|
|
עניין ההנאה המותרת והרצויה
|
|
לכבוד הרב חגי שלום וברכה!
קוראים לי אביתר כהן ואני תלמיד הישיבה הגבוהה במצפה יריחו (ש"ה).
כתוב במסילת ישרים בשער הפרישות שכדי שיצרו של אדם לא יגבר עליו צריך הוא לדאוג שיהיה רחוק ממנו ככל האפשר. כדוגמא מביא הרמח"ל את עניין יחסי האישות בין איש לאשתו. אותם הוא מגדיר כהיתר גמור, אבל מאריך ומסביר כמה סייגים עשו חכמים, תקנו טבילה לבעלי קריין וכדו', כדי שאדם לא יהיה משועבד לתאוותו.
כל זה טוב ויפה עד שהרמח"ל מביא את דברי הגמרא בנדרים על רבי אליעזר "אמרו עליו על רבי אליעזר שהיה מגלה טפח ומכסה טפחיים ודומה למי שכפאו שד" ומוסיף הרמח"ל כדי שלא להנות אפילו בעת הנאתו"
שאלתי היא: אחרי כל הזיקוק שאדם עושה גם אז לא יהנה? האם ההנאה היא רעה?
אשמח לקבל תשובה
תודה רבה ושבת שלום!
אביתר
|
התשובה:
|
|
שלום וברכה
התשובה העקרונית היא שהאידאל הוא מיזוג ההנאה עם הקדושה וכל הסייגם הם אמצעים לכך. לגבי הגמרא בנדרים, ניתן לדעתי לענות כמה תשובות: א) גם במדרגה הגבוהה של רביאליעזר יש עדיין מה לזכך שההנאה תהיה מצד הטהרה ולא מצד החושים ומצד זה כיסה טפחיים ב) יש צדיקים שפורשים באופן מסוים מן החיים על מנת לזכך את המציאות בכללה (כדוגמת משה רבינו שפרש מן האשה) ג) גם במדרגה הגבוהה יש עניין להישאר עם מימד של כפיית היצר, בבחינת 'עבד בפני מלך' על מנת לא לבטל לחלוטין את מימד ההכנעה מן הנפש
בברכה חגי
|
|
|
|
כתוב תגובה
|
|
גולשים נכבדים,
אנא הקפידו לכתוב הערות עינייניות ביחס לשאלה הנוכחית בלבד!
לצערינו, שאלות, הערות כלליות וכד' שאינן מתיחסות לשאלה, יימחקו מהמערכת.
בברכה, צוות שו"ת מורשת.
|
הנך מוזמן להגיב על
עניין ההנאה המותרת והרצויה
|
|
|
|
|
|
|
|
|