יהדות
הפוך לדף הבית
יהדות מידע יהודי חדשות דעות משפחה תרבות אוכל נשים חינוך
 שווה עיון:
בעל תפילה בימים נוראים

 
שאל את הרב - שאלות ותשובות ביהדות ובהלכה
דף הבית » שאל את הרב - שאלות ותשובות ביהדות ובהלכה » מדברים. בקדושה!
 


» לצפייה בתשובות הרבנית שולמית בן שעיה
חיפוש
» מתקדם

 תגיות
   7 נקיים    אבות    אזכרה    אינטרנט    אירוח שבת    אירוסין    אישה    אישות    אישות ומשפחה    אמונה    אתרוג    בגידה    בחורה    בינו לבינה    בית    בית כנסת    בית מדרש    בית ספר    בעל    בר מצווה    ברית מילה    ברכה    ברכות    ברכות הנהנין    ברכות השחר    ברכת החמה    ברכת הלבנה    ברכת המזון    ברכת כהנים    בשר וחלב    בשרי    בת מצווה    גזל    גיור    גירושין    גניזה    גשם    דבר תורה    דברי תורה    דגים    דעות    דתי    הדלקה    הדלקת נרות    הוראה ותלמוד תורה    הורדות    הורדת שירים    החזר מס    היחיד והחברה
 אינדקס נושאים
 
» אינדקס נושאים ותגיות

מדברים. בקדושה!

מתוך: אישות ומשפחה » צניעות, בינו לבינה פורסם בט"ו בטבת התשע"ה
איך מתמודדים עם כל מה שקורה בחוץ, בעולם שמסביב, לא רוצים לשמוע, אבל שומעים, רוצים לחנך לטהרה אבל קשה..


התשובה:
עולם היצרים הסובב אותנו, מורכב מאוד. נשים ואנשים מתמודדים, נערים ונערות, צעירים ומבוגרים. דומה כי אף אחד לא ניצול מהמורכבות המאפיינת את הדור שלנו סביב יצרא דעריות. נחטא לאמת אם נאמר שכולם נופלים, אך גם נחטא לאמת אם נאמר ש''הכל בסדר'' וההתמודדות מאיתנו והלאה.
ההתמודדות קשה לאדם המתמודד, אך בו בעת ההיחשפות לעצם ההתמודדות, גם אצל האדם שאינו נמצא שם בעצמו, קשה לא פחות. הרצון לטהרה, השאיפה אל הקודש, מביאה לעיתים לרצון ''לסגור את הבית'', לא לדעת, לא לראות, לא לשמוע, לא לתת לדברים סביב לחדור אל הבית פנימה. לשמר את קודש הקודשים, מקדש המעט של האדם, נקי מכל חטא.
אולי לרגע אחד זה אפשרי, אבל לטווח ארוך הגיע העת לפקוח את העיניים, להתבונן היטב ולבחון מהן האפשרויות העומדות בפנינו. ודומה כי שלוש כאלה עומדות בפנינו להתמודדות בעת שכזאת, כאשר כמובן כל אחת מהן מורכבת מסעיפים רבים:
א. ''הכל בסדר'' - ''הכל בסדר, לא קרה כלום, לא מבין/ה למה צריך לדבר על זה'' – עצימת עיניים מוחלטת: ''זה לא אצלנו'', ''זה קורה שם'', ב''תל אביב'', ''אצלנו הילדים מתחנכים בתלמוד תורה והכל בסדר. אין ס-יכ-ו-י שהם יפגשו עם זה'', וכהנה וכהנה תגובות ההודפות כל מקום של מפגש עם ההתמודדות באשר היא.
ב. ''הרמתי ידים'' - לוותר על השאיפות. ''גם כך המציאות כל כך מורכבת'', ''ממילא הילדים יחשפו בשלב כלשהו לתכנים בעיתיים'', ''גם כך הם כל הזמן באייפון, בסקייפ, בווטצאפ, אז חבל'', ''אין לי כח לריב איתם כל כך הרבה'' וכן הלאה, מן ניסיון לישר קו עם המציאות הסובבת, לא להיכנע לגמרי אבל גם לא להילחם. לכופף ראש, לשתוק, ולחכות שיעבור.
ג. להכיר במלוא המורכבות – ולא לוותר לרגע על השאיפה לקודש. זאת כמובן האפשרות הקשה ביותר והתובענית ביותר: להכיר במציאות על כל המורכבות שבה, על המקומות הקשים והאפלים ביותר ובו בעת לא לוותר לרגע על השאיפה המוחלטת לחיות ולחנך לחיים של טהרה וקדושה.
ניזהר משיפוטיות אך ברור לכולנו כי שתי האפשרויות הראשונות אינן נותנות פירותיהם בעין יפה. ברור לכל בר דעת, ומחקרים שמתפרסמים מוכיחים זאת באופן חד משמעי, כי עצימת העיניים אינה מועילה, ההתמודדויות חודרות היום לכל מקום ''וכמעט אין אדם שניצול'' (צדקת הצדיק קט). פעם חשבו שההתמודדויות מסוג זה לא עוברות את ה''קו הירוק'': בישוב ש-ל-נ-ו – אין ס-י-כ-ו-י!'' וכן הלאה, אבל היום כאמור, ברור שאין אדם חסין. יתירה מכך, לא מזמן שמעתי מאדם ירא שמים, יועץ נישואין ותיק כי הבעיות הכי קשות שהוא טיפל בהם הגיעו דווקא מבוגרות של האולפנות ''הכי טובות''. ההנחה כי הבעיות ''אינן קיימות אצלנו'' עלולה לגרום לתרדמת בכל הנוגע לחינוך להתמודדות. והבת יוצאת, ואולי גם הבן, עם שאיפות גבוהות אך פעמים רבות בלי יכולת מינימלית להתמודדות עם האתגר באשר הוא. במקביל גם הייאוש והרמת הידיים אינם נושאים פירות, ילדינו ותלמידנו מבינים מצוין היכן יש פרצה בגדר, ועוצמות החיים של גיל הנעורים, יחד עם עוצמת המשיכה מבחוץ והזמינות הגבוהה מולידים פריקת גבולות עד כדי איבודם לגמרי.
דרך האמצע היא זו שבשני הקצוות גם יחד. היכולת שלנו להתמודדות נכונה בדור זה טמונה לעניות הבנתי באפשרות השלישית, ביכולת האישית שלנו להתבונן במציאות בעיניים פקוחות, להבין את עומק הסכנה ועומק ההתמודדות, ובו בעת לא לוותר ולו לרגע על השאיפה לקודש. כך גם לחנך; לשים את הדברים על השולחן; במרכז הבמה; להפגיש את הילד/הנער/הנערה המתבגרת עם הדברים ומתוך כך לצייר את החזון. לומר וללמד שוב ושוב, שתורתנו תורת חיים, רלוונטית ונוגעת גם להתמודדויות האישיות ביותר; שסוגיות מורכבות בנפש האדם ובתוככי המציאות נידונות ומתבררות בתורה עצמה. שיש דרך להתמודדות ויש אפשרות לתיקון ותשובה. פעמים רבות נגלה שהמתבגר שלנו רק חיכה לרגע הזה, לרגע שמישהו יפתח אתו את הדברים הבוערים כל כך ויאיר את הדרך.

במה נבחר? יחליט כל אחד בעצמו. ורק נתפלל שוב ושוב שתהיה ברכה והצלחה, סייעתא דשמיא בכל מעשה ידינו.
 
כתוב תגובה
גולשים נכבדים,
אנא הקפידו לכתוב הערות עינייניות ביחס לשאלה הנוכחית בלבד!
לצערינו, שאלות, הערות כלליות וכד' שאינן מתיחסות לשאלה, יימחקו מהמערכת.
בברכה, צוות שו"ת מורשת.
הנך מוזמן להגיב על מדברים. בקדושה!
*שם:
  דוא''ל:
האם לפרסם את כתובת המייל בתגובה
*כותרת:
*תוכן:

אימות תווים:
 

פורטל מורשת
דף הבית
אודות
צור קשר
הוסף למועדפים
הפוך לדף הבית
רישום חברים
מפת האתר
ראשי
שאל את הרב
שיעורי תורה
לימוד יומי
לוח שנה עברי
זמני היום
זמני כניסת ויציאת השבת
רפואה שלמה - רשימת חולים לתפילה
פורומים
שידוכים
תיירות
שמחות
אינדקס
ערוצי תוכן
יהדות
מידע יהודי
חדשות
דעות
משפחה
תרבות
אוכל
קניות
כלים
פרסמו אצלנו
במה ציבורית
המייל האדום
בניית אתרים
סינון אתרים
RSS
דרושים
תיק תק – פיתוח אתרים לביה"ס
לוח שנה עברי
זמני היום וזמני כניסת ויציאת השבת
מגשר גירושין
אינדקס אתרי יהדות
אינדקס אתרי חינוך
בית מדרש | מידע יהודי | פרשת השבוע | מאגר השיעורים | לוח שנה עברי | אנציקלופדיית יהדות | חדשות | תרבות | אוכל | קניות | אינדקס אתרים | רפו"ש | שו"ת | פורומים | שידוכים | שמחות | תיירות | במה ציבורית | בניית אתרים | סינון אתרים | דף הבית | הוסף למועדפים | אודות | צרו קשר | RSS | פרסמו אצלינו | דרושים
© כל הזכויות שמורות ל SafeLines