יהדות
הפוך לדף הבית
יהדות מידע יהודי חדשות דעות משפחה תרבות אוכל נשים חינוך
 שווה עיון:
בעל תפילה בימים נוראים

 
שאל את הרב - שאלות ותשובות ביהדות ובהלכה
דף הבית » שאל את הרב - שאלות ותשובות ביהדות ובהלכה » נואשת לעזרה
 


» לצפייה בתשובות הרבנית שולמית בן שעיה
חיפוש
» מתקדם

 תגיות
   7 נקיים    אבות    אזכרה    אינטרנט    אירוח שבת    אירוסין    אישה    אישות    אישות ומשפחה    אמונה    אתרוג    בגידה    בחורה    בינו לבינה    בית    בית כנסת    בית מדרש    בית ספר    בעל    בר מצווה    ברית מילה    ברכה    ברכות    ברכות הנהנין    ברכות השחר    ברכת החמה    ברכת הלבנה    ברכת המזון    ברכת כהנים    בשר וחלב    בשרי    בת מצווה    גזל    גיור    גירושין    גניזה    גשם    דבר תורה    דברי תורה    דגים    דעות    דתי    הדלקה    הדלקת נרות    הוראה ותלמוד תורה    הורדות    הורדת שירים    החזר מס    היחיד והחברה
 אינדקס נושאים
 
» אינדקס נושאים ותגיות

נואשת לעזרה

מתוך: אישות ומשפחה » נישואין, טהרת המשפחה פורסם בכ"ג בסיוון התשע"ו
שלום לרב,
אפתח בכך שאין לי כוחות לכתוב על מה שעובר עלינו בזוגיות הזו ,פשוט אין לי. יכולתי בקלות למלא עמוד שלם ואף יותר על מה אני מרגישה או יותר נכון כבר לא מרגישה כלפיי בעלי אחרי 22 שנה של מרירות ,חוסר תקשורת,חוסר כבוד,ציניות ,זלזול אני מתביישת להוסיף עוד מילים דומות כי אתה בטח מבין את הכיוון ועוד יותר אני מתביישת וכאובה שילדיי שכבר בוגרים חוו וחווים מציאות עם זוג הורים כזה . מה הם למדו? איזה מסר העברנו להם? איזה מודל של זוגיות הם ראו? ברגעי שיחה עמם הם לפעמים מספרים לי כמה אצל ההורים של חברים שלהם זה אחרת וליבי נחמץ. אני כל היום בוכה וחושבת רק עליהם ,כמה הם סובלים בראותם את אבא ואמא לא אוהבים,רחוקים,קרירים,רבים, הרי כל ילד משווע להורים אוהבים ואין לי לתת להם את זה. זה הכי שובר אותי. האם במצב כזה לא עדיף להפריד כוחות דווקא מתוך רחמנות עליהם? אני כבר לא חושבת על עצמי על כך שלא זכיתי לאהוב ולהיות נאהבת על כך ש-22 שנה אני במלחמות ,על כך שהייתי צעירה והתחתנתי מתוך הרגש ולא השכל כי מהתחלה ראינו כי אנו לא מתאימים ולא מתקשרים . אני במצב של יאוש ומבקשת עזרה נואשת. הראש שלי כל היום מלא בתסריטים של מה לעשות ואין לי את מי לשתף או לדעת אם הכוון נכון אנא ממך אם יש באזור המרכז משהי ,אשה,שאוכל לשוחח עימה לקבל איזו הנחיה או יעוץ ללא תשלום עקב מצב כלכלי לא פשוט ,משהי שמוכנה להקשיב לי ולייעץ לי ממש לשם שמים אשמח שתפנה אותי אליה. אין לי אף אחד שאוכל לחלוק עמו את הרגשותיי מחשבותיי דבר שמוסיף עוד יותר למצבי הנואש גם ככה.
אודה לך בכל ליבי.
אוסיף רק שבעלי בכל הסיפור הזה פסיבי. הוא יכול לחיות ככה שנים ,כמובן שגם לו מציק כל העסק הזה אבל הוא לא יעשה כלום ,הוא גם לא ילך ליעוץ כי בעבר כבר הלכנו לרבנים,יועצים הרצאות ושום דבר לא עזר .זה הוא וזו אני וזהו. מבחינתו אלו החיים ואם צריך לסבול אז הוא יסבול וגם אני וגם הילדים כי ככה החיים. האם אני צריכה לאמץ את הגישה הזו? מעט מחיינו יחד ידענו ימים טובים,רובם המוחלט הוא ריחוק וחוסר אהבה. לי קשה להשלים עם חיים כאלו. אני פשוט מפחדת להזדקן איתו בבדידות בין קירות כמו שני זרים,בדיוק כמו היום.
סליחה שבכל זאת הארכתי כלל לא התכוונתי אך בסוף כך יצא.
תודה לך.


התשובה:
רב שלומות וישע לנואשת.
הלב נחמץ לקרוא את זעקת התסכול, היאוש ובעיקר האכזבה הגדולה שהפכה להיות חלק מהוויתך. כל כך מוכר, וכל כך מאפיין בני זוג שחיים בצילה של זוגיות 'מוזנחת' שחסרה אמצעי קיום חיוניים.
בואי לרגע נשים בצד, עד כמה שאפשר, את היאוש, האכזבה והבושה, ואשאל אותך שאלה ישירה.
מה הוא החלק שלך בחיי הזוגיות הכל כך קשים שאת חווה? כלומר, אני מניח שאת מודעת שגם לך יש תרומה (אפילו שהיא קטנה לדעתך) למשבר שהתהווה מראשית ההיכרות שלכם.
למה זה חשוב לדעת עד כמה יש לך חלק במשבר של חייך? התשובה היא פשוטה. אנו בני האדם 'מתייאשים' בדרך כלל כאשר אנו חסרי אונים. כלומר, כאשר אנו עומדים מול נסיבות קשות שאין לנו יכולת לשנות אותם או להתערב בהם, אזי אנו מרכינים ראש מתכנסים בתוך עצמינו ומתמסרים ל'יאוש'. לעומת זאת כאשר יש לנו בתודעה הבנה שיש ביכולתנו לעשות השתדלות לצאת מן המיצר, רוב בני האדם בוודאי כאלה שבריאות נפשם מאוזנת, עושים ככל שלאל ידם להשתדל לשנות את הנסיבות הקיימות ולהיטיב את חייהם. ובלשון התורה ''ובחרת בחיים...''
אל תוותרי לעצמך. ואל תשארי במקום שמאסת בו. עשי כל מה שניתן לשנות את חייך לטובה. ואפרט, את כותבת שחרף הניסיון שלכם לעשות שינוי, זה לא צלח. הביטי, כל אדם מתנהל תמיד מול 'מבחן האלטרנטיבה'. כלומר, ככל שאדם נדרש לערוך שינוי שנתפס בעיניו כדורש מאמץ, לעומת אלטרנטיבה שכבר הוא רגיל אליה. אזי הוא נשאר בהרגל שלו, שזה מבחינתו האלטרנטיבה הפחות דורשת מאמץ. וזה מן הסתם מסביר את העדר ההתגייסות שלכם לערוך שינוי בחייכם. לכן, יתכן שאם תראי לבעלך מה שכתבת. ותוסיפי על זה פסקה שאומרת ''אני בחיים הללו מאסתי, וככל שאתה לא תשב איתי ונגבש ביחד איך ומתי אנו עושים שינוי. הרי שאדרש לקבל החלטה מה אני עושה עם המשך חיי... ואלך איתה עד הסוף. גם אם אתה לא תהיה שם...'' או אז כאשר האלטרנטיבה שלו תהיה גרועה יותר, אם אכן הוא יחשוש לאבד אותך, ייתכן מאד שתשמעי ממנו זמירות חדשות. אבל תעשי זאת בליווי של יועצת או סטאז'רית ללא תשלום.
כל זה ברמת העיקרון מבלי להידרש למה שמתרחש בזוגיות שלך.
במידה ותרצי יעוץ ובעיקר אוזן קשבת ללא תשלום, תוכלי לפנות ל'מוקד ינר' בתקווה שיפנו אותך לסטאז'רית מוכשרת. כך שראשית יהיה לך פינה של שיח ותצאי מעט מהבדידות שאת חווה, בנוסף, תבחני איתה מה האפשרויות שלך לפעול על מנת לשנות את חייך, ומה הן היתרונות והקשיים בכל דרך שתבחרי. בתקווה שתקבלי כוח ורצון לרתום את עצמך לערוך מפנה חיובי בחייך וחיי ילדיך.
ד' הטוב יוציא אותך ואתכם מאפלה לאורה,
ראובן ברכץ

reuven.barkatz@gmail.com
052-5616360
אתר:טיפול זוגי לדתיים
 
כתוב תגובה
גולשים נכבדים,
אנא הקפידו לכתוב הערות עינייניות ביחס לשאלה הנוכחית בלבד!
לצערינו, שאלות, הערות כלליות וכד' שאינן מתיחסות לשאלה, יימחקו מהמערכת.
בברכה, צוות שו"ת מורשת.
הנך מוזמן להגיב על נואשת לעזרה
*שם:
  דוא''ל:
האם לפרסם את כתובת המייל בתגובה
*כותרת:
*תוכן:

אימות תווים:
 
רשימת התגובות  
Good job maikng it a - Henny, 18/05/2016
Good job maikng it appear easy.
מניסיון... - אסנת, 18/05/2016
לשואלת,
אני כותבת מניסיון לא של עצמי, אלה של הורי, שחיו כך כל השנים, עד עצם היום הזה,
ואני בתור ילדה שחיה בבית של שני אומללים, בבית של מריבות וקללות, אלימות פיזית ורגשית, אומרת לך דבר אחד...
זה לא ישתנה!!
אני למזלי כבר התחתנתי, יצאתי מהבית ואני רואה את הורי שהם בני 60 עדיין חיים את החיים העלובים האלו, שני שותפים בדירה, לא מדברים, לא משוחחים, לא כלום.
כל אחד בפינתו.
את לא אשמה, החיים התגלגלו בצורה כזו שבעלך התרגל לחיות כך, טוב לו, נעים לו
לא חסר לו כלום אז הוא ימשיך לחיות כך לנצח.
אמא שלי מצטערת עד היום שלא העיפה אותו עוד כשהיו צעירים,
היום בגיל 60 זה כבר הרבה יותר קשה
לגבי הילדים: אני שגדלתי בבית כזה הבנתי בדיוק אך אני לא רוצה שהבית שלי יתנהל,
למדתי מטעויות של הורי, ועשיתי מהפך בחיי.
את צריכה תמיד לומר לילדייך שזה לא מודל לחיים נורמאלים,
וכך לא צריך לחיות.
הם כבר ימצאו את הדרך לבנות להם חיים יותר טובים.
לגבי יעוץ
פני לעובדת סוציאלית מהקופת חולים שאליה את שייכת,
יש מימון מהקופה.
בהצלחה.

פורטל מורשת
דף הבית
אודות
צור קשר
הוסף למועדפים
הפוך לדף הבית
רישום חברים
מפת האתר
ראשי
שאל את הרב
שיעורי תורה
לימוד יומי
לוח שנה עברי
זמני היום
זמני כניסת ויציאת השבת
רפואה שלמה - רשימת חולים לתפילה
פורומים
שידוכים
תיירות
שמחות
אינדקס
ערוצי תוכן
יהדות
מידע יהודי
חדשות
דעות
משפחה
תרבות
אוכל
קניות
כלים
פרסמו אצלנו
במה ציבורית
המייל האדום
בניית אתרים
סינון אתרים
RSS
דרושים
תיק תק – פיתוח אתרים לביה"ס
לוח שנה עברי
זמני היום וזמני כניסת ויציאת השבת
מגשר גירושין
אינדקס אתרי יהדות
אינדקס אתרי חינוך
בית מדרש | מידע יהודי | פרשת השבוע | מאגר השיעורים | לוח שנה עברי | אנציקלופדיית יהדות | חדשות | תרבות | אוכל | קניות | אינדקס אתרים | רפו"ש | שו"ת | פורומים | שידוכים | שמחות | תיירות | במה ציבורית | בניית אתרים | סינון אתרים | דף הבית | הוסף למועדפים | אודות | צרו קשר | RSS | פרסמו אצלינו | דרושים
© כל הזכויות שמורות ל SafeLines