|
|
רבי עקיבא ומידת השתדלותו
|
|
שלום הרב!
יש את הסיפור הידוע על רבי עקיבא שהלך עם החמור התרנגול והנר.
הבן איש חי שואל על סיפור זה, הרי רבי עקיבא לקח עמו "מצת" – קרי אבני צור ופשתן בכדי להדליק את הנר במדבר, אם כן מדוע לא הדליק שוב את הנר לאחר שנכבה?
ומתרץ שכביכול זהו סימן מלמעלה ורבי עקיבא האמין בבורא עולם שאם זה קרה כנראה הוא לא צריך להדליק שוב.
ושאלתי היא: עד היכן השתדלותו של האדם צריכה להיות? מתי הוא יודע שזה סימן משמיים שעליו להפסיק ולא להתנגח/לנסות ומצד שני מתי הוא כן צריך להשתדל?
תודה רבה
|
התשובה:
|
|
שלום
צריך להשתדל בכל מיני השתדלויות שהאדם הרגיל משתדל, אך לא יותר מכך, ששומר פתאים ד'.
מה שלא הדליק הנר לפי דברי הבא''ח שהבאת, יש לומר שלאחר שראה שהיה כאן שלא כדרך הטבע יד ד', שהחמור נטרף, והתרנגול גם הוא נטרף, והוא עומד חי מולם, אזי הבין שגם הנר שכבה הוא חלק ממשהו פנימי יותר שלא כדרך הטבע להגן עליו. ולכן לא הצית אותו.
אולם הבנה זו יכולה להיות רק אצל ר''ע מארי תושב''ע, שהוא כנגד השכינה עצמה כידוע בספרים, ולא אנו השפלים. אנו תמיד צריכים להשתדל כדבעי ולא לסמוך על הנס. וכעין זה כתב רמב''ן ביוסף ושר המשקים, עיי''ש.
כל טוב
|
|
|
|
כתוב תגובה
|
|
גולשים נכבדים,
אנא הקפידו לכתוב הערות עינייניות ביחס לשאלה הנוכחית בלבד!
לצערינו, שאלות, הערות כלליות וכד' שאינן מתיחסות לשאלה, יימחקו מהמערכת.
בברכה, צוות שו"ת מורשת.
|
הנך מוזמן להגיב על
רבי עקיבא ומידת השתדלותו
|
|
|
|
|
|
|
|
|