|
|
הרב
|
|
שלום הרב
מספר שאלות בנושאים שונים:
אם "העיקר המעשה" כמו שאמר הבעל שם טוב, ו "גדול תלמוד שמביא לידי מעשה", אז למה יש גדר מתעסק, שבו אם עשיתי פעולה אחת ויצא פעולה של איסור, אז אין לי אפילו עבירה? הרי המעשה נעשה?
שאלה נוספת, האם כדי להתכוון בתפילה מותר להגיד את המילה קצת באריכות ולהתכוון בה?
ואחרונה, הרב קוק היה כזה קדוש, מדוע התקרב לרשעים גמורים?
בתודה,
יוסף.
|
התשובה:
|
|
שלום
א. לשיטת רעק''א באחד הסימנים הראשונים בשו''ת שלו, בחלק הפסקים, אכן גם מתעסק עבר עבירה, אלא שאינו מתחייב בקרבן. ומוכיח שם בכמה דרכים, בין היתר מדין פושט בגדו של חברו בכלאיים ברשות הרבים גם כשאינו יודע, עיי''ש.
ולשיטת רוה''פ י''ל שכדי שיחשב 'מעשה' מעיקרא יש צורך במעשה בכוונה לעשותו, ולא מעשה אחר שגורם משהו שני, שאז אין זה בגדר מעשה כלל, ולא רק שאין זה בגדר איסור.
ב. כך מסורת מחסידי אשכנז הקדומים בספר חסידים ועוד, להאריך מעט במילה כדי להתכוון בה. ובלבד שתישאר מילה מובנת ולא כליצנות בפני המלך.
ג. מרן הרב אכן היה קודש קודשים. ולפיכך התקרב לאותם שראה ברוח קדשו שלא איבדו את הסגולה הישראלית, דהיינו שאוהבים ענייני כללות האומה, ארצה וכו'. שזהו סימן לכך שנשמתם הישראלית הטהורה מבקשת להתגלות אלא שיש עליה סיגים חיצוניים.
אך רשעים שלא היה בהם יסוד זה, פרש מהם כמבואר בתשובתו לרידב''ז.
הרב ידע שהבילבול החילוני נובע מטעות בנקודת המבט על המציאות במאתיים השנים שקדמו, אך ביסוד הפנימי ישנה סגולת ישראל והנשמה הישראלית כולה יפה ומום אין בה, דורשת לצאת אל הפועל בדור התחיה. הטעות החילונית היא דם הלידה, שיש בו טומאה וכאב, אך מגיע מצירים של נשמת העולם היוצאת אל הפועל באומה האלהית בארצה.
ולפיכך מתוך אמון זה באלוקיות שיש בכל יהודי, רומם את העם כולו ליותר ירא''ש, עד שניתן לומר שכל הבסיס המאחד את כלל ישראל בימינו נובע ממה שהאיר הרב שיש בכלל ישראל את הנשמה הכללית שכולנו כפרטים נובעים ממנה.
כל טוב
|
|
|
|
כתוב תגובה
|
|
גולשים נכבדים,
אנא הקפידו לכתוב הערות עינייניות ביחס לשאלה הנוכחית בלבד!
לצערינו, שאלות, הערות כלליות וכד' שאינן מתיחסות לשאלה, יימחקו מהמערכת.
בברכה, צוות שו"ת מורשת.
|
הנך מוזמן להגיב על
הרב
|
|
|
|
|
|
|
|
|