יהדות
הפוך לדף הבית
יהדות מידע יהודי חדשות דעות משפחה תרבות אוכל נשים חינוך
 שווה עיון:
בעל תפילה בימים נוראים

 
שאל את הרב - שאלות ותשובות ביהדות ובהלכה
דף הבית » שאל את הרב - שאלות ותשובות ביהדות ובהלכה » אישות- כבר למדנו את ההלכות כאסורות-מה עושים?
 


» לצפייה בתשובות הרבנית שולמית בן שעיה
חיפוש
» מתקדם

 תגיות
   7 נקיים    אבות    אזכרה    אינטרנט    אירוח שבת    אירוסין    אישה    אישות    אישות ומשפחה    אמונה    אתרוג    בגידה    בחורה    בינו לבינה    בית    בית כנסת    בית מדרש    בית ספר    בעל    בר מצווה    ברית מילה    ברכה    ברכות    ברכות הנהנין    ברכות השחר    ברכת החמה    ברכת הלבנה    ברכת המזון    ברכת כהנים    בשר וחלב    בשרי    בת מצווה    גזל    גיור    גירושין    גניזה    גשם    דבר תורה    דברי תורה    דגים    דעות    דתי    הדלקה    הדלקת נרות    הוראה ותלמוד תורה    הורדות    הורדת שירים    החזר מס    היחיד והחברה
 אינדקס נושאים
 
» אינדקס נושאים ותגיות

אישות- כבר למדנו את ההלכות כאסורות-מה עושים?

מתוך: אישות ומשפחה » צניעות, בינו לבינה פורסם בי"א באלול התשע"ח
הרב שלום.

שלחנו לך מס' שאלות בנושאים שקשורים לחיי האישות וראינו שכבר ענית עליהם במקום אחר.. סליחה.

השאלה (הבעיה) שלנו היא: כשלמדנו דיני אישות עם המדריך הוא שאל אותנו לפי מי אנו הולכים? והשבנו כי אין לנו פוסק ספציפי אבל בגלל שאנו ספרדים אז בגדול לפי הרב עובדיה יוסף... אז הוא אמר שהוא ילמד אותנו את ההלכות לפי הספר קיצור דרכי טהרה בשילוב ההלכות של הרב עובדיה.. מאז עברו כ-7 שנים והיו מס' דברים שהוא לימד אותנו בזמנו אבל הם נראים כמותרים (או אפילו כמצווה של אידיאל בפיתוח חיי אישות תקינים) לפי פסיקותיך בעוד שהוא לימד שזה אסור... ואנו מתכוונים למשל לאיסור שימוש באור. לאיסור לסיים את הביאה באופנים שונים. לאיסור להיות ללא כיסוי כלל בזמן הביאה. וכו'. וזה קשה לנו מאוד כיוון שאנו רואים לפי פסיקותיך שזה מותר. ואנו רוצים שזה יהיה מותר אבל מצד שני לא רוצים להיות בגדר של נבל ברשות התורה... ששואל את הרב הזה ואח"כ שואל את הרב הזה שיתיר לו.. מה אפשר לעשות? האם בגלל שלמדנו כבר את ההלכות באופן הזה ולכאורה קיבלנו את הפסקים שהורה לנו בזמנו אסור לנו להשתמש בהיתרים שפסקת לכל מה שהוזכר לעייל?

נודה לך מאוד אם אולי תוכל בבקשה לבאר לנו מה הדין לגבינו? מבלי שיהיו לנו ייסורי מצפון או הרגשה של חוטאים ש"עובדים על עצמנו" ומסתמכים על דעת יחיד (כי בספר למשל הוא הראה לנו שזה אסור) וכו' רק בשביל להתיר לנו...

תודה על הכל


התשובה:
שלום רב
ראשית איני פוסק הדור ואיני מתחרה ברב עובדיה יוסף זצ''ל שאני מעריך מאד את חכמתו הרבה והעמוקה, ולא שום רב אחר שמטיף לכאן או לכאן.

הנקודה החשובה באמת היא מי הרב המוביל שלכם שאותו אתם שואלים את שאלותיכם היומיומיות. על פיו אתם אמורים ללכת בכל הדרכים.

ומכאן והלאה יש אבל אחד גדול שעליו אני מדבר כבר שנים ויש מי שמקשיב ומבין ויש מי שאוטם את אוזניו והולך בצורה עיוורת אחרי מה שאומרים לו מבלי לחשוב כלל.

דרך זו של ללכת שבי אחרי אדם שמנחה את הוראותיו בביטחון עצמי רב, ובפאתוס רב ועל ידי זה משכנע את ההולכים אחריו והם מפסיקים לחשוב, מפסיקים ללמוד כי הם רק שואלים ועושים כפי שנאמר להם מבלי לחשוב כלל. דבר זה הוא ראשית האיסור שמעמידה לפנינו התורה בספר דברים פרק ל'.

הדברים מתחילים במילים הבאות: (ספר דברים פרק ל)
(י) כִּי תִשְׁמַע בְּקוֹל יְדֹוָד אֱלֹהֶיךָ לִשְׁמֹר מִצְוֹתָיו וְחֻקֹּתָיו הַכְּתוּבָה בְּסֵפֶר הַתּוֹרָה הַזֶּה כִּי תָשׁוּב אֶל יְדֹוָד אֱלֹהֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשֶׁךָ: (יא) כִּי הַמִּצְוָה הַזֹּאת אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם לֹא נִפְלֵאת הִוא מִמְּךָ וְלֹא רְחֹקָה הִוא: (יב) לֹא בַשָּׁמַיִם הִוא לֵאמֹר מִי יַעֲלֶה לָּנוּ הַשָּׁמַיְמָה וְיִקָּחֶהָ לָּנוּ וְיַשְׁמִעֵנוּ אֹתָהּ וְנַעֲשֶׂנָּה: (יג) וְלֹא מֵעֵבֶר לַיָּם הִוא לֵאמֹר מִי יַעֲבָר לָנוּ אֶל עֵבֶר הַיָּם וְיִקָּחֶהָ לָּנוּ וְיַשְׁמִעֵנוּ אֹתָהּ וְנַעֲשֶׂנָּה: (יד) כִּי קָרוֹב אֵלֶיךָ הַדָּבָר מְאֹד בְּפִיךָ וּבִלְבָבְךָ לַעֲשׂתוֹ:

אומר רש''י על דברים פרק ל פסוק יא
(יא) לא נפלאת הוא ממך - לא מכוסה היא ממך כמו שנאמר כי יפלא ארי יתכסי ותרד פלאים ותרד במטמוניות מכוסה וחבושה בטמון:

מכאן אנו למדים שטעמי המצוות שאנו צריכים לעשות הם דברים ברורים ומובנים ואם אינם כך הרי שהם צריכים לימוד עצמי מעמיק והבנה כדי שיהיו נעשים בצורה הנכונה.

עד כאן לגבי התורה הכתובה. וכמובן שאוכל להמשיך כאן ולפרט עוד לעומק אך אינו דרוש לנו יותר.

בפרקי אבות פרק א' משנה א' אנו קוראים את הדברים הבאים:
(א) משֶׁה קִבֵּל תּוֹרָה מִסִּינַי, וּמְסָרָהּ לִיהוֹשֻׁעַ, וִיהוֹשֻׁעַ לִזְקֵנִים, וּזְקֵנִים לִנְבִיאִים, וּנְבִיאִים מְסָרוּהָ לְאַנְשֵׁי כְנֶסֶת הַגְּדוֹלָה. הֵם אָמְרוּ שְׁלשָׁה דְבָרִים, הֱווּ מְתוּנִים בַּדִּין, וְהַעֲמִידוּ תַלְמִידִים הַרְבֵּה, וַעֲשׂוּ סְיָג לַתּוֹרָה:

ליד התורה הכתובה נמסרה לנו תורה שבע''פ. היא נמסרה ישירות למשה שהעבירה ליהושע והוא המשיך להעבירה לדורות הבאים ואלו לאלו עד שבא רבי יהודה הנשיא ובעקבות הגלויות שעם ישראל היה בהם נאלץ לכתוב את התורה שבע''פ כדי שלא תשכח. התורה שבע''פ ניתנה בע''פ משום שיבה אחת חשובה וגדולה שהיא ההשתנות הגדולה שחלה בחיי העם ודרשה בכל פעם פירוש חדש יותר ונקי יותר וברור ויותר מכל מתאים לחיי התקופה שבה חיו האנשים.

לאחר שנכתבה התורה שבע''פ המשיכו החכמים ללבות את אש החידוש והשינוי ואותם אנו מוצאים בגמרא. לצערנו מחברי הגמרא רצו לעשות עבודה יפה שיצאה לא כל כך מתוקנת תחת ידיהם. הם רצו להביא סיכום השתלשלות השינויים בחלו בתורה שבע''פ עם הדורות ויצרו כעין ויכוח בין החכמים. חכמים שמעולם לא נפגשו זה עם זה כי חיו במאות שונות, ולכאורה נראה כאילו ישבו ליד שולחן אחד ודנו בפסיקת פסקים. ולא כך הוא.

בהמשך השנים קם הרמב''ם שמלבד היותו גדול ומבין בתורה היה גם רופא מומחה, וחיבר ספר משנה תורה לרמב''ם, הוא עשה זאת בעיקר בגלל שעדיין לא היה דפוס קיים ולכן כל הספרים היו נכתבים ביד ולא בכל עיר היה מערכת גמרא שלמה ללמוד. על ידי איסוף המצוות וההלכות שעשה הרמב''ם נתקבל ספר מקוצר שריכז את חיי העם היהודי באותה תקופה בצורה הטובה ביותר. רבנים רבים יצאו כנגד הספר הזה כי הוא קלקל להם את הדרך שבה הוליכו את הצאן שלהם בדרך שליבם חפץ.

לפני כחמש מאות וחמישים שנה הרב יוסף קארו כתב ספר הלכות מרוכז עוד יותר ששמו השולחן הערוך. באותה עת ישב רבי משה איסרליש וכתב גם הוא ספר הלכות, אך מאחר וספרו של רבי יוסף קארו הסתיים קודם נגנז ספרו של משה איסרליש וההבדלים שהיו בין ספרו לספר שולחן ערוך הוכנסו לשולחן ערוך תחת הכינוי המפה.

אכן בספרו של מרן קארו כתוב שאין לקיים יחסי אישות באור. אכן אכן כך כתוב. וכי מדוע הקפיד על כך רבי יוסף קארו? זו השאלה העיקרית וממנה יצאו הליקויים בימינו.

בזמנו של רבי יוסף קארו סדר יומו של האדם היה ברור מאד. הוא קם עם השחר ויצא לעבודת יומו. הוא חזר הביתה עם רדת החשיכה והלך לישון. נרות היו יקרים ולכן מעט מאד השתמשו בהם. מכאן שאם היה אור דולק בבית מסוים בשעה מאוחרת היו עוברים ושבים מדברים ושואלים על מה ולמה יש אור בביתו של פלוני. לכן הורה שלא לשמש באור. לא משום צניעות ולא משום שלא לראות את האישה בעת המעשה, אלא משום הרכילות והלשון הרעה.

עברו חלפו השנים. הגענו למאה העשרים שבה חלו שינויים עצומים בחיי האדם. יש חשמל, יש תנורים חשמליים, יש פלטה לשבת, יש מכוניות ואופנועים ורכבים שונים, ויש מערכת חיים שהשתנתה מאד. כבר לא הולכים לישון עם רדת הלילה והחשיכה אלא מדליקים אור בבית ויושבים וקוראים ולומדים ואוכלים ושותים ונוסעים לבלות ועוד ועוד. ועל כל אלו ניתנה הדעת ונעשו רישומים חדשים כמו שמירת שבת כהלכתה, שנתנה את הפתרונות לכל הכלים והמכשירים השונים. לאור שבשבת ולשעות השבת ועוד ועוד. רק לנושא חיי האישות אף אחד לא נתן את דעתו לשנות ולהביא לרווחה חברתית ומשפחתית ויותר מכל לחיי זוגיות טובים ואיכותיים יותר. כאן נשארנו בימיו של רבי יוסף קארו בחשכת העולם שהייתה אז.

מדוע אף אחד לא נגע בכך? זו שאלה טובה, אך לא נקבל עליה תשובה מאף רב ופוסק כי כולם חושיים מדבר אחד ויחיד ''מה יגידו עלי שאני מתיר את האסור'' לצערנו היותר גדול הוא שהקבה מאד אנשים שאינם מבינים הרבה ביהדות מרצים ומלמדים חוזרים בתשובה דברים לא מדויקים כתורה מסיני. וכך מגיעים חוזרים בתשובה רבים לאי הבנה של חיי היהדות האמתיים ולחיי שמחה ואהבה של היהדות שזו כל משאת נפשה – שמחה ואהבה.

מאחר ובביתך דולק אור בשעות מאוחרות של הלילה, וכך בבתי השכנים וכך כשאדם ה ולך ברחוב בשעה מאוחרת של הלילה הוא רואה אור דולק בחלונות רבים וכבר לא יבוא לשאול את עצמו מה פשר האור בביתו של פלוני אלמוני? זה כל כך ברור שהאור קיים שאין כלל שאלה יותר בנושא הזה ולכן שמירת החושך יצאה מכלל תפקידה.

כך גם הכיסוי שעליו שאלת. בזמנים לא רחוקים מהיום, מגוריו של אדם היו חדר אחד שבו ישנו הוא וילדיו ואולי גם אורחיו. אם רצה לקיים יחסי אישות אם אשתו שחזרה באותו יום מהמקווה הרי ברור שהיה צריך לכסות את עצמו כך שאם מי מהישנים יתעורר לא יראה את הדבר והכבוד יישאר במקומו. כובד האישה וכבוד הבעל. היום כל אחד ישן בחדר אחר ואין שוב צרוך יותר מאשר לסגור את דלת החדר ולהיות רק אנחנו שנינו. כך שהסיבה הממשית לכיסוי גם הוא ירד מהפרק, אלא שמרוב חשש להסירו המציאו לו סיבות שונות ואחרות שלא היו בבסיס ההלכה כלל.

זה מחזיר אותי לאותם פסוקים מספר דברים פרק ל' שהבאתי בתחילה בפיך ובלבבך הדבר לעשותו. משמעות הדברים הם לשבת וללמוד באמת מה מבקש מאתנו האלוהים? מה הוא נותן לנו בתורת ישראל שמאפשר לנו לחיות מתוך שמחה ואושר ולא מתוך פחד ובהלה ''אוי, מה אנו עושים?'' לא את זה רצה האלוהים מעמו. לא פחד וחשש מהעונש הגדול שנקבל אם נעשה כך או כך, זו אינה דרך היהדות. לא נולד עדיין האדם שיכול לומר לנו מה הם העונשים על כל מיני דברים שאנו עושים, אם אינם כתובים במפורש בתורה. ולגבי יחסי אישות דווקא קראנו בשבת האחרונה בפרשת אחרי מות אתך האיסורים ואת העונשים בנושאים אלו. לא נאמר שם דבר על אור וחושך, על כיסוי או לא, אבל נאמרו דברים מפורשים. לצערנו בישיבות אל לומדים תורה ונביא רק גמרא ולכן האנשים היוצאים מן הישיבות אינם מכירים את התורה כלל.

נעבור עתה לשאלות שלך ונענה עליהם אחת לאחת. וחשוב לי להדגיש שוב ושוב – אני מתיר את מה שאסור ואיני אוסר את המותר, אני לא פוסק פסקים אלא מלמד לחשוב ולהבין ולהסיק מסקנות. וכל מה שאני כותב הן מסקנות שאני הגעתי אליהם תוך כדי לימוד והעמקה בחומר, שאילת שאלות והבנה מעמיקה של הדברים. ואתם למדו והחליטו לגבי עצמכם.

הרמב''ם בהלכות איסורי הביאה פרק כ''א ודי לנו בכך לענות על כל שאלותיך.
(ט) אשתו של אדם מותרת היא לו לפיכך כל מה שאדם רוצה לעשות באשתו עושה בועל בכל עת שירצה ומנשק בכל אבר ואבר שירצה ובא עליה כדרכה ושלא כדרכה ובלבד שלא יוציא שכבת זרע לבטלה ואע''פ כן מדת חסידות שלא יקל אדם את ראשו לכך ושיקדש עצמו בשעת תשמיש כמו שביארנו בהלכות דעות ולא יסיר מדרך העולם ומנהגו שאין דבר זה אלא כדי לפרות ולרבות:

1.האם מותר להביט ולנשק את אשתי בכל מקום שארצה? כן בהחלט מותר. וכך כתוב: עושה בועל בכל עת שירצה ומנשק בכל אבר ואבר שירצה
2.האם מותר לגוון בתנוחות התשמיש כפי רצוננו? כן בהחלט מותר וכך כתוב: ובא עליה כדרכה ושלא כדרכה ובלבד שלא יוציא שכבת זרע לבטלה.
3. האם מותר לסיים את הביאה גם בצורות שונות? בהחלט לא הוצאת הזרע חייבת להיות במקום המיוחד לו להיכנס לשם, וכבר ראית שכתוב שלא יוציא שכבת זרע לבטלה.
4. האם אפשר להימנע לפעמים מכיסוי בזמן התשמיש? (זה מעורר לפעמים את החשק יותר בזמן המעשה וממילא ההנאה מהביחד גדולה יותר) האם מצאת שכתוב משהו ברמב''ם על צורך בכיסוי? לא כתוב ואין צורך.

שב ולמד לעומק את הלכות איסורי ביאה של הרמב''ם ואת הלכות אישות ותראה את הכל כתוב בשפה ברורה ומדויקת ביותר.

והנה מה שכתוב שם לגבי האור: רמב''ם יד החזקה הלכות איסורי ביאה פרק כא
(י) אסור לאדם לשמש מטתו לאור הנר הרי שהיתה שבת ולא היה לו בית אחר והיה הנר דלוק הרי זה לא ישמש כלל וכן אסור לישראלי לשמש מטתו ביום שעזות פנים היא לו ואם היה תלמיד חכם שאינו בא להמשך בכך הרי זה מאפיל בטליתו ומשמש ואין נזקקין לדבר זה אלא מפני צורך גדול ודרך קדושה לשמש באמצע הלילה:
האיסור לשמש לאור הנר היא מפני שזו עזות פנים, ועזות פנים היא אינה לקב''ה אלא לציבור שמחוץ לביתו, כאילו והוא מצפצף עליהם ולא מייחס להם חשיבות. אבל יכול להאפיל בטליתו על הנר שהאור יהיה יותר עמום ואז הכל מותר לו. דברים פשוטים וברורים. ולכן היום אין בהם צורך כלל

ואתה למד היטב והחלט מה נכון לך לעשות ותחיה את חיי הזוגיות שלך בשמחה ובטוב לבב וחזק את הזוגיות בכך שתקיים עם אשתך חיי אישות טובים ומהנים.

ולשם סיום אסביר את דברי אלו.

בכל עולם החי יש הזדווגות של זכר ונקבה כדי ליצור המשכיות קיום של וולדות. הנקבה נכנסת תקופה ייחום הזכר מתעורר לריח המיניות שהנקבה שופעת והם מזדווגים לצורך יצירת וולדות, לא לשום צורך אחר של זוגיות ומשפחה, שכן מיד לאחר ההזדווגות הזכר אינו מכיר את הנקבה יותר והיא מפסיקה לעניין אותו.

אם כך היה גם בעולמו של האדם הרי ששאלת חיי האישות לא הייתה קיימת כלל משום שהאישה הייתה נכנסת לייחום פעם בשנה ואנו היינו מתעוררים לשם הפרייתה פעם בשנה ואחרי כן תשעת חודשי היריון ולידה ושוב נסגרת שנה להפריה הבאה. ולא כך היא אצלנו. כל הזמן יש רצון לחיי אישות. שבועיים בחודש אנו מותרים ושבועיים בחודש אסורים ולא שאין חיי אישות באותן שבועות האסורות המגע פיזי, בשבועות אלו יוצרים קשר רוחני עמוק ויוצרים געגועים לשבועיים המותרים. ובשבועיים המותרים אפשר לנו לחיות חיי אישות גם ללא צורך בהפריה, גם כשהאישה בהיריון וגם כשאינה ואין הבטחה שתתעבר ותלד בעקבות כך.

מכאן שחיי האישות של האדם נותרו למעשה לשתי מטרות – האחת עיור האישה והולדת ילדים, השנייה להנאה זוגית ולחיזוק הקשר הזוגי. ואם כך הוא ברור שהוא צריך להיות מתוך הנאה ושמחה ואושר של שני בני הזוג.

בברכה רבה
מאיר שמחוני
 
כתוב תגובה
גולשים נכבדים,
אנא הקפידו לכתוב הערות עינייניות ביחס לשאלה הנוכחית בלבד!
לצערינו, שאלות, הערות כלליות וכד' שאינן מתיחסות לשאלה, יימחקו מהמערכת.
בברכה, צוות שו"ת מורשת.
הנך מוזמן להגיב על אישות- כבר למדנו את ההלכות כאסורות-מה עושים?
*שם:
  דוא''ל:
האם לפרסם את כתובת המייל בתגובה
*כותרת:
*תוכן:

אימות תווים:
 
רשימת התגובות  
להלכה יש מקורות ברורים - אריאל, 21/06/2016
מסכת ביצה דף כב עמוד א:

מהו לכבות את הנר מפני דבר אחר ''תשמיש המיטה''?
אמר לו אפשר בבית אחר,
אין לו בית אחר מאי?
אפשר לעשות לו מחיצה,
אין לו מחיצה מאי?
אפשר לכפות עליו את הכלי,
אין לו כלי מאי? אסור.

רואים בבירור ללא ספק שכל יסוד האיסור לתשמיש באור נובע מהזוג עצמם מהצלם א-להים שבם ללא שום סיבה חיצונית,
הרי מה הפתרון של אפשר בחדר אחר אם אנו חוששים מה יחשבו אנשים בחוץ הרי הנר נשאר דולק בחדר הקודם!
מי יודע שעברנו חדר?
במחילה מכבוד הרב אבל הרב לא הביא שום סמך עקרוני ליסוד ההיתר שלו - פעם חששו לזה היום כבר אין מראית עין ואין חשש,
אדרבא הרי חכמים אמרו כל דבר שיש בו מפני מראית העין אפילו בחדרי חדרים אסור כ``ש הלכות צניעות שהם קודם כל נועדו לאדם עצמו רק אח``כ לאנשים בחוץ....

לבא ולהפך את הקערה על פיה ולומר שכל החשש מפני אנשים בחוץ שלא אראה בפניהם בפוזה כזו מכובדת אבל ביני לבין עצמי מותרים לכם מותרים לכם...
על זה הנביא צווח ד אנא אתם פוסחים על שתי הסעיפים אם תרבות מערבית לכו אחריה ואם קדושה יהודית לכו אחריה...
עד אנא אתם מחביאים את פסלי היתר העריות והזימה שבבתיכם....
דרושה הבהרה- איך זה מסתדר? - שמעון, 27/04/2015
תודה לרב על דבריו הברורים ושתורמים לשלווה הנפשית של לא מעט זוגות. אך האם מותר להיות בחדר ערום שלא מתחת לכיסוי והרי כתוב:יש להתפשט ולהתלבש בצניעות גם בחדרי חדרים, שהרי הקדוש ברוך הוא מלוא כל העולם כבודו, כמבואר בפרק השני של השולחן ערוך, וכן בקיצור שולחן ערוך: ``כתיב: ''#65533''''והצנע לכת עם אלהיך''#65533''''. לפיכך צריך האדם להיות צנוע בכל ארחותיו. ולכן, כשלובש או פושט את חלוקו, או שאר בגד שעל בשרו, ידקדק מאד שלא לגלות את גופו, אלא ילבישו ויפשיטו כשהוא שוכב על משכבו מכוסה`` או מכוסה באופן אחר, ``ואל יאמר: הנני בחדרי חדרים ובחשיכה מי רואני, כי הקדוש ברוך הוא מלא כל הארץ כבודו, וכחשיכה כאורה לפניו יתברך שמו. והצניעות והבושת מביאין את האדם לידי הכנעה לפניו יתברך שמו`` ''קצש``ע סי''#65533'''' ג סע''#65533'''' א''. איך זה מסתדר עם ההיתר למשל גם לאלה שמסכימים כי ``המשחק המקדים,תהליך החיזור`` של בני הזוג יהיה ללא בגדים, ללא כיסוי ''ואפילו באור''??

שלום רב
אתה שואל, כרגיל, שאלות טובות ונכונות. ואני רוצה להודות לך על כך שכן זה מצריך אותי לחזור וללמוד ולשנן את הדברים לעומקם כדי להשיב לך דבר דבור על אופניו.

המקור להצנע לכתך עם אלוהיך מובא מפרק ו` בספר מיכה. נראה את הפרק כולו כדי שנוכל להתייחס לדברים בשלמותם. נקרא את הפרק ונראה במה דברים אמורים.


(א) שִׁמְעוּ נָא אֵת אֲשֶׁר יְדֹוָד אֹמֵר קוּם רִיב אֶת הֶהָרִים וְתִשְׁמַעְנָה הַגְּבָעוֹת קוֹלֶךָ: (ב) שִׁמְעוּ הָרִים אֶת רִיב יְדֹוָד וְהָאֵתָנִים מֹסְדֵי אָרֶץ כִּי רִיב לַידֹוָד עִם עַמּוֹ וְעִם יִשְׂרָאֵל יִתְוַכָּח: (ג) עַמִּי מֶה עָשִׂיתִי לְךָ וּמָה הֶלְאֵתִיךָ עֲנֵה בִי:

השאלה של הקב``ה מעם ישראל היא מה עשה הקב``ה לעם ישראל שהוא כל כך חסר משמעת ואינו הולך על פי התורה שניתנה למשה בסיני.

(ד) כִּי הֶעֱלִתִיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם וּמִבֵּית עֲבָדִים פְּדִיתִיךָ וָאֶשְׁלַח לְפָנֶיךָ אֶת מֹשֶׁה אַהֲרֹן וּמִרְיָם: (ה) עַמִּי זְכָר נָא מַה יָּעַץ בָּלָק מֶלֶךְ מוֹאָב וּמֶה עָנָה אֹתוֹ בִּלְעָם בֶּן בְּעוֹר מִן הַשִּׁטִּים עַד הַגִּלְגָּל לְמַעַן דַּעַת צִדְקוֹת יְדֹוָד:

עתה מזכיר הנביא לעם את ההיסטוריה, שכן עם שאין לו היסטוריה עתידו לוטה בערפל. והנביא מזכיר את יציאת מצרים, את בלק מלך מואב ובלעם הנביא ועצותיהם הנוראיות שמכולם הציל ה` את עמו.

(ו) בַּמָּה אֲקַדֵּם יְדֹוָד אִכַּף לֵאלֹהֵי מָרוֹם הַאֲקַדְּמֶנּוּ בְעוֹלוֹת בַּעֲגָלִים בְּנֵי שָׁנָה: (ז) הֲיִרְצֶה יְדֹוָד בְּאַלְפֵי אֵילִים בְּרִבְבוֹת נַחֲלֵי שָׁמֶן הַאֶתֵּן בְּכוֹרִי פִּשְׁעִי פְּרִי בִטְנִי חַטַּאת נַפְשִׁי:

ועל זה מגיב העם בתגובה פשטנית של כיסוי על פשע – אביא לה קורבנות והכל ייסלח לי. ומשיב להם הנביא מה דבר ה` לעמו.

(ח) הִגִּיד לְךָ אָדָם מַה טּוֹב וּמָה יְדֹוָד דּוֹרֵשׁ מִמְּךָ כִּי אִם עֲשׂוֹת מִשְׁפָּט וְאַהֲבַת חֶסֶד וְהַצְנֵעַ לֶכֶת עִם אֱלֹהֶיךָ:

האלוהים אומר לנו מה טוב ומה הוא רוצה מאתנו לעשות משפט צדק ולאהוב את החסד ולהצניע לכת עם האלוהים.

עתה עלינו לראות מה המשמעות של להצניע לכת עם האלוהים. והנה לפנינו פרשנים רבים מאד, אני מביא את כולם לפניך כדי שתוכל לבחון אותם לעומק אך אני אתייחס בתקציר לכל פרשן לומר מה היא הפרשנות להצנעת לכת עם אלוהים אצל כולם. ונראה שלמעשה כולם אומרים את אותו דבר בדיוק ואין לו כל קשר למה שכתוב בקיצור שולחן ערוך שהבאת.

רש``י אומר שהצנע לכת עם אלוהים זה שמירה קפדנית על מצוות שבין אדם לחברו. ובא אבן עזרא ומחזק את דברי רש``י. שתלך בדרכי ה` בתום לבב ולא בקשי עורף.

רד``ק כהרגלו כותב ארוך יותר ומדגיש כי עשות משפט הוא טיפול נכון במצוות שבין אדם לחברו, אהבת חסד משמעותה גמילות חסדים והצנע לכת עם אלוהיך הוא ייחוד ה` ואהבתו הבלתי תלויה בדבר.

בא המצודות דוד ומדגיש שלא די לעשות את רצון ה` אלא חשוב מאד לשמור זאת בסודיות פנימית ולא להתהדר במעשיו. ומדגיש זאת גם המצודות ציון שמדובר בהסתרת הפעילות של האדם.

בא המלבים ומייחד את הצנעת הלכת עם המצוות השייכות לעבודת האלוהים שיהיו בהסתר והצנעה כי הם דברים שבינך ובין קונך ולא להרים ראש ולהראות לכולם כמה אתה עובד את ה` בקדושה וטהרה.

הרמב``ן מחזק את הדברים העוסקים במצוות שבין אדם לחברו ומדגיש זאת גם לגבי אלו הבאים מרחוק למטרות מסחר

\רבנו יונה מדגיש למרות שאדם חושב שמעשיו הטובים ראוי שידעו כולם כי ילמדו מהם למרות כל זאת מוטב שיצניעם וזה מבדיל בין החכם לטיפש שהחכם מצניע את מעשיו וטיפש מדגיש אותם לכולם.

ובפרשנותו למשלי כ` םסוק ו` מוסיף ואומר שאיש אמונים הוא זה המסתיר את מעשיו ולא מבליטם. והנה שלמות מצוות החסד ומעשה הצדקה בהסתירה ובכיסויה שלא להתפאר על המקבל את המתנה והחסד ולא להכלימו ודבר שני לא להתגדר במלאכתו, כלומר שלא יתגאה וידבר על עצמו ועל עבודתו כמומחה, מה שמותר לאחרים לדבר עליו אבל לא הוא על עצמו.

וצרור המור על שמות כ` פסוק כג` אומר כי הגאווה היא כמו ערווה, וכאן אולי המקום היחיד בפרשנויות שיש איזו שהיא נקודה לזכות כותבי ההלכות לדבר הצניעות שבלבוש שהבאת בשאלתך, אך ברור שלא לכך הכוונה.

ואוכל להביא ולהוסיף את כלי יקר על דברים פרק כה פסוק יג ואת ספר פנים יפות על בראשית פרק מב פסוק יח וכן את ספר תפארת יהונתן על שמות פרק יח פסוק כא ואת חתם סופר על במדבר פרק כה פסוק ח ואת ספר חנוכת התורה - קונטרס אחרון ועוד ועוד אך די לנו בכל אלו.

וכפי שציינתי בסוף תשובתי מובאים כל המקורות שדברתי עליהם כדי שתול לקוראם בעצמך.
ומכאן אביא עוד פסקה מאיסורי ביאה של הרמב``ם שתפריך את השאלה הזו בכלל ותוכיח שלא היה לכל הכיתוב הזה וההדגשה הזו כל מקור טבעי ללמדנו להתלבש תחת השמיכה וכו`.

רמב``ם יד החזקה הלכות איסורי ביאה פרק כא
(ז) כיצד מותר האב לחבק בתו ולנשקה ותישן עמו בקרוב בשר וכן האם עם בנה כל זמן שהם קטנים הגדילו ונעשה הבן גדול והבת גדולה עד שיהיו שדים נכונו ושערך צמח זה ישן בכסותו והיא ישנה בכסותה ואם הייתה הבת בושה לעמוד לפני אביה ערומה או שנישאת וכן אם האם בושה לעמוד בפני בנה ערומה ואע``פ שהן קטנים משהגיעו להיכלם מהן אין ישנים עמהם אלא בכסותן:

הדברים ברורים מאד אצל הרמב``ם. נהגו לישון עירומים, גם אם ישנו באותה מיטה אב ובתו ואם ובנה ולא היה חשש של ערווה ואל של צניעות. ואם ישנו עירומים מדוע שלפתע פתאום יתלבשו תחת כיסוי של שמיכה ויצניעו את עצמם? היכן ההיגיון שצרוף שיש ביהדות? והנה מדגיש הרמב``ם שרק אם יש להם בושה לעמוד עירומים זה מול זה יכסו את עצמם בלבוש. דבר זה סותר לחלוטין את מה שאתה אומר.

ובנושא זה אביא את השולחן ערוך אורח חיים ונראה מעט ממנו:

טור אורח חיים סימן ב
וימהר לקום בזריזות ולא ילבש מיושב אלא יקח חלוקו ויכניס בו ראשו וזרועותיו בעודנו שוכב ונמצא כשיקום שהוא מכוסה כמו שהיה מתפאר רבי יוסי מעולם לא ראו קורות ביתי שפת חלוקי ואל יאמר הנני בחדרי חדרים מי יודעני ומי רואני כי הקב``ה מלא כל העולם כבודו אשר לפניו חשיכה כאורה וידקדק בחלוקו ללובשו כדרכו שלא יהפוך הפנימי לחוץ כדאיתא בשבת בפרק אלו קשרים א``ר יוחנן איזהו ת``ח המדקדק בחלוקו להפכו כדרכו וכשינעול מנעליו ינעול של ימין תחלה ולא יקשרנו ואח``כ ינעול של שמאל ויקשרנו ויחזור ויקשור של ימין דא``ר יוחנן כתפילין כך מנעלין מה תפילין בשמאל אף מנעל נועל של שמאל תחלה ותניא בברייתא נועל של ימין תחלה הלכך לצאת ידי שניהם נועל של ימין תחלה וקושר של שמאל תחלה ויקום וילך בכפיפת קומה כדאיתא פ``ק דקידושין אמר רבי יהושע בן לוי אסור לילך בקומה זקופה שנאמר מלא כל הארץ כבודו ויכסה ראשו כדאיתא נמי התם רב הונא לא אזיל ד` אמות בגילוי הראש אמר שכינה למעלה מראשי:
ויבדוק נקביו דא``ר יוחנן הרוצה לקבל עליו עול מלכות שמים שלמה יפנה ויטול ידיו ויניח תפילין ויקרא ק``ש ויתפלל:

שוב אני מזכיר שהאנשים היו שוכבים וישנים עירומים ולא לבושים כלל. היו מכוסים בשמיכה לחום הגוף והנה כשקמים רוצה בעל האורח חיים להכניס בהם מיד יראת ה` כדי שיהיו מוכנים לתפילה בזמן קימתם מן המיטה ולכן כפי שאנו אומרים ``מודה אני לפניך`` מיד כשאנו מתעוררים ועדיין לא נטלנו ידיים, כך רוצה להכניס אותם ליראת שמיים מידית ולכן מדגיש להם כי כבודו מלא עולם ולכן יכניסו את גופם ללבוש מיד עם קומם מהמיטה ועוד במיטה יכניסו את עצמם לעבודת ה` על ידי התלבשות מידית. ואין זה סותר במאומה את מה שהבאנו קודם לכן שישנו עירומים, וכשחיו חיי אישות היו עירומים ולא לבושים, וכל מה שהיה עליהם, כן או לא, תלוי המזג האוויר הייתה שמיכה, ואולי גם היא עפה הצידה בפעילות. ואין כל קשר בין זה לבין הלבוש שלובשים בבוקר.

ולהפרכת הנקודה הזו עד סופה, אם כך היה צריך להיות הרי שגם הכניסה למקווה הייתה אמורה להיות אחד אחד ובאין רואה, ולא שהמקווה בכל עיר חרדית יהיה המקום לדבר בו פוליטיקה ועוד רכילויות שונות כשכולם עומדים זה מול זה עירומים כביום הלידה.

יש באמת לשים כל דבר בפרופורציות הנכונות וללמוד להבין מה תורת היהדות באמת מבקשת מאתנו ומה הם תוספות מיותרות ומכבידות שאין להם כל מקור רציני.
ובהמשך כל מראי המקומות שהזכרתי.
בברכה
מאיר שמחוני

רמב``ם יד החזקה הלכות איסורי ביאה פרק כא
(יב) וכן אסרו חכמים שלא ישמש אדם מטתו ולבו מחשב באשה אחרת ולא יבעול מתוך שכרות ולא מתוך מריבה ולא מתוך שנאה ולא יבוא עליה על כרחה והיא יראה ממנו ולא כשיהיה אחד מהן מנודה ולאו ולא יבוא עליה אחר שגמר בלבו לגרשה ואם עשה כן הבנים אינן הגונים אלא מהן עזי פנים ומהן מורדים ופושעים:

והאם כל אותם אנשים שמספרים ומלמדים את ``הצניעות הגדולה`` שצריכה להיות בין איש לאשתו שומרים על הדברים הללו ואינם באים על נשותיהם בדיוק בעת מריבה ורוגז, או בכפייה, וכדומה? ומדוע אינם מקפידים על כך? (שאם היו מקפידים לי ולחברי העוסקים בשלום בית כמעט ולא הייתה עבודה.) ורק בדברים בולטים כלפי חוץ הם שמים לב ומדגישים אותם כאסורים.


רש``י מיכה פרק ו פסוק ח
(ח) הגיד - הקב``ה לך אדם מה טוב לך לעשות. והצנע לכת - ת``י הוי צנוע למיהך בדחלא דאלהך, ד``א והצנע לכת לא כמדת הקב``ה מדת בשר ודם מדת בשר ודם אדם מבייש את חבירו ובא לפייסו ואומר לו איני מתרצה לך עד שיבא פלוני ופלוני שבזיתני לפניהם אבל הקב``ה אין חפץ אלא שישוב אליו בינו לבין עצמו:

אבן עזרא על מיכה פרק ו פסוק ח
(ח) הגיד - זאת היא תשובת הנביא ככה הגיד לך אתה האדם האומר במה אקדם ה` מה טוב בעיניו שתעשה והוא איננו מבקש אילים ולא בנך רק עשות משפט שלא תעשה עול בעמיתך ולא תוננו בדיבור או בהון רק תעשה חסד עמו בכל יכולתך והצנע לכתך עם השם לבדו שתלך בדרכיו בתם לבב הפך קשי עורף:

רד``ק על מיכה פרק ו פסוק ח
(ח) הגיד לך אדם מה טוב - זהו מענה על השאלה אמר אין חפצי בעולות כי אם בעשות הטוב כמו שאמר שמואל הנבי` הנה שמוע מזבח טוב:
עשות משפט - יכלול כל המצות שבין אדם לחברו כמו נזקי ממון ודברים אחרים גם העריות בכלל שנאמר את משפטי תעשו וכתיב אחריו ערות אביך וערות אמך וגו`:
ואהבת חסד - הוא גמילות חסדים ויעשה יותר מן הראוי לו:
והצנע לכת עם אלהיך - הוא יחוד האל יתברך ואהבתו בכל לבבו ובכל נפשו ואמר והצנע כי הדבר הזה מסור ללב והוא דבר צניעות וי``ת והוי צנוע להלכא בדחלתא דה` ורז``ל פי` כי עשות משפט אלו הדינים אהבת חסד זו גמילות חסדים והצנע לכת עם אלהיך זה הוצאת המת והכנסת כלה הרי דברים ק``ו ומה דברים שאין דרכן לעשותם בצנעה אמרה תורה והצנע לכת דברים שדרכן לעשותם בצנעה על אחת כמה וכמה:

מצודות דוד על מיכה פרק ו פסוק ח
(ח) הגיד לך אדם - כאלו הנביא משיב אתה בן אדם הנה מאז הגיד לך ה` מה טוב בעיניו ומהו הדבר אשר הוא דורש ושואל ממך. כי אם - ר``ל אין שום דבר כ``א לעשות משפט ולאהוב את הצדק וללכת עם אלהיך בדרכי מצותיו בצנעה לא בפרסום רב ולהתייהר:

מצודות ציון על מיכה פרק ו פסוק ח
(ח) והצנע - מלשון צניעות והסתר:

מלבי``ם על מיכה פרק ו פסוק ח - חלק באור הענין
(ח) הגיד - חוזר למעלה שעל שאלתכם זאת, הגיד לך מן השטים ועד הגלגל, מה טוב ובמה תתרצה אל ה`, הגיד - ר``ל שהגיד לך, א] מה שטוב לך - מצד שאתה אדם - במצות שבין אדם לחברו, מה שטוב לפני האדם עצמו בחיי המדיניים, וגם הגיד מה ה` דורש ממך - במצות שבין אדם למקום, ומפרש נגד הגיד לך אדם מה טוב כי אם עשות משפט ואהבת חסד - שזה הטוב לך מצד שאתה אדם שהמשפט ישמור החיים המדיניים מן הגזל והעשק, ועשיית החסד בזה יעזור איש לאחיו, ונגד מה ה` דורש ממך אמר והצנע לכת עם אלהיך - מה שאתה צריך ללכת עם אלהיך (כמו את האלהים התהלך נח), שזה שורש המצות שבין אדם למקום שילך עם אלהים, ללכת בדרכיו ולהתקדש בקדושתו, כמ``ש והייתם קדושים כי קדוש אני, זה יהיה בהצנע - ובסתר, כי הם דברים שבינך ובין קונך ובזה טובה הצניעות בל יזיד וירים לבו בעניני החקירה באלהות וכן בל יתחכם על מצותיו, רק ילך בהצנע לכת עם אלהים:
מלבי``ם לספר מיכה פרק ו פסוק ח - חלק באור המלים
(ח) הצנע - הצנוע בא הפך הזדון (משלי י``א ב`), הוא שיסתיר פניו מהביט אל האלהים, ובל יתחכם על מצותיו:

(5) רמב``ן על שמות פרק טו פסוק כה
(כה) שם שם לו חק ומשפט ושם נסהו במרה נתן להם מקצת פרשיות של תורה שיתעסקו בהם, שבת פרה אדומה ודינין ושם נסהו, לעם, לשון רש``י והיא דעת רבותינו (סנהדרין נו:) ואני תמה, למה לא פירש כאן החקים האלה והמשפטים ויאמר ``וידבר ה` אל משה צו את בני ישראל`` כאשר אמר בפרשיות הנזכרות למעלה דברו אל כל עדת בני ישראל וגו` (לעיל יב יג), וכן יעשה בכל המצות באהל מועד, בערבות מואב, ופסח מדבר (במדבר ט ב) ולשון רש``י שאמר פרשיות שיתעסקו בהם, משמע שהודיעם החקים ההם ולימד אותם עתיד הקב``ה לצוות אתכם בכך, על הדרך שלמד אברהם אבינו את התורה, והיה זה להרגילם במצות ולדעת אם יקבלו אותם בשמחה ובטוב לבב, והוא הנסיון שאמר ושם נסהו, והודיעם שעוד יצוום במצות, זהו שאמר אם שמוע תשמע לקול ה` אלהיך והאזנת למצותיו אשר יצוה אותך בהם:
ועל דרך הפשט, כאשר החלו לבא במדבר הגדול והנורא וצמאון אשר אין מים שם להם במחייתם וצרכיהם מנהגים אשר ינהגו בהם עד בואם אל ארץ נושבת, כי המנהג יקרא ``חק``, כענין הטריפני לחם חקי (משלי ל ח), חקות שמים וארץ (ירמיה לג כה), ויקרא ``משפט`` בהיותו משוער כהוגן, וכן כה עשה דוד וכה משפטו כל הימים (ש``א כז יא), כמשפט הראשון אשר היית משקהו (בראשית מ יג), וארמון על משפטו ישב (ירמיה ל יח), על מדתו או שייסרם בחקי המדבר, לסבול הרעב והצמא, לקרוא בהם אל ה`, לא דרך תלונה ומשפטים, שיחיו בהם, לאהוב איש את רעהו, ולהתנהג בעצת הזקנים, והצנע לכת באהליהם בענין הנשים והילדים, ושינהגו שלום עם הבאים במחנה למכור להם דבר, ותוכחות מוסר שלא יהיו כמחנות השוללים אשר יעשו כל תועבה ולא יתבוששו, וכענין שצוה בתורה (דברים כג י) כי תצא מחנה על אויביך ונשמרת מכל דבר רע:
וכן ביהושע נאמר ויכרות יהושע ברית לעם ביום ההוא וישם לו חק ומשפט בשכם (יהושע כד כה), אינם חקי התורה והמשפטים, אבל הנהגות ויישוב המדינות, כגון תנאים שהתנה יהושע שהזכירו חכמים (ב``ק פ:), וכיוצא בהם ואמר ושם נסהו, להודיע כי אשר הוליכם בדרך הזה שאין שם מים והביאם אל מקום המים המרים, לנסיון, כמו שאמר ויענך וירעיבך ולמען נסותך להטיבך באחריתך (דברים ח טז):
וטעם ויורהו ה` עץ - שהראה אותו עץ ואמר לו השלך את העץ הזה אל המים וימתקו ובעבור שלא מצאתי לשון מורה אלא בענין למוד, ויורני ויאמר לי (משלי ד ד) למדני, וכן כלם, נראה בדרך הפשט כי העץ ההוא ימתיק המים בטבעו, והוא סגולה בו, ולימד אותה למשה ורבותינו אמרו (מכילתא ותנחומא כאן) שהיה העץ מר והוא נס בתוך נס, כענין המלח שנתן אלישע במים (מ``ב ב כא) ואם כן אמר ``ויורהו`` כי לא היה העץ נמצא במקום ההוא, והקב``ה הורהו את מקומו או שהמציאהו אליו בנס ושוב מצאתי בילמדנו (מדרש תנחומא כאן) ראה מה כתיב שם, ויורהו ה` עץ, ויראהו לא נאמר אלא ``ויורהו``, הורהו דרכו כלומר שהורהו ולמדהו דרכו של הקב``ה שהוא ממתיק המר במר:


(7) רבנו יונה - משלי פרק יב פסוק כג
אדם ערום כסה דעת. דבר במדת העניות, ואמר כי החכם גם צדקותיו ומעשיו הטובים יסתיר, אע``פ שהם תפארת לעושיהם, וכענין שכתוב ``והצנע לכת עם אלהיך`` (מיכה ו, ח). ולב כסילים יקרא אולת. הכסיל גם לאולתו לא יסתיר, אע``פ שהוא גנותו, אך יכריז עליה ויודיענה לכל. ואמר ``לב כסילים`` ולא אמר ``ופי כסילים``, להגיד כי מעת שתעלה האולת על לבו יכריז מיד ויודיענה:

(8) רבנו יונה - משלי פרק כ פסוק ו
רב אדם יקרא איש חסדו. רוב בני אדם יכריז כ``א מהם על חסדו ויודיע לרבים מעשה צדקותיו. ``יקרא`` יכריז ויודיע, וכן ``ושמן ימינו יקרא`` (כז, טז). ואיש אמונים מי ימצא. איש אמונים הוא המכסה צדקותיו ומסתיר חסדיו, כענין שנאמר ``מתן בסתר יכפה אף`` (כא, יד), ונאמר ``והצנע לכת עם אלהיך`` (מיכה ו, ח). ויקרא איש אמונים מכסה דבר. והשנית לזאת יקרא איש אמונים, כי כעבד נאמן לאדוניו לקיים מצותיו לכל אשר צוהו. לא יחליף ולא ישנה דבר, כענין שנאמר ``ציר נאמן לשולחיו`` (כה, יג). והנה שלמות מצות החסד ומעשה הצדקה בהסתירה ובכסויה, שלא להתפאר על המקבל המתנה והחסד, ושלא להכלימו, והשנית, שלא להתגדר במלאכתו, כענין שאדז``ל בענין עסק התורה, (אבות פ``ד מ``ג) אל תעשנה עטרה להתגדר בה. והנה לאיש זה שלימות למצותיו, והשלמות הוא התמימות, ע``כ ישבח התמימות בפסוק הבא אחריו:


(10) צרור המור על שמות פרק כ פסוק כג
ולא תעלה במעלות על מזבחי, לפי שאין גבהות לפני המקום (ברכות י ע``ב), ולכן אמר אע``פ שמרום וקדוש אשכון, את דכא ושפל רוח (ישעי` נז, טו), אשר לא תגלה ערותך עליו, כי הגאוה היא כמו ערוה, וכן רמז על מדת הענוה. וכתיב והצנע לכת עם אלהיך (מיכה ו, ח):


פורטל מורשת
דף הבית
אודות
צור קשר
הוסף למועדפים
הפוך לדף הבית
רישום חברים
מפת האתר
ראשי
שאל את הרב
שיעורי תורה
לימוד יומי
לוח שנה עברי
זמני היום
זמני כניסת ויציאת השבת
רפואה שלמה - רשימת חולים לתפילה
פורומים
שידוכים
תיירות
שמחות
אינדקס
ערוצי תוכן
יהדות
מידע יהודי
חדשות
דעות
משפחה
תרבות
אוכל
קניות
כלים
פרסמו אצלנו
במה ציבורית
המייל האדום
בניית אתרים
סינון אתרים
RSS
דרושים
תיק תק – פיתוח אתרים לביה"ס
לוח שנה עברי
זמני היום וזמני כניסת ויציאת השבת
מגשר גירושין
אינדקס אתרי יהדות
אינדקס אתרי חינוך
בית מדרש | מידע יהודי | פרשת השבוע | מאגר השיעורים | לוח שנה עברי | אנציקלופדיית יהדות | חדשות | תרבות | אוכל | קניות | אינדקס אתרים | רפו"ש | שו"ת | פורומים | שידוכים | שמחות | תיירות | במה ציבורית | בניית אתרים | סינון אתרים | דף הבית | הוסף למועדפים | אודות | צרו קשר | RSS | פרסמו אצלינו | דרושים
© כל הזכויות שמורות ל SafeLines