יהדות
הפוך לדף הבית
יהדות מידע יהודי חדשות דעות משפחה תרבות אוכל נשים חינוך
 שווה עיון:
בעל תפילה בימים נוראים

 
שאל את הרב - שאלות ותשובות ביהדות ובהלכה
דף הבית » שאל את הרב - שאלות ותשובות ביהדות ובהלכה » אין לי יראת שמיים
 


» לצפייה בתשובות הרבנית שולמית בן שעיה
חיפוש
» מתקדם

 תגיות
   7 נקיים    אבות    אזכרה    אינטרנט    אירוח שבת    אירוסין    אישה    אישות    אישות ומשפחה    אמונה    אתרוג    בגידה    בחורה    בינו לבינה    בית    בית כנסת    בית מדרש    בית ספר    בעל    בר מצווה    ברית מילה    ברכה    ברכות    ברכות הנהנין    ברכות השחר    ברכת החמה    ברכת הלבנה    ברכת המזון    ברכת כהנים    בשר וחלב    בשרי    בת מצווה    גזל    גיור    גירושין    גניזה    גשם    דבר תורה    דברי תורה    דגים    דעות    דתי    הדלקה    הדלקת נרות    הוראה ותלמוד תורה    הורדות    הורדת שירים    החזר מס    היחיד והחברה
 אינדקס נושאים
 
» אינדקס נושאים ותגיות

אין לי יראת שמיים

מתוך: אישות ומשפחה » נישואין, טהרת המשפחה פורסם בי"ב בניסן התשע"ו
טוב, לפני שהתחתנתי הייתי מאד תחרותית ובמשך השנים נהייתי הרבה פחות (וזה נראה לי יותר בריא ככה). אבל בכל אופן, לא נראה לי שאפשר להגיד שאף פעם הייתי עם יראת שמיים אמיתית. פשוט עשיתי דברים כדי להוכיח לעצמי שאני יכולה....וגם למדתי הרבה מאד כי לא הייתי חברתית (אני עדיין לא חברתית אבל זה לא בולט כי הציפיות נמוכות יותר "היי מה שלומך" ופטפוט של 5 דקות לפני שמישהו אומר "יש לי פיפי" זה נחשב למספיק בהחלט, לפחות ביומיום)
וגם אהבתי ללמוד...אז פשוט למדתי והתכנסתי לתוך עצמי...

מתישהו נאלצתי להתמקד יותר בלימודים האקדמיים כי אחרת לא הייתי מצליחה לעבור את המבחנים (פעם ראשונה בחיים...) ובאותה תקופה הכרתי את בעלי ואז בכלל לא היה לי זמן לשטויות כזה (כלומר להוכיח לעצמי שאני כל-יכולה)...

אז מה שקרה זה שהוא הכיר בחורה שלומדת הרבה ויודעת, בתחומים מסויימים, כמוהו או יותר (בתחומים אחרים הוא כמובן למד יותר). ממש התלהב מהחברותא וגם אני התלהבתי מזה.

ואז בהריון הראשון שלי כבר לא היה לי כח ללמוד.
וגם לאחריו לא. גם אחרי שהתאוששתי פיזית, הרצון ללמוד, להתפלל הרבה, כו', לא חזר.
ומתישהו בתקופת האירוסין הפסקתי להתפלל כל יום כי במילא ה' אוהב לעשות לי "דווקא". אז בעלי חיכה בסבלנות ואחרי הרבה זמן התחלתי "לחזור לזה" יותר, אבל לאט לאט..קצת לאט מדי בשבילו..

אז בסדר...
היום אני מתפללת פעם ביום (כי עשיתי דיל)
ולאחרונה לא כל כך עומדת בזה (כי עברתי שוב הפלה וזה סחט ממני הרבה כוחות נפשיות וגם קצת אמונה) אבל לא יודעת אם הוא שם לב כי יש את פסח על הראש. ובכל אופן דיל זה דיל, אז אני באמת חייבת לקיים את הצד שלי...

אני עדיין אוהבת ללמוד אבל אין לי ראש לזה, ואין לי כוחות. כשהילדים הולכים לישון כל מה שאני רוצה זה לסדר את הבית וללכת לישון בעצמי. ולא לעשות שום דבר שדורש חשיבה עמוקה. (טוב, שיחה על כוס תה, או תוך כדי משהו אחר זה בסדר...אבל לשבת ולחשוב בכוונה תחילה, לא הולך אחרי 7 בערב.)

בקיצור

אין לי יראת שמיים וככל הנראה לעולם לא היה לי. ובעלי מכחיש ואומר שמתישהו כן היה לי ועדיין יש לי יראת שמיים אבל כרגע אני עייפה מדי נפשית וברגע שמשהו מסויים יקרה אחזור לעצמי...לדעתי זה סתם תירוץ, לדעתו זו האמת, והוא חושב שאני סתם לא אוהבת את עצמי. אולי זו אני ומי שהייתי הייתה מזוייפת? אז לטענתי כן לטענתו לא, לא כל כך משנה תכל'ס..
ולא מזיז לי מזה שאין לי יראת שמיים, כי במילא יש מעט מאד היום שיש להם יראת שמיים. כולל רבנים למיניהם שאחרי 30 שנה מגלים שהם גנבים/ אנסים/ לוקחים שוחד/ ממנועים על ידי פוליטיקה או אינטרס אישי כלשהו/ מה שיהיה. וגם המוני העם, בד"כ עובדים את החברה ואת רמת החיים, ולא עובדים את אלקים. אז אין לי יראת שמיים, טוב, גם לאף אחד אחר אין (לבעלי יש, אם לא הייתי הורסת לו...ונא לא לכתוב לי שאין לו ושאם היה לו אז לא הייתי יכולה להרוס, כי זה לא נכון, יש לו יראת שמיים וזה לא העניין פה במילא)
ויש לי מספיק עבודת המידות בלי לדאוג על בין אדם למקום

אז לכאורה הכל טוב ויפה אבל....
בעלי ממש מבואס מזה, כלומר, מהמצב הרוחני שלי. הוא בקושי אומר משהו, לא לוחץ ולא מעיר, אבל אני יודעת שזה מפריע לו ופעם ב זה עולה מתוך נושא אחר, כי הכל קשור להכל...
והוא צודק, וזה משפיע גם עליו, מקשה עליו ו"מוריד" אותו רוחנית. גם את זה הוא לא אומר אבל רואים את זה בחוש...מה לעשות קשה להיות עם יראת שמיים כשאתה נשוי למישהי שאין לה...כמה שתיאבק זה קשה...
אז בגלל זה - בגלל שזה מפריע לו ומקשה עליו - זה מבאס אותי
אבל...
אין לי מושג מה לעשות

דוגמא - אני שונאת לשמור את ההרחקות, קשה לי עם זה. ואם יום אחד אחליט שזה לא מזיז לי אני אשמח ולא אראה קושי או בלה בלה בלה או אקח על עצמי חומרה שלא הלכה ממש, או אחליט שהרב שאני שואלת אותו בעניינים האלה, הוא מיקל מדי (הוא באמת עם כתפיים רחבות) וכבר לא נוח לי עם זה...אז בעלי יחשוב שהוא עשה משהו רע שגרם לזה...

חג כשר ושמח


התשובה:
שלום רב,

מה הקשר בין התחרותיות שלך לבין חוסר יראת השמים? זה לא לגמרי ברור לי. ניחא, נרחיב בזאת מיד.
חברותיות יותר או פחות. פשוט לא מצאת את האדם שאתו את יכולה לנהל שיחה מעניינת בנושאים שמעניינים אותך ושתהיה ארוכה, אז למדת להסתפק בשיחה קצרה, ושוב מה הקשר של זה לחוסר יראת שמיים?

הלימודים וההתכנסות שלך בתוך עצמך מביעה למעשה חוסר ביטחון עצמי להתחבר בגדול לחברה אם אין לך על מה להתבסס – לימודים

ההתמקדות שלך בלימודים נבעה לא מתוך רצון ללמוד אלא מתוך סיבות אחרות כמו החשש הבחינות, או מחשש שמי שאמור להיות בעלך לא ירצה אותך ולכן בתת המודע הסיבות לא הניו ידע אלא השגת מטרות.

מה שבעלך הכיר זו הייתה טעות אופטית מבחינתו אם מה שמשך אותו זו בחורה לומדת וחרוצה, כי את לא כזאת. את הישגית למטרות שלך.

היריון ראשון –סימן למעשה שהמטרות הממשיות שלך הושגו – בעל וביטחון כלכלי. לכן כשל כוח ברצון ללמוד כי אין כבר מטרות אחרות שבעבורן כדאי להשקיע לימודים.

כל כך פשוט עד עתה.

התפילות לא היו גורם להשגת מטרה כלשהי אז לא השקעת בהן וכשהאירוסין היו כבר עובדה קיימת לא היה כל צורך יותר בתפילות להשגת בעל. הוא כבר היה עובדה מוגמרת. לא היה צורך בתפילה אז לא התפללת.

כאישה נשואה אינך חייבת כלל בתפילות כי בעלך מכסה עליך בתפילותיו. תפילת האישה היא בונוס. שוב אין לה משמעות אז אינך מרגישה צורך בה. ושוב אין לזה קשר ליראת שמיים.

גם עכשיו התפילות שלך הם לצורך השגת מטרה – איני יודע מהי כי לא ציינת מלבד שזהו דיל. בינך לבין בעלך והקב''ה שוב אינו מעורב בדיל הזה. מאחר ואת מתפללת לבעלך (דיל) הרי שאת מתפללת לעבודה זרה (בעל ולא אלוקים) וזה מיותר.

הפסיקי להתפלל כאן ועכשיו.


כל הקטע שאת כותבת על כך שאין לך כוח ללימודים למרות שאת אוהבת ללמוד, או להתאמץ יותר מדי לנהל שיחות או משהו אחר, נובע רק מנקודה אחת חשובה שבה יש לטפל בדחיפות – יש לך חוסר ערך עצמי של עצמך. אם אין מטרה אין בשביל מה להתאמץ, אני לא חשובה כדי שאני אתאמץ עבור עצמי. זהו נקו המוביל שלך. חבל, את עוד צעירה וכבר את רק שורדת.

כל חיי אני נוהג לענות על מכתבים בדרך מיוחדת שלי והיא לענות על ראשון ראשון ועלך אחרון אחרון, והיום גרמת לי שמחה שאני כזה, כי כל מה שכתבתי עד כה היה מתוך קריאת פסקה וכתיבת תשובה עליה, והנה אני מגיע לפסקה שאני מצדיק את בעלך במאת האחוזים כי זה בדיוק מה שכתבתי לך לאורך כל תשובתי עד כה. את לא אוהבת את עצמך. לא שאין לך יראת שמיים, אין לך יראת שמיים מזויפת כפי שאת מביעה בהמשך לגבי אנשים אחרים. את פשוט לא מבינה מהי יראת שמים. ומאחר ויראת השמים שיש לך אינה זו שמוכתבת על ידי רבנים ומרצים ובעלים שלמדו כמו אוטומט מהרבנים נדמה לך שאין לך יראת שמיים.

אבל מה לעשות שיש לך יראת שמיים רבה, כי את אישה אמתית. ישרה וחדורת רצון להבין את מה שמתרחש אתך לעומת מה שהציבור קורא יראת שמים.

בעלך היקר, שבוי בקונספירציה שהציבור הדתי חי בו לאור הדרך בה מובילים כל הרבנים השונים ושהיא אינה דרך יראת שמיים אמתית.

תפילה, כפי שכתבתי קודם, אינה מחויבת עבורך כלל. את פטורה ממנה. אם כן מדוע את מחויבת להתפלל למען בעלך?
מצד שני מהי בכלל תפילה? לקרוא כמו אוטומט מילים כתובות בסידור שלא אומרות לך ולי דבר? כן הרבה מהן לא אומרת לי דבר בחיי היום יום. לעומת זאת כמה תפילות היו כאן במכתב שלך? רבות מאד. רצון להבין את עצמך, רצון להבין מה אלוקים באמת רוצה מאתנו, רצון למצוא הצדקות למחשבותיך שאין לך מי שיקבל אותן ויצדיק אותך כי הוא פוחד מדין החברה שתנדה אותו. דבר שאני איני פוחד ממנו כלל, כי החברה אינה חשובה כלל, אלוקים הוא החשוב ואני ירא אלוקים ולכן כותב בשטף דברים שאחרים מתקוממים מהם. ומדוע הם מתקוממים כי בתוכם הם יודעים שאני כותב אמת בלי הנד עפעף ומבלי לחשוש מה רב זה או אחר יאמר עלי, כי הוא אינו חשוב כלל, הוא אינו אלוקים.

לכן בעלך מוטרד, כי הוא בתוך ליבו מתנהל מאבק ששואל כל הזמן מי צודק – יראת האלוקים שלו כפי שלמדו אותו שזו יראת אלוקים, או יראת האלוקים שלך שאינה מתפשרת על דעת החברה אלא על המחשבה הפרטית שלך. לצורך זה יש לקרוא את דברים פרק ל' ולהבין היטב מה אלוקים דורש מאתנו.

אלוקים דורש מאתנו מחשבה. מחשבה שמביאה להחלטה. החלטה שמביאה לביצוע. או כמו שאלוקים נותן לנו זאת שם בדברים – עלינו לבחור בין החיים והטוב לבין המוות והרע.

לדעת אלוקים – כמובא בדברים, ללכת כעדר, אחרי הרועה מבלי לחשוב, זהו המוות. לחשוב ולבחור דרך חיים גם אם אינה כפי שהרוב קובע אבל היא מחייה אותך הרי זו בחירה בחיים. לבחור בחיים ובטוב משמעותו להיות ישרה עם עצמך ולא לחפש תירוצים מדוע מה שאת חושבת אינו נכון.

ישנו סיפור נפלא על רבי יונתן אייבשיץ (חי לפני כ 400 שנה) הכומר של העיירה התווכח אתו שהיהודים צריכים להתנצר כי כתוב בתורה שלנו שיש ללכת אחרי הרוב. ''אחרי רבים להטות''. מאחר והנוצרים רבים יותר חובה על היהודים לנטות אחר הנוצרים ולהתנצר. אמר לו רבי יונתן בא ונראה מה משמעות הפסוק. הנה אני נותן לך זוג נעליים ישנות ומקל וביום ראשון בדרשה שלך תספר לקהל שלך שבדרך נס הגיעו אליך הנעלים שעמם הלך ישו על המים והמקל שאתו משה חצה את ים סוף. הכומר לקח את החפצים ואכן דרש כך ביום ראשון וכל קהל המאמינים הנוצרים באו לגעת ולנשק את המקל והנעלים. אחרי כן אמר לו רבי יונתן תבוא לבית הכנסת ביום שבת ואראה לך מה המשמעות של אחרי רבים להטות. והנה ביום השבת עלה הרב יונתן אייבשיץ לקרוא בתורה ותך כדי קריאה עושה שגיאה בקריאה. הקהל מתקן אותו ושוב הוא שוגה. כך שגה שלוש פעמים ואז הקהל אומר לו ''אם הרב לא הכין את הקריאה שייתן למי שהכין לקרוא.'' והרב ירד מעל הבימה והעביר את הקריאה לאחר. אמר הרב לכומר: כשאתה סוטה מהדרך הנכונה, ומשנה את הכוונה, אז יש אחרי רבים להטות, וללמוד מה נכון. לא להראות דברים הזויים ושהקהל יאמין בהם, לכן אין להטות אחריכם כי אם הולכים כמו עדר ללא הבנה.

לצערי רבים בעמנו היום הולכים כך, שומעים רבנים ולא חשובים יותר האם זה נכון אם לאו.

דברת על ההרחקות ולא הרחבת, אבל מי קבע את ההרחקות הללו? היכן בתורה הם נדרשות כמו שהרבנים היום דורשים? רבנים בעת האחרונה בנו תילי תילים של מחסומים נוספים, מיותרים, שרק מכבידים על החיים ולא עושים לנו חיים מאושרים. זה אינו הרצון של אלוקים. אלוקים רוצה שנהיה מאושרים ושמחים.

לסיכום יש לך יראת שמיים אמתית, ונמאס לעשות פעולות שאינך זקוקה להם רק בגלל שמצפים ממך לעשותם.
ציפיות יש רק על כריות.

בברכת חג כשר ושמח
מאיר שמחוני
 
כתוב תגובה
גולשים נכבדים,
אנא הקפידו לכתוב הערות עינייניות ביחס לשאלה הנוכחית בלבד!
לצערינו, שאלות, הערות כלליות וכד' שאינן מתיחסות לשאלה, יימחקו מהמערכת.
בברכה, צוות שו"ת מורשת.
הנך מוזמן להגיב על אין לי יראת שמיים
*שם:
  דוא''ל:
האם לפרסם את כתובת המייל בתגובה
*כותרת:
*תוכן:

אימות תווים:
 
רשימת התגובות  
full moon - end of s - Emberlynn, 18/05/2016
full moon - end of summer, the trees are almost bare, and that little hinebratory inside of all flatlanders is gearing up for another winter. we just want to stand under the sky and soak up all the sunlight that is left before we strt to go to work AND come home in the dark. you`re not crazy baby, you`re just a flatlander.
אבל - אשה אחת, 27/04/2016
אי אפשר באמת לדעת אם מישהו השאיר אשה עצבנית או שהיא שמחה ולא צריכה את העזרה בכלל. או אולי היא כן צריכה אבל מסרבת לקבל. אז למה אי אפשר להניח שאכן יש נשים טובות שמתאמצות יותר ולא מפונקות?

לגבי העבודה, אכן טוב שהוא עזב, אבל, אם הוא לא ימצא עבודה אחרת מהר, תוך חודש נהיה בבעיה רצינית מאד, בעוד שבועיים בערך, כי לצערינו אנחנו חיים על השקל. אגב הוא לא רצה לעזוב אבל דחפתי אותו לכך בגלל שהוא פחד ואני חושבת שלהתעסק עם אנשים לא ישרים, הוא אחד הגורמים לבעיות הפרנסה שלנו.

אפשר לשנות אבל בדור שלנו אין לנו את הסמכות לכך. הלא כן?

לגבי יראת שמיים, זה בדיוק מה שאני אומרת שאין לי. אני לא תמיד עושה את מה שה` רוצה, סתם כי אין לי כח, כי זה קשה מדי, כי אני תשושה מהטלטלות שאנחנו עברנו בתקופה האחרונה.

מצד שני אם אני לא טובה מדי/ מספיק אז זה עדיף, כי האנשים הכי טובים, הם אלה שמקבלים את הצרות הכי גרועות. עדיף להיות רשע וטוב לו מאשר צדיק ורע לו.

שלום רב,
נחלק את הנושא לשניים.
אי אפשר לדעת מה היה בבית, ואיך מערכת היחסים בין האישה לבעלה, וכיצד הוא יצא מן הבית. זה באמת לא עניינינו. אבל אם הוא מגיב כפי שכתבת בשאלתך הראשונה סימן שיש לו תחושת אשמה כלפי אשתו וזה אני מכיר היטב מעבודתי רבת השנים.

לעזוטב עבודה לא טובה ועם אנשים לא ישרים זו מצווה ולכן ה` יעניק לכם מלוא חופניים עבודה ופרנסה.

את אף פעם לא יכולה לעשות מה שהשם רוצה, יש לכך סיבה אחת יחידה והחלטית - ה` מעולם לא אמר לך מה הוא רוצה ממך. הוא גם לא אמר זאת לאף אדם בעולם. לעיתים רחוקות אנו פוגשים את ה` אומר לאדם מסוים מאד לעשות דבר למען עם ישראל כמו שאמר למשה להסיט את מטהו על הים ולבקוע אותו.

למעשה האמריה הזאת באה להוכיח שה` מצפה מאתנו לדעת מה עלינו לעשות ולא לחכות לבקשותיו. אי לכך אין לזה כל קשר עם יראת שמיים. עצם האמריה שאינך עושה מה שה` ארוצה ממך היא עצמה כבר יראת שמיים גדולה.

בברכה
מאיר שמחוני

סליחה על האיחור בתשובה אני נמצא בחו``ל ולא תמיד מקושר.
ומהי יראת שמיים - השואלת, 25/04/2016
יראת שמיים זה לעשות את מה שה` רוצה מאיתנו.
במחשבה דיבור ומעשה.

עדיף מתוך אהבה אבל גם מתוך יראת חטא זה בסדר. יראת העונש בסוף לא תשרוד בדיוק כמו שכל ילד גדל ולא פוחד שיקבל מכה על הטוסיק.

אבל יראת שמיים זה להיות מודע למה שה` רוצה ולעשות את רצונו.

שלום רב,

יפה מאד כתבת. יראת שמיים זה לעשות את רצון ה` ורצוי מתוך אהבה. מה לעשות שיש רבנים שמכניסים את זה דרך פחד וחרדה מהחטא ועונשו, שזה הדבר המגוחך ביותר שיש כי הם אינם יודעים על מה נענשים ועל מה לא. לעשות את רצון השם מתוך אהבה זה לבחור את החיים שלך בלי לחשוב על מה מצפים ממך אחרים, בלי לחשוב את מי זה ירגיז או ירתיע, בלי לחשוב על מה שהחברה תחשוב עלינו או אנחנו על החברה, אלא באמת לבחור את מה שאנחנו רוצים וללכת על זה בכל הכוח.
זה רצונו של השם ולא שום דבר אחר.

אנחנו לומדים זאת ממדרש על האדם הראשון שה` מוליכו על פני כל העולם ואומר לו ``ראה עולמי אשר בראתי, לכבודך בראתי אותו תן דעתך שלא תקלקל את עולמי שכן אין מי שיתקן אחריך.

מכאן אנו למדים שלכל אדם יש מבלול משלו בעולם ולכן שום אדם אחר אינו מכיר את המסלול שלך חוץ ממך. לכן ללכת על פי מה שאחרים מצפים ממך זה לא ללכת בדרכי ה` אלא בדרכי אדם. ואילו ללכת ביראת שמים זה לעשות מה שאת מרגישה שאת צריכה לעשות. זו יראת שמים וכל השאר שטויות.

בברכה
מאיר שמחוני
עובדה - השואלת, 25/04/2016
שהוא אכן נשאר כשצריך, ולא הולך לבית הכנסת. גם כשמדובר בשבת שחרית. הבעיה היא שאני מרגישה שאני מנצלת את זה ואולי גם הוא מרגיש כך. איך אומרים - אם זה פוגע כנראה שיש בזה אמת. והוא יודע את זה וגם אני. לגבי החבר`ה, ברור שחלק מהם מגיעים אחרי שעזבו אשה לחוצה ובלאגן בבית והיו צריכים להישאר, זה ה``נחמה`` של בעלי כל פעם שמישהו מעיר לו - מה עשו האחרים, כי בטוח לא כל שבוע הבית מוכן והכל רגוע ולכן השאלה צריכה להישאל - איך הם כן מגיעים בזמן וכל שבוע? אבל כמובן, הוא לא שואל את זה.

לגבי הילדים, אם הם היו המחליטים, אבא לא היה יוצא מהבית לעולם, וגם אמא לא, כל עוד שהם לא יוצאים יחד איתו. מצידם, אסור לאבא לצאת בלי שהילדים יילכו איתו. מה לעשות וזה לא ריאלי. ומה ההבדל בין ללכת לעבודה והילדים בוכים, לבין ללכת לבית הכנסת והם בוכים. והגדול יודע לאיפה אבא יוצא כי הוא שואל, אבל כל עוד שאני לא מדברת על זה כדבר גרוע יותר או שונה מיציאה לעבודה, זה לא אמור להיות שונה גם בעיניהם.

והוא כבר לא לומד בישיבה, אגב. שנה שעברה הוא נשאר בבית כדי שלא נשים תינוק במעון כי אני עבדתי. והשנה ניסינו להחליף תפקידים אבל זה לא הכי מצליח כי מה לעשות, כמה שאומרים שחרדים צריכים לעבוד אף אחד לא מוכן לקבל אותם לעבודה טובה. כתוצאה מכך גם הוא עובד ''ועכשיו התפטר כי הם לא ישרים בעליל וגם לא משלמים את מה שהבטיחו'' וגם אני עובדת מהבית ועדיין בקושי סוגרים חודש. לא שזה קשור. אבל בכל אופן הוא לא יושב בישיבה ולומד ובהחלט לא מחמם ספסל.

לגבי ההרחרקות לא נראה לי שאפשר לבטל את זה מפני שחיבוק ונישוק כבר גזרו חכמינו לפני דורי דורות.

שלום רב,
יציאה לעבודה אינה משולה ליציאה לבית הכנסת. ובכי הילדים כאן ושם אינו אותו דבר. ביציאה לעבודה בכיים שהם יהיו רחוקים מאבא הרבה זמן אבל מצד שני מתוך הבנה שזה דרכו של העולם.
לגבי יציאה לבית הכנסת הם מוחים על שאין להם זמן אבא שהוא חשוב ביותר, לכן בכיים כאן מוצדק ואומר לו שעליו לקחת אותם אתו או להישאר בבית כי הם זקוקים לזמן אבא.

אותם אלו שמגיעים תמיד בזמן ומשאירים אישה מוטרדת ומעוצבנת וילדים כנ``ל הם אנשים שכל מחשבתם היא רק על הנאתם שלהם. הם למעשה בורחים מהמחויבות שלהם כלםי הבית והאישה ורואים באישה משרתת שתפקידה לשרת אותם, הן במטבח ובניקיונות והן במיטה. רוב הנשים הללו אינם שבעות רצון מחייהם אך חיות בתוך סיפור הזוי שככה זה ואין מה לעשות.
חבך כי כל מה שהנשים הפמיניסטיות היו צריכות לעשות במלחמתן היא לקבל התייחסות רבה של הבעל בהן ובצורכיהן הנפשיות.

לגבי העבודה שלו טוב שעזב מקום שמנצל אותו ואינו עומד בתנאים שהבטיח.

לגבי ההרחקות, איני יודע על מה את כותבת שקבעו חכמים לפני דורות. ואם קבעו מי אמר שלא צריך לשנות?

בברכה
מאיר שמחוני
ההערות - השואלת, 21/04/2016
נגיד - אני בעצם יכולה להשכיב את הילדים לישון לבד, גם אם ערבית תיפול בול על שעת ההשכבה וברגע שאבא יוצא אז הכל מתבלגן והילדים רוצים לחכות עד שאבא חוזר כדי ללכת לישון. אבל בתכל`ס אני יכולה לעשות את זה לבד ולא ''זקוקה'' לעזרה ממש.

אוקיי, בואו נגיד שיום אחד אני עייפה וקצת עצבנית ומבקשת ממנו לעזור לי במקום לתפוס ערבית - ויש לציין שערבית פה זה רק מיד אחרי צאת הכוכבים, אין מניינים מאוחרים. אז הוא נשאר ועוזר והכל טוב, עד שהוא חוזר למחרת לבית הכנסת ושואלים אותו מה קרה והוא מגיב שהוא עזר לי. ואז המעיר החכם אומר - ``אבל למה אתה צריך להשכיב אותם? אין לך אשה?`` והיו הרבה, הרבה, הערות כאלו במהלך השנים. הרבה. ``למה אתה עוזר/ חייב לעשות X, אין לך אשה/ מה עם אשתך??``

ובגלל זה זה צובט, כי בתכל`ס שנינו יודעים שאני מסוגלת ויכולה לעשות את כל זה אם אין ברירה, אך אם יש ברירה לפעמים אני עצלנית ולפעמים מפונקת ולפעמים באמת יש צורך אמיתי בעזרה או אחד הילדים מתעקש שלא ראה את אבא כל היום ולכן הוא נשאר - לא בשבילי אלא בשביל הילד שככל הנראה זקוק לו, ובאמת מגיע לילד לראות את אבא במשך יותר מ5 דקות ביום.

זה סוג ההערות שצובט, וכמעט אין הערות אחרות. כלומר, יש, אבל ממש לא משנה לו וגם לא לי. כמו הערות על למה הוא תפר לעצמו כפתור ''כי הוא היה צריך לצאת מהר והכפתור נפל שניה לפני שיצא - לא יכולתי לתפור את הכפתור'', או למה אתה לא שותה לחיים...כל אלו לא מפריעות לאף אחד כי זה שטויות...

ההרחקות - כל מה שכתוב - לא להעביר מיד ליד, לא להתחבק, כו`. לא משהו וואו מוזר מרוחק. מה שכתוב בהלכה. מי המציא? שאלה יפה. לא יודעת אם זה משנה, כי זה לא היה מישהו מהדור האחרון.

יראת שמיים כוללת גם יראת החטא ולעשות את מה שה` רוצה. שיהיה מזיז לי שאני עוברת על הלכות מסויימות, ולא תמיד מזיז לי. דוגמא - אני יודעת שאני צריכה לברך ברכת המזון אבל לא עושה את זה. סתם דוגמא כי דוגמאות אישיות יותר לא אכתוב פה. אבל יש דוגמאות גרועות הרבה יותר. ''ואתה לא כומר, כן? אז אם אספר לך אותם לא תוכל להגיד לי ``מחול מחול``...אז למה לפרט?''

על לבוש צנוע כתוב, אבל בעיקר בלהכות קריאת שמע והכל לגבי לבוש גברים. לא לבוש נשים... ומי שמסביר לילדים שיש הלכות צניעות מפנה אותם להלכות אחרות לגמרי ומלמד אותם שהוא טיפש ובור ועם הארץ. ואפילו לא ישר כי ככל הנראה הוא לא ניסה לחפש ולא יודע על מה הוא מדבר. אבל - הלכות בלבוש יש. רק לא על לבוש נשים.
חוץ מהלכות על כיסוי ראשה של אשה נשואה. על זה יש הלכות וסעיפים ואפילו שו``תים.

אפשר להוריד את השורה שאני עובדת ע``ז בתשובה שלמעלה?

שלום רב,

מה יגידו?

אוי נורא מה יגידו לו בבית הכנסת?

ישאלו אותו אם אין שפחה בבית שתעשה את המלאכה והוא יוכל להסתובב חושפי כמו כל אוכלי החינם שאתם הוא נפגש.

ממש נורא!!!!!!!

הכבוד העצמי שלו ייפגע.

יותר לטוב שחיי הנישואין יהיו דפוקים ושלא ייפגע הכבוד המפוקפק שלו כגבר.

שנים שאיחרתי להגיע לבית הכנסת. שנים שהיו שבתות שלא הגעתי כלל. ואני משמש כרב בית הכנסת. והגבאי שלי ידע שעליו להכין דבר תורה שמא אני לא אגיע.

ומדוע לא הגעתי?
כי הייתי עסוק בתפקיד חשוב שהוא לתמוך באשתי.

נכון הייתה מטפלת צמודה בבית שיכלה לעשות הכל, להחליף טיטולים, להחליף תחבושות, לתת תרופות, הכל. אז מדוע נשארתי?

לתת תמיכה נפשית, לתת עזרה רוחנית.

את זה אנחנו מצווים בתורה - להיות אחד עם האישה כנאמר: ודבק באשתו והיו לבשר אחד.

כשהבעל איו נשאר בבית לתמוך באשתו, בילדיו, למעשה אינו מתנהג כמו שיהודי צריך להתנהג.
החברים בבית הכנסת שואלים את השאלות המרגיזות הללו כי הם רוצים לגונן על עצמם מפני היצר הטוב שאומר להם ככה אתם הייתם צריכים לעשות גם כן.

לכן עליו להבין שהאישה והילדים יותר חשובים מהכל.
אם הוא הולך להתפלל כשילד בוכה ``אבא, אבא`` התפילה שלו חסרת ערך.

כל הגזירות שאת מדברת עליהן - לא להתחבק, לא להביע אהבה, הן גזירות שאינן הלכה. הן החמרות של כל מיני רבנים שחושבים שהעולם כל כך מטומטם שארינו יוכל להיזהר ולשמור על עצמו אז צריכים לשים לו מחסומים. וכל יומיים יוצא איזה ``גאון`` חדש עם החמרה עוד יותר גדולה כדי לשמור על האוכלוסיה שלו בעוד שלמעשה הצעירים רק בורחים יותר ויותר מהמצב הזה.

אני לא אומר על דברים שאת או מישהי אחרת שמחול לה, אני לא משמש כסגנו של הבורא, אבל הקב``ה מסתכל על הקהל ההולך כעדר אחרי הרב שלהם ולא חשובים ולא בוחרים והוא שואל את עצמו, לשם מה כתבתי את פרק ל` בדברים? לשם מה הבהרתי לכולם כל כך ברור שכל אחד באופן אישי חייב לחשוב ולהחליט.

אם בעלך אינו יוכל לחשוב עבורכם לשם מה הוא יושבה ולומד כל היום.

יש להתעורר ולהבין שעלינו לנהל את חיינו על פי התורה ולא על פי גחמותיהם של רבנים שונים.

יש להכניס יראת שמים ולא יראת רבנים בראשי האנשים. ואם זה היה כך הרבה יותר אנשים יראי שמיים היו בעמנו.

בברכת מועדים לשמחה
מאיר שמחוני
הריון ראשון - השואלת, 20/04/2016
הייתי מושבתת 4 חודשים ולאחר מכן גם המשכתי להיות חלשה, לקח יותר משנה אחרי הלידה עד שהגוף חזר לעצמו.

ובעלי נמשך בעיקר לדיעות והשקפה שלי, שכמעט ואי אפשר למצוא בקרב אנשים בני גילנו. והן לא השתנו במהלך השנים. כמובן גם לדברים אחרים כמו לימוד והכל אבל בראש ובראשונה להשקפה המשותפת.
ועוד אחד - השואלת, 20/04/2016
גם אני וגם בעלי לא מתפללים על אוטומט...
כשאני מתפללת זה לא אוטומט ובעלי שונא מניינים שמתפללים על אוטומט כי הרי זו לא תפילה והרבה פעמים כשהוא נאלץ לדלג שוב ושוב הוא הפסיק להתפלל, ענה לש``ץ וכשחזר הביתה המשיך בתפילתו כי ``לא הספקתי להתפלל שם, הם רצו לרכבת``.

אגב גם לו לא כל כך מזיז מהחברה. רק צובט כשמישהו מעיר הערה שיש בה אמת. פעם מישהו ראה אותו תופר כפתור על הג`קט שלו ושאל למה הוא עושה זאת במקומי, זה בכלל לא הפריע לו כי הוא זה שהתעקש לתפור וצחק על השואל. אך יש הערות שיש בהן אמת וזה צובט. זה הכל. מעבר לכך שגם יראת שמיים שרואים בחוץ זה לא תמיד יראת שמיים, הערביות מתלבשות מאד צנוע אך הן ממש לא צנועות..מה שרואים בחוץ זה לא אומר כלום, אני מדברת על יראת שמיים של בפנים לא של בחוץ. גם זה וגם זה די חסרים לי.

שלום רב,

את מדברת על יראת שמים פנימית וחיצונית ומתעקשת עליה כאילו היא דבר מוגדר ביותר. אם כן אנא הגדירי לי מהי יראת שמים על פי הבנתך ואז נוכל לעשות על כך שיעור שלם.

את כותבת שבעלך עושה דברים ומעירים לו ויש הערות שיש בהן אמת. אילו הערות? אם אינך נותנת דוגמאות קשה מאד להתייחס לדברים בצורה ממשית.

ובין זה לזה, ננסה בכל זאת לראות מהי יראת שמיים.

את כותבת בתגובה הבאה שלך שעשית דיל עם הקב``ה, כלומר את מאמינה שיש בורא לעולם במנהל את העולם כולו. אם כך את מחזיקה מכך שברור שדברים לא מתרחשים סתם. לא דברים שקשורים לכלל הצבור ולא דברים שקשורים לפרט. זו כבר התחלה של יראת שמים. כטי מול זה יש אנשים שאינם מאמינים שיש בורא לעולם ושהוא מנהל את העולם. אצלם הכל זה במקרה. במקרה נשפכה קסת דיו על הקלף ונכתב ספר תורה. איש לא עמל לשם כך, איש לא טרח לעבד את החומרים ואת הדיו, ואיש גם לא כתב. ובכל זאת אנו קוראים בספר דברים שאלוקים אומר למשה ``כתוב את הדברים על ספר`` כלומר הדברים נכתבים על ידי משה מפי האלוקים.

את מאמינה בכך?

אם כן יש לך יראת שמיים.

עכשיו השאלה מה את עושה עם זה?

אז את מספרת שעשית דיל (עסקה) עם אלוקים. כלומר את נותנת תפילה ואלוקים נותן לך בריאות ואריכות ימים.

בכל יום שאת מתעוררת בבוקר ונושמת את קיבלת מאלוקים מתנה חדשה בהסכם העסקה שלכם. מה את עושה עם היום הזה כבר אינו שייך לעסקה כי כפי שאמרנו את אינך אוטומט ואלוקים לא מפעיל אותך במחשבות ובעשייה שלך. אם עשית את הפעולות שאת אמורה לעשות על פי מחשבותיך הרי שאלוקים קיים את חלקו בעסקה. קיום חלקו של אלוקים אינו תמיד מתאים לדרישה שלך ממנו, לעיתים הוא מחליט שמה שאת מבקשת עלול להזיק לך יותר מלהועיל ולכן תשובתו היא ``לא``

והנה עוד עיוות רציני שמטעה את המיבור יותר מאשר מועיל. בשום מקום לא כתוב מהו לבוש צנוע. יותר מזה הדבר היחיד שכתוב בנושא צניעות והא והצנע לכת עם אלוקיך. לא מדובר על לבוש ולא על מזון מדובר על קוד התנהגותי. בשנים האחרונות שמו דגש עצום על צניעות הלבוש, אורך החצאית, אורך השרוול, עובי הגרביונים, כל אלו שטויות עלובות שמטעות את הבנות והן חושבות ``אבל אני כל כך צנועה....`` והיא איננה צנועה כי מתחת ללבוש הכאילו צנוע יושבת נשמה שחורה שמקללת ומנבלת את פיה. והצניעות ממנה והלאה. כך שהדוגמה על הערביות לא מביאה דבר.

הדרישה של אלוקים מאתנו היא קוד אתי של התנהגות שמזמן כבר לא קיים אצל רבנים ואצל פשוטי העם. כל ההאשמות שמאשימים רבנים בבזיון האישה וניצולה מוכיח שהצניעות מאתנו והלאה.

בברכה
מאיר שמחוני
תיקון - השואלת, 20/04/2016
הדיל היה ביני לבין ה`. לא ביני לבין בעלי.
כמובן שבעלי שמח שאני מתפללת. אבל, הוא לא היה צד בדיל הזה..


פורטל מורשת
דף הבית
אודות
צור קשר
הוסף למועדפים
הפוך לדף הבית
רישום חברים
מפת האתר
ראשי
שאל את הרב
שיעורי תורה
לימוד יומי
לוח שנה עברי
זמני היום
זמני כניסת ויציאת השבת
רפואה שלמה - רשימת חולים לתפילה
פורומים
שידוכים
תיירות
שמחות
אינדקס
ערוצי תוכן
יהדות
מידע יהודי
חדשות
דעות
משפחה
תרבות
אוכל
קניות
כלים
פרסמו אצלנו
במה ציבורית
המייל האדום
בניית אתרים
סינון אתרים
RSS
דרושים
תיק תק – פיתוח אתרים לביה"ס
לוח שנה עברי
זמני היום וזמני כניסת ויציאת השבת
מגשר גירושין
אינדקס אתרי יהדות
אינדקס אתרי חינוך
בית מדרש | מידע יהודי | פרשת השבוע | מאגר השיעורים | לוח שנה עברי | אנציקלופדיית יהדות | חדשות | תרבות | אוכל | קניות | אינדקס אתרים | רפו"ש | שו"ת | פורומים | שידוכים | שמחות | תיירות | במה ציבורית | בניית אתרים | סינון אתרים | דף הבית | הוסף למועדפים | אודות | צרו קשר | RSS | פרסמו אצלינו | דרושים
© כל הזכויות שמורות ל SafeLines