|
|
התמודדות עם הבעל לאור המשפחה
|
|
שלום לכב' הרב.
אנו זוג נשוי 12 שנה באהבה גדולה.
במשך כל השנים אני מתמודדת מול משפחת בעלי. לרוב אני מבליגה ומעבירה רק בשביל כבוד בעלי. אני אוהבת אותו אהבה עזה.
במהלך השנה האחרונה היו המון אירועים במשפחה. זו משפחה גדולה בלע"ר ובערך אחת לשבועיים עד חודש אנו נפגשים במאורע זה או אחר. אני מרגישה שההקרבה גדולה מדי. לבעלי קשה עם זה שאני לא רוצה לבוא לכל האירועים. עד כה הגעתי לכולם עד השבת האחרונה, בה הרגשתי טעונה נפשית. הרגשתי שאני לא מסוגלת לבוא שבת אחרי שבת ולהתמודד מולם. לא הלכנו.
בעוד כשבוע יש גם במשפחתי אירוע ובגלל שלא באתי לשבת, בעלי החליט שגם הוא לא מגיע. זה כואב לי ברמה קשה.
אני מרגישה שהוא לא מבין את ההתמודדות שלי.
אני בוכה המון. ולא יודעת איך לצאת מהפלונטר הזה. עד כמה נגרור ונעכיר את נשואינו?
אני מבקשת עזרה. אני נואשת. איך אגרום לבעלי להבין שההתמודדות איתם קשה ולא אצטרך לקבל "עונש" בכל פעם שלא אגיע לאחד האירועים גם כשזה קורה אחת לכמה שנים??
אין מה לדבר עם בעלי שידבר עם משפחתו. הוא אדם עדין נפש מטבעו. קשה גם לו להתמודד. הבעיה צריכה להיפתר אך ורק ביננו. איך אצליח בדרך נעימה להבהיר את הרגשות הסוערים שלי?
סליחה על אריכות השאלה.
מחכה מאד לתשובה.
תודה.
|
התשובה:
|
|
שלום רב.
יש כמה דברים שקשה לנו מאד להפנים לתוכנו, במיוחד לנו היהודים, שכן אצל הגויים דברים אלו הופנמו בצורה חזקה ביותר.
הדבר הראשון והעיקרי שלא מופנם בעמנו הוא מערכת החיבור של הבן או הבת לנישואין ולמשפחתה המורחבת. באמריקה ובארצות שחקרתי על נושא מערכת היחסים שבין הורים לילדים בחיי גיליתי שילדים שנישאים מבינים וקולטים שהמושג הכתוב בתורה ''לא טוב היות האדם לבדו אעשה לו עזר כנגדו'' שאומר הקב''ה ביצירת האישה, הוא לא משפט האמור כלאחר יד אלא הוא חלק בלתי נפרד מבריאת העולם, וממערכות החיים שנבנות בעולמו של הקב''ה. לא נאמר: לא טוב היות אריה, החמור, הפיל, הנחש לבדו. בבריאת החיות אמר הקב''ה יהיו חיות וכל החיות נוצרו בבת אחת על כל תכונותיהן. האדם גם הוא נוצר מלכתחילה כגוף אחד זכר ונקבה, כך מספרת הגמרא והמדרש. אבל אז הקב''ה מסביר ומדגיש ''לא טוב היות האדם לבדו'' כשהוא גוף אחד זכר ונקבה הוא לבד. הוא חש בדידות. לכן הופרדה האישה ממנו ונוצרה כדמות חדשה, מיוחדת עבורו. והנה הקב''ה מדגיש לנו את היצירה הזאת בכך שהוא מספר לנו שהוא מעביר את כל החיות לפני האדם כדי שימצא בת זוג בתוכם והאדם אינו מוצא. הנה הפסוקים המדברים על כך:
ספר בראשית פרק ב
(יח) וַיֹּאמֶר יְדֹוָד אֱלֹהִים לֹא טוֹב הֱיוֹת הָאָדָם לְבַדּוֹ אֶעֱשֶׂה לּוֹ עֵזֶר כְּנֶגְדּוֹ: יש ליצור עזר לאדם, שיהיה כדמות נוספת בחייו, כך אומר הקב''ה.
(יט) וַיִּצֶר יְדֹוָד אֱלֹהִים מִן הָאֲדָמָה כָּל חַיַּת הַשָּׂדֶה וְאֵת כָּל עוֹף הַשָּׁמַיִם וַיָּבֵא אֶל הָאָדָם לִרְאוֹת מַה יִּקְרָא לוֹ וְכֹל אֲשֶׁר יִקְרָא לוֹ הָאָדָם נֶפֶשׁ חַיָּה הוּא שְׁמוֹ: והנה הוא יוצר את כל החיות ומעביר אותן לפני האדם. האדם נותן להן שמות.
(כ) וַיִּקְרָא הָאָדָם שֵׁמוֹת לְכָל הַבְּהֵמָה וּלְעוֹף הַשָּׁמַיִם וּלְכֹל חַיַּת הַשָּׂדֶה וּלְאָדָם לֹא מָצָא עֵזֶר כְּנֶגְדּוֹ: אבל האדם לא מוצא את בת הזוג שלו ביניהם. מאז הפכו החיות להיות עזר לאדם אבל לא בת זוג.
או אז יוצר הקב''ה את האישה כדמות מיוחדת עבור האדם. היא אינה נוצרת כמוהו עפר מן האדמה ורוח הקב''ה באפיו. היא נלקחת מתוך גופו של האדם עצם מעצמיו, חלק מגופו, ועליה צר הקב''ה בשר ועור וכל השאר. והנה הפסוקים העוסקים בדבר מיוחד זה.
ספר בראשית פרק ב
(כא) וַיַּפֵּל יְדֹוָד אֱלֹהִים תַּרְדֵּמָה עַל הָאָדָם וַיִּישָׁן וַיִּקַּח אַחַת מִצַּלְעֹתָיו וַיִּסְגֹּר בָּשָׂר תַּחְתֶּנָּה:
(כב) וַיִּבֶן יְדֹוָד אֱלֹהִים אֶת הַצֵּלָע אֲשֶׁר לָקַח מִן הָאָדָם לְאִשָּׁה וַיְבִאֶהָ אֶל הָאָדָם:
(כג) וַיֹּאמֶר הָאָדָם זֹאת הַפַּעַם עֶצֶם מֵעֲצָמַי וּבָשָׂר מִבְּשָׂרִי לְזֹאת יִקָּרֵא אִשָּׁה כִּי מֵאִישׁ לֻקֳחָה זֹּאת:
כשאדם קם מהתרדמה הזאת הוא מזהה את האישה כבת הזוג שלו ולכן הוא קורא לה אישה. כי היא נלקחה מהאיש, וחוזרת להיות חלק בלתי נפרד ממנו בנישואין.
עד כמה חלק בלתי נפרד נאמר בציווי הבא שמוסר לנו הקב''ה:
ספר בראשית פרק ב
(כד) עַל כֵּן יַעֲזָב אִישׁ אֶת אָבִיו וְאֶת אִמּוֹ וְדָבַק בְּאִשְׁתּוֹ וְהָיוּ לְבָשָׂר אֶחָד:
(כה) וַיִּהְיוּ שְׁנֵיהֶם עֲרוּמִּים הָאָדָם וְאִשְׁתּוֹ וְלֹא יִתְבּשָׁשׁוּ:
רבותי היקרים, איני ממציא דבר בעולמו של הקב''ה, אני רק קורא את המסרים הנפלאים שמסר לנו הבורא ומבין אותן לעומקם. וכדי שנבין זאת נעבור לרגע אל מתחת לחופה ברגע הנישואין ואנסה להביא בפניכם מה באמת קורה ברגעים הקסומים הללו.
החתן מובא לחופה לאחר שכיסה את פניה של כלתו בהינומה. הוא עומד שם ומצפה לבת זוגו שתתחבר אליו. היא מגיעה מלווה בשירים וריקודים, שתי האימהות אוחזות בידיה ומובילות אותה אל החופה, זהו רגע נשגב שבו הכלה מפרידה את שתי האימהות ממנה ומבעלה לעתיד שכן הולכת לקראת בריאה חדשה של הקב''ה.
היא מגיעה אל החופה, מסובבת את החתן שבע פעמים (אולי לראות אם יישבר כמו חומות יריחו שנפלו על ידי אנשי יהושע, טוב זו רק בדיחה) ועתה נעמדת לימינו. שימו לב שהכלה נעמדת לימינו של בעלה ומרגע זה שם מקומה. על הבעל לשמור תמיד שאשתו תהיה על יד ימינו ולא על שמאלו.
צעד אחד מאחור עומדים מצד אחד האבות, מצד שני האימהות. קרוב אבל מאחור.
נכנסים לטקס.
הרב מברך על היין, ברכות אירוסין.
החתן חותם על הכתובה, ומתחייב בנפשו כלפי אשתו. התחייבות לכבד ולהוקיר ולפרנס ולפרגן ומה לא.
עכשיו הוא מוציא את הטבעת שקנה מכספו שלו, עונד אותה על האצבע המורה, ואומר לכלתו ''הרי את מקודשת לי כדת משה וישראל.''
מעולם לא אמר זאת לאמו או לאביו, גם לא לאחיו. את הקדושה הזאת הוא אומר רק לאשתו כשהיא הופכת מכלה לאישה. איזה דבר נפלא! איזה רגע נשגב!
כאן נוצרת הבריאה החדשה. תארו לעצמכם שכרגע, ברגע המקודש הזה, יורדת מן השמיים חומה אדירה בלתי נראית אבל גם בלתי ניתנת למעבר שמפרידה בין הזוג הצעיר שהפך להיות בעל ואישה לבין שני זוגות ההורים. נוצרים מעגלים חדשים בעולם. מעגל הזוג הטרי ובמעגל שני ההורים ואחרים והאחיות וכל השאר במעגלים נוספים.
במרכז עומד רק הזוג הצעיר שזה עתה נישא וכך הם יעמדו עד עולם. הן עם לבדד ישכון. מרגע זה הם עומדים יחד כגוף אחד לגורלם. ההורים עברו למעגל חיצוני יותר מרוחק יותר. וזה בדיוק מה שנאמר בשני הפסוקים האחרונים שהבאתי:
(כד) עַל כֵּן יַעֲזָב אִישׁ אֶת אָבִיו וְאֶת אִמּוֹ וְדָבַק בְּאִשְׁתּוֹ וְהָיוּ לְבָשָׂר אֶחָד:
(כה) וַיִּהְיוּ שְׁנֵיהֶם עֲרוּמִּים הָאָדָם וְאִשְׁתּוֹ וְלֹא יִתְבּשָׁשׁוּ:
עזיבת בית ההורים היא חד משמעית – הם עברו למעגל יותר מרוחק וחייבים לאפשר לזוג הצעיר להתבסס ולהקים את ביתם ללא הפרעה.
על הבעל לדבוק באשתו. כמו דבק של 3 שניות, בלתי ניתן להפרדה. אני ואשתי חד הם.
אם משהו לא נוח לאשתי הוא גם לא נוח לי. וכאן אם יש במשפחת הבעל הרגשה לא נעימה עליו לשוחח עם הוריו ולומר להם. או להראות להם את תשובתי זאת כדי שיבינו שהם שוגים ועם כל הכוונה הטובה ידוע שהדרך לגיהינום רצופה בכוונות טובות. אבל תוצאות גרועות.
כך גם לגבי אם לא נוח לו במשפחתך עליך לדאוג לו. כי אתם שניכם החשובים וכל השאר נלווים.
כתבתי קודם שמעולם לא אמר לאמו הרי את מקודשת לי, כי רק אשתו יכולה להיות כזאת, מכאן שלאישה יש דרגה גבוהה הרבה יותר מאמו. אשתו מקודשת אמו לא.
דבר נוסף. אל הוריו הוא הגיע מבלי ששאלו אותם אם הם רוצים בו או אותו אם הוא רוצה בהם. אבל אותך הוא בחר בבחירה חופשית, ואותו את בחרת בבחירה חופשית ולכן החיבור שלכם מקודש ושלו עם הוריו לא.
לדעתי די שתתני לו לקרוא את תשובתי כדי שיבין את השגיאה שהוא עושה בברית הנישואין.
בברכה
מאיר שמחוני
|
|
|
|
כתוב תגובה
|
|
גולשים נכבדים,
אנא הקפידו לכתוב הערות עינייניות ביחס לשאלה הנוכחית בלבד!
לצערינו, שאלות, הערות כלליות וכד' שאינן מתיחסות לשאלה, יימחקו מהמערכת.
בברכה, צוות שו"ת מורשת.
|
הנך מוזמן להגיב על
התמודדות עם הבעל לאור המשפחה
|
|
|
|
רשימת התגובות  
|
|
|
מסכים ,אבל
- משה, 19/01/2015
זה קצת קל לומר.
מה תעשה עם כל המשפחה בסדר ויש אחות אחת נודניקית או אח חסר טקט?
האם באמת הוא צריך להפסיק ללכת בגללה או להיפך. ובהנחה שדיברו ושוחחו על כך עשרות פעמים, מה עושים? האם באמת היא או הוא צריכים לעזוב את המשפחה הגדולה יותר בגלל זה, או שמא עדיף שפשוט כל אחד יילך לאירועים לבד, בהנחה וזה מקובל עליהם
|
נכון אתה צודק בגישתך זו, אבל עיקר הבעיה כאן שהבעל למרות שלהוא עדין נפש, כפי שכותבת האישה, אינו מוכן להבין את אשתו ואת הבעיה שלה.
חשוב מאד שבני זוג יבינו שהמעגל המרכזי של חייהם זה הם עצמם ואם ביניהם הכל הולך למישרים החיים מעולים ומאושרים, אבל אם הם מענישים זה את זו בכך שלא באים לאירוע כי את לא באת לשבת להורי, זה פגיעה בזוגיות וזו פגיעה שלאחר זמן הופכת להיות קשה מאד וקשה לתיקון.
מאיר שמחוני
|
|
תשובה טובה וחשובה
- ליאת, 11/12/2014
תשובה ענינית, טובה ומאירת עיניים. חשוב לפרסם אותה. בעבודתי , אני נתקלת בזוגות רבים המתמודדים עם בעיות כאלו ודומות להן.תודה.
|
תודה
|
|
|
|
|
|
|