהיא להיפך מהאינטרס של ההמון שכן מלאה דרישות, כוללת ביקורת וגלות, ראוה המונים, וכל הנאמר בה התקיים, עד ימינו אלה ממש בתחיית האומה בארצה.

כל טוב
 
כתוב תגובה
גולשים נכבדים,
אנא הקפידו לכתוב הערות עינייניות ביחס לשאלה הנוכחית בלבד!
לצערינו, שאלות, הערות כלליות וכד' שאינן מתיחסות לשאלה, יימחקו מהמערכת.
בברכה, צוות שו"ת מורשת.
הנך מוזמן להגיב על שאלות אמוניות
*שם:
  דוא''ל:
האם לפרסם את כתובת המייל בתגובה
*כותרת:
*תוכן:

אימות תווים:
 


פורטל מורשת
דף הבית
אודות
צור קשר
הוסף למועדפים
הפוך לדף הבית
רישום חברים
מפת האתר
ראשי
שאל את הרב
שיעורי תורה
לימוד יומי
לוח שנה עברי
זמני היום
זמני כניסת ויציאת השבת
רפואה שלמה - רשימת חולים לתפילה
פורומים
שידוכים
תיירות
שמחות
אינדקס
ערוצי תוכן
יהדות
מידע יהודי
חדשות
דעות
משפחה
תרבות
אוכל
קניות
כלים
פרסמו אצלנו
במה ציבורית
המייל האדום
בניית אתרים
סינון אתרים
RSS
דרושים
תיק תק – פיתוח אתרים לביה"ס
לוח שנה עברי
זמני היום וזמני כניסת ויציאת השבת
מגשר גירושין
אינדקס אתרי יהדות
אינדקס אתרי חינוך
בית מדרש | מידע יהודי | פרשת השבוע | מאגר השיעורים | לוח שנה עברי | אנציקלופדיית יהדות | חדשות | תרבות | אוכל | קניות | אינדקס אתרים | רפו"ש | שו"ת | פורומים | שידוכים | שמחות | תיירות | במה ציבורית | בניית אתרים | סינון אתרים | דף הבית | הוסף למועדפים | אודות | צרו קשר | RSS | פרסמו אצלינו | דרושים
© כל הזכויות שמורות ל SafeLines