|
|
חוסר ביטחון עצמי אצל ילד בן 9
|
|
שלום וברכה,
בני הבכור ילד בן 9 חסר בטחון עצמי עמוק,
אתן דוגמא,
אם הוא רוצה להזמין חבר הביתה, הוא מבקש שאנחנו נתקשר אליו ונזמין אותו,
אם הוא צריך לדבר עם המלמד לגבי היום הולדת שלו הוא לא יעשה את זה, אלה יבקש ממני לדבר עם הרב, והסיבה היא "אני לא יודע מה להגיד" , ואז אנחנו יושבים איתו וכותבים לו סדיוק מה הוא צריך לשאול, ומנהלים דו שיח כאילו אני המלמד והוא צריך לשאול אותי משהו, וכל מיני כהנה וכהנה, אבל זה לא עוזר,
והוא שוב ממשיך " ואם אני אשכח מה להגיד, אבל אני לא יודע מה להגיד,"
הוא מוכן לוותר על הזמנת חברים הביתה, העיקר לא להתקשר ולהזמין אותם אישית, הבהרנו לו שהוא ילד גדול, וילד בן 9 צריך לדעת לדבר, ואנחנו לא נעשה את זה במקומו.
החוסר בטחון נובע מכך שיש לו בעיה בשליפת מילים, קשה לו לבטא את עצמו בצורה ברורה, ( טיפול אצל קלינאית לא עזר)
ולכן הוא נמנע מלדבר עם אנשים, שכנים, וכו...
האם ההחלטה שלנו נכונה בכך שאנחנו לא נהיה לו לפה,
או שבגלל הבעיה שיש לו זה יגרום לו לעוד יותר תסכול?
מה עושים?
תודה רבה
|
התשובה:
|
|
שלום וברכה לשואלת.
שאלתך חשובה מאד.
שאלתך אמנם ממוקדת כיצד להגיב לקושי של בנך ביכולת הבעה, אך יש בה מורכבות רבה. אתייחס אם כן לנקודה המרכזית מבחינתך.
הביטי. את (אתם) מעבירה לבנך מסר כפול ואם אדייק - מסר סותר. מצד אחד את 'מבהירה' לו כי הוא ילד גדול! וילד גדול יודע לדבר ולהביע את עצמו. איזה מסר לדעתך עובר לבנך לאור ה'הבהרה' החד משמעית - מאד פשוט. אני הרי לא מסוגל להביע את עצמי (ולא חשוב מבחינתו למה) אם כן אני לא ילד 'גדול' לא ילד 'רגיל' אני בעייתי! והמסר הזה אני מניח עובר אליו מעת לעת גם מאבא וגם מאימא, אז הוא כבר 'השתכנע' שהוא לא ילד רגיל אלא 'בעייתי'. מצד שני אתם מבקשים ממנו להביע את עצמו ואתם מנסים לעשות סימולציות במשחקי תפקידים בהם הוא צריך לבטא את בקשתו בפניך. ברור שהוא ''לא יהיה מסוגל'' כי כבר שכנעתם אותו (בכוונה טהורה כמובן) שהוא לא ילד רגיל והוא בעייתי, לכן גם אם תרשמי לו מה לומר, הוא בוודאי ישיב לך שהוא ישכח מה כתוב או שהוא כבר שכח, כך זה לא יסתור אצלו את ה'פרדיגמה' שיושבת לו בראש שהוא לא ילד גדול.
אך מה שעוד יותר משפיע על הילד זה מה שהוא חווה ביומיום. כלומר, כיוון שאף אחד מאיתנו אינו מלאך שרת הרי שכשאנו מתאכזבים אנחנו מביעים את זה בצורה כזו או אחרת. במילים, בהבעות פנים, בשפת גוף. הנחת היסוד, שכאשר בנך נמנע מלהביע את עצמו, האכזבה שלך ממנו באה לידי ביטוי, ואת הביטוי של האכזבה שלך (שלכם) הוא חווה, מה שעוד יותר מנציח אצלו את העובדה (המוחשית) שהוא ילד מאכזב, בעייתי, ו'לא מסוגל'. ומכאן יש השלכה ישירה ולא חיובית על הדימוי העצמי שלו.
מה שעוד צריך לבדוק (ולכן הקדמתי שהענין מורכב) זה את מעגל התגובות שלכם בבית מול הבן. כי יתכן מאד שבנך ''מרוויח'' מכך שהוא ''לא מסוגל'' לבטא את עצמו. 'רווח' זה יכול להיות כל מיני דברים. נוחות, 'ראש קטן', ועוד.
מה עושים?
1. מסירים במיידי מ'סדר היום' של הבית את כל ה'הבהרות' על כך שילד גדול 'צריך' ו'אמור' לעשות כך או אחרת.
2. (וזה החלק האתגרי) מתחברים לקושי של הילד. כלומר, מתחילים להתייחס לילד כ'רגיל' ו'שווה' גם אם יש לו קושי כזה או אחר. זה בסדר ולגיטימי שיש קושי למישהו, הוא בשום אופן לא שווה פחות משום כך. ואז מפסיקים להתאכזב מהילד כאשר הקושי שלו בא לידי ביטוי. שימי לב! כל עוד לא מתייחסים לילד כשווה ורגיל כל ניסיון להסוות את האכזבה מהקושי שלו יהיה בלתי אפשרי - זה לא יעבוד.
3. מעלים את הדימוי העצמי של הילד. איך? מעלים על נס כל ניסיון ומאמץ שלו לבטא את עצמו גם אם הוא לא צלח, העיקר שהוא ניסה. מעצימים ונותנים משוב חיובי על כל פעולה שהוא עושה גם לא בתחומי ההבעה, כאשר הדגש הוא על העשייה - לא על ההצלחה!!
4. קובעים תור למאבחנת רגשית של ילדים, שתנסה להתחקות אחר הקושי של הילד שבא לידי ביטוי בשליפה של מילים (כהגדרתך). לבחון האם בסביבה פחות מלחיצה הילד מצליח בקלות רבה יותר להתבטא. רצוי ונכון מאד שהמאבחנת תהיה בקשר עם המלמד בתלמוד תורה כדי לקבל את התרשמותו ובעיקר שיתוף פעולה ממנו. ובכלל בלי קשר לאיש מקצוע, דברו טלפונית עוד הערב עם המלמד שלו, בקשו ממנו שישתף פעולה, שייתן לו 'תפקידים' מיוחדים בת''ת שיעלו אצלו את הדימוי העצמי, בנוסף שייתן לו משוב נוכח חבריו לכיתה על כך שהוא לא מוותר גם אם קשה לו וגם כאשר התוצאה לא באה מיד.
בהצלחה רבה.
ראובן בר-כץ
אתר:טיפול זוגי לדתיים
|
|
|
|
כתוב תגובה
|
|
גולשים נכבדים,
אנא הקפידו לכתוב הערות עינייניות ביחס לשאלה הנוכחית בלבד!
לצערינו, שאלות, הערות כלליות וכד' שאינן מתיחסות לשאלה, יימחקו מהמערכת.
בברכה, צוות שו"ת מורשת.
|
הנך מוזמן להגיב על
חוסר ביטחון עצמי אצל ילד בן 9
|
|
|
|
|
|
|
|
|