|
|
הלכות מלכים ברמב"ם
|
מתוך:
כללי
»
אחר
|
פורסם בה' בשבט התשע"ה
|
|
שלום רב!
שאלה שמטרידה אותי מזה זמן רב.
הרמב"ם כותב שלמלך יש רשות לדון ואף להרוג אנשים שלפי גדרי המשפט והצדק עלולים לחמוק מעונש. אבל הלכה זו נותנת בעצם למלך סמכות בלתי מוגבלת לעשות ככל העולה על רוחו, באמתלה שכך הוא דין תורה. מי יפקח וירסן את המלך? האם הלכה זו לא מעודדת עריצות?
מה גם שעל פי ההלכה הרוגי מלכות ממונם הוא למלך, אם כך אז בוודאי יש למלך אינטרס להוציא להורג אנשים ביודעו שממונם יגיע ישירות אליו.
בברכה, ציון
|
התשובה:
|
|
אנו מקווים שהמלך יעמוד באמות מידה גבוהות ביותר, וכמו שכותב הרמב''ם (מלכים ד,י): ''ובכל יהיו מעשיו לשם שמים, ותהיה מגמתו ומחשבתו להרים דת האמת, ולמלאות העולם צדק, ולשבור זרוע הרשעים ולהלחם מלחמות ה', שאין ממליכין מלך תחלה אלא לעשות משפט ומלחמות, שנאמר ושפטנו מלכנו ויצא לפנינו ונלחם את מלחמותינו''. ממילא לא יהיה חשש שישתמש בסמכויותיו שלא כדין.
השאלה הייתה על שיטת הרמב''ם, נרחיב בשיטתו (ראה מה שהאריך הרב וולדינברג בספרו הלכות מדינה שער ג פרק ה). מדין תורה למלך יש רשות ענישה באחד משני מסלולים:
א) מורד במלכות - מי שעבר על ציווי המלך או שמבזה או מחרף את המלך (רמב''ם מלכים ג,ח) המלך רשאי להכותו ואף להרוג אותו, אבל אין לו רשות להפקיר את הממון של המורד.
הצורך בראיות - בספר מזל שעה (פרשת בשלח) כתב שצריך עדים והתראה, רבי יצחק מפוזנא (שו''ת סימן ל''ח) כתב שאין צורך בכך אלא די בראיה פחותה.
מי דן את המורד? התוספות (סנהדרין לו,א ד''ה רבה) כתבו שתי אפשרויות: 1. צריך לקבל עדות בבית דין שהוא מורד אך הדין עצמו נעשה על ידי המלך. כך היא גם דעת הר''ן (חידושים שם) ופשטות דברי הרמב''ם (מלכים ג,ח) 2. צריך גם דיון בבית דין (וכן היא הכרעת מהר''ץ חיות בספרו תורת הנביאים).
ב) ענישה להעמדת הדת על תילה ולתקון העולם - מדברי הרמב''ם (מלכים ד,י) נראה שסמכות זו מוגבלת להרחבת דיני הראיות, דהיינו די לו בראיה פחותה כמו עד אחד. הרמב''ם בהלכות סנהדרין (יח,ו) מוסיף הודאת החשוד כראיה מספקת. בנוסף, דין זה מוגבל לחשודים ברצח בלבד, ולא בשאר העבירות. הרמב''ם בהלכות רוצח (ב,ד) מוסיף שהמלך רשאי להרוג אף אחראי לרצח (שלח שליח, שכר רוצחים כפת לפני ארי) .
מקור הסמכות להרוג - עולה השאלה מנין הסמכות של המלך? החתם סופר (שו''ת או''ח רח) תולה זאת בסמכות הציבור להחרים (בעניינה האריך הרמב''ן בחיבור ''משפט החרם''). הרב ישראלי זצ''ל (עמוד הימיני ט,י) מרחיב וכתב שסמכות המלך תלויה בהסכמת העם בזמן ההמלכה (ראה מהלכים דומים אצל מהר''ץ חיות בספרו תורת הנביאים וכן עולה מדברי הראי''ה קוק בשו''ת משפט כהן קמד).
למי שייך רכוש הנהרגים? הרמב''ם (מלכים ד, ט) קובע: ''הרוגי המלך ממונן למלך''. המאירי (סנהדרין מט,א) סובר שדין זה נאמר רק במורד במלך ולא במי שנענש לתיקון הדת.
טעות בדין המלך אם המלך טעה בדינו נראה שהוא צריך לחזור בו כפי שבית דין היו חוזרים בהם. (אמנם מצאנו בטובי העיר שנתקבלו לדין גם על הטעות אך לגבי מלך לא מצאנו חידוש מעין זה ועל כן נראה מסברה שהדין בתוקף רק כשהוא דין אמת אמנם לא מצאנו לכך מקור מפורש).
ביטול החלטת המלך ע''י העם – הרמב''ן בספר משפט החרם כותב שהעם יכול לבטל את החלטת המלך, וכך נעשה כאשר יונתן בן שאול נפדה על ידי העם. על פי זה אם ההחלטה תהיה בלתי סבירה העם יבטל אותה (סייגנו לעיל שדברינו על פי שיטת הרמב''ם אין לנו הוכחה ברורה שזו גם דעת הרמב''ם).
סיכום: סמכויות המלך אינן בלתי מוגבלות. הוא יכול לדון את הפוגע בכבודו אבל הוא צריך ראיות. ב' עדים ולפחות עד אחד או הודאה. ויש אומרים שאין לו סמכות לדון בכך בעצמו אלא צריך סנהדרין שידונו בכך. הוא גם יכול לדון את העובר על דיני התורה בראיות פחותות, אך רק לצורך תיקון העולם וזה מוגבל רק לרציחה או לרצח עקיף. ממון המורד אינו מגיע למלך לדעת המאירי אלא רק במורד במלכות.
אם המלך טעה בדינו נראה שהדין חוזר.
מעבר לכל הדברים הללו, בסמכות העם לבטל את החלטות המלך.
בברכה
מכון משפטי ארץ
עפרה
|
|
|
|
כתוב תגובה
|
|
גולשים נכבדים,
אנא הקפידו לכתוב הערות עינייניות ביחס לשאלה הנוכחית בלבד!
לצערינו, שאלות, הערות כלליות וכד' שאינן מתיחסות לשאלה, יימחקו מהמערכת.
בברכה, צוות שו"ת מורשת.
|
הנך מוזמן להגיב על
הלכות מלכים ברמב''ם
|
|
|
|
|
|
|
|
|