|
|
נסיעה בשבת או שינה ביחד.
|
|
שלום כבוד הרב. בני יקירי, אחד מבין ארבעת ילדיי, נוסע בשבת. בחודשים האחרונים , הוא גר עם בת זוגו והם יחדיו כשנתיים וחצי.. ילד טוב ובחורה טובה, ב"ה.
עד עתה היה בא לשבת שלמה, והיא הייתה באה לסעודת ליל שבת , ולעיתים, אף לסעודת הצהרים (באה ושבה וכו'). הוא כאמור היה בא לכל השבת.
עתה משהם גרים ביחד כזוג לכל דבר ועניין , הם לא מוכנים להפרדה בניהם בשבת.
אשר על כן מבוקשם הוא לבוא בכניסת השבת ולנסוע יחדיו לאחר הסעודה. לחילופין להשאר לישון בשבת יחדיו (כמובן שבאותו החדר..))
יש לנו ב"ה ארבעה ילדים . בכורינו אף הוא נוסע בשבת (אולם הדיון עד עתה נושא כמו דלעיל לא עלה (אבל הוא חושב כמוהןו...) בני השלישי לומד בישיבת הסדר, והרביעיית בצבא אך דתיה מאוד. ...רעייתי חושבת שבאם נאפשר לו לנסוע, נפסיד את הגיחות שלו לבית הכנסת. (בליל שבת באם איתנו כולם לבית הכנסת ולעיתים אף בבוקר) מצד שני איננו רוצים שישנו אצלינו יחדיו מדין מראית עין וחינוך הילדים האחרים. החשש שלנו הוא ש"אצל ילדים אפשר רק להפסיד..."ו וכן שהדבר עלול לגרום למחלוקות וריבים בן בני הזוג. ואו שלא יבואו כלל או לעיתים רחוקות. כלל לא בטוח שיהיה מקובל עליהם החלטה זו או אחרת אבל אני חש שעלי לשאול ולדעת. (בחירה שכזו. בתודה מראש.
|
התשובה:
|
|
שלום וברכה
השאלה כמובן כואבת מאוד.
אינני חושב שיש תשובה אחת נכונה שהיא זהה לכל המשפחות. הדבר תלוי במרכיבים רבים, במבנה משפחות, במערכת יחסים וכדו', ולכן אי אפשר אלא לשרטט כמה עקרונות.
א. אנחנו רוצים לעשות את הדבר הנכון בעיני הקב''ה.
ב. נקודת המוצא היא שלא מרחיקים ילד מהבית.
ג. בגילאים האלה של הבן השני – יראת השמיים שלו היא המשימה שלו, ואנחנו צריכים ליצור את השדה המתאים להתעוררותה, אך לא אנחנו כופים עליו את דרכו. אנחנו כמובן רשאים וחייבים גם למנוע כפייה לצד השני.
ד. יש צדדים לכאן ולכאן בסוגיה זו. מצד אחד, מגורים ביחד מחייבים שותפות שלנו; מצד שני, נסיעה בשבת היא חמורה הרבה יותר, וגם כאן יש סוג מסוים של שותפות שלנו, כי אנחנו למעשה אומרים לו שייסע, שהרי אנחנו לא מוכנים לארח אותם כזוג.
ה. אני נוטה להמעיט בהערכת הסכנה כלפי שני הילדים הצעירים. לחשוב שהם לא יודעים כי אח שלהם גר ביחד עם בת זוג, וכי תהיה השפעה גדולה דווקא מצד העובדה שזה נעשה בשבת שהם באים – נראית לי הערכה שיש בה מן התמימות, והיא לא בדיוק משקפת את המציאות.
ו. מה עושים כשלא יודעים איזה פיתרון יותר נכון ? בשל העובדה שכאמור יש סברות לכאן ולכאן – לא מכריעים, ונותנים להם להכריע. על ידי כך מונעים מתיחות ומחלוקות, כעסים והתרחקות, פיצול המשפחה וקריעתה. לא זו בלבד, אלא שבדרך זו יש יותר סיכוי ואופק יותר גדול לאפשרות שתהיה התקרבות, שיבה, ושותפות יותר גדולה בקיום מצוות בעתיד. אני מבקש שוב להדגיש שפיתרון זה יונק מכך שאי אפשר לומר שיש הכרעה ברורה לכיוון זה או אחר בסוגיה זו, ולכן הולכים לאור השיקול הזה. אם הייתה הכרעה ברורה שאחד הפתרונות הרבה יותר אסור מהשני – היה צריך לבחור בו.
ז. בדרך זו, יהיה שלום פנימי במשפחה, וגם האפשרות כי בהמשך ימיהם יתקרבו יותר לשבת וליסודות אחרים בעבודת ד' הרבה יותר גדולה מאשר להיכנס לעימות על דבר שאין אנחנו בטוחים בו.
כל טוב, שלום אמת ותיקון מתמיד
|
|
|
|
כתוב תגובה
|
|
גולשים נכבדים,
אנא הקפידו לכתוב הערות עינייניות ביחס לשאלה הנוכחית בלבד!
לצערינו, שאלות, הערות כלליות וכד' שאינן מתיחסות לשאלה, יימחקו מהמערכת.
בברכה, צוות שו"ת מורשת.
|
הנך מוזמן להגיב על
נסיעה בשבת או שינה ביחד.
|
|
|
|
|
|
|
|
|