|
|
תרומת אברים
|
|
שלום לכבוד הרב
(גלוי נאות: אני חילוני/ מסורתי)
שאלתי היא עקרונית: מדוע לא לחייב תרומת אברים אחרי המות?
כמו שהרב קבע יותר מפעם אחת שנשיאת כרטיס אדי היא דבר ראוי וטוב, מדוע לא לחייב ו/או לאסור התנגדות ל"קציר איברים" למטרות הצלת חיים?
מצד אחד, קיימים ההיתרים לתת "בהתנדבות" ויש תשובות לכל ההתנגדויות
מצד שני, בדיוק כפי שגובים מאנשים מסים או מחייבים אותם לקפוץ לים להציל טובע (לא תעמוד על דם רעך) למה שירשו להם להתחמק מהאפשרות להציל חיים אחרי מותם?
אפשר לראות זאת כסוג של מס עזבון שקיים במדינות שונות
אשמח לדעת הרב בסוגיה
|
התשובה:
|
|
שלום וברכה
יישר כוח על השאלה הממוקדת.
העובדה שיש חובה דתית לתרום אברים עדיין אינה מתירה לחברה לכפות את האדם לקיים אותה. גופו של אדם שייך לו, ואף שיש דינים ש''כופין על הצדקה'', מדובר בהם בחובות ממוניות, אך לא ביכולת של החברה להפקיע את הבעלות של אדם על גופו. גם הרעיון של ראיית תרומת אברים כמס הוא רעיון שצריך לבחון אותו, אולם נראה לי כי הוא מרחיק לכת, בשל הפגיעה הבלתי מידתית בבעלות של אדם על גופו.
על כן, יש להותיר את ההכרעה האם לתרום אם לאוו לאדם עצמו.
כל טוב
|
|
|
|
כתוב תגובה
|
|
גולשים נכבדים,
אנא הקפידו לכתוב הערות עינייניות ביחס לשאלה הנוכחית בלבד!
לצערינו, שאלות, הערות כלליות וכד' שאינן מתיחסות לשאלה, יימחקו מהמערכת.
בברכה, צוות שו"ת מורשת.
|
הנך מוזמן להגיב על
תרומת אברים
|
|
|
|
רשימת התגובות  
|
|
|
שאלה:
- נ.ר., 08/10/2013
אבל אחרי מותו אין לו בעלות, לא על רכוש ולא על גופו ''?''
|
אתה צודק מאוד שאין לו בעלות ממונית אולם גם על דברים שאין בהם בעלות ממונית - יש בעלות של קבלת ההחלטות לגביהם. דוגמה: בעלות על איסורי הנאה; בעלות של הורים על ילדיהם; וגם כאן - בעלות של אדם על גופו גם לאחר מותו
|
|
|
|
|
|
|