יהדות
הפוך לדף הבית
יהדות מידע יהודי חדשות דעות משפחה תרבות אוכל נשים חינוך
 שווה עיון:
בעל תפילה בימים נוראים

 
שאל את הרב - שאלות ותשובות ביהדות ובהלכה
דף הבית » שאל את הרב - שאלות ותשובות ביהדות ובהלכה » ...
 


» לצפייה בתשובות הרבנית שולמית בן שעיה
חיפוש
» מתקדם

 תגיות
   7 נקיים    אבות    אזכרה    אינטרנט    אירוח שבת    אירוסין    אישה    אישות    אישות ומשפחה    אמונה    אתרוג    בגידה    בחורה    בינו לבינה    בית    בית כנסת    בית מדרש    בית ספר    בעל    בר מצווה    ברית מילה    ברכה    ברכות    ברכות הנהנין    ברכות השחר    ברכת החמה    ברכת הלבנה    ברכת המזון    ברכת כהנים    בשר וחלב    בשרי    בת מצווה    גזל    גיור    גירושין    גניזה    גשם    דבר תורה    דברי תורה    דגים    דעות    דתי    הדלקה    הדלקת נרות    הוראה ותלמוד תורה    הורדות    הורדת שירים    החזר מס    היחיד והחברה
 אינדקס נושאים
 
» אינדקס נושאים ותגיות

על נשים וחגים..

מתוך: יום יום » תפילה פורסם בז' בתשרי התשע"ג
כמה מאיתנו הנשים, מרגישות חסרות, אולי גם מתוסכלות מהחגים...
מזה שלמרות כל ההכנות כמעט ולא הצלחנו שום תפילה להתפלל מתחילה עד סוף..
כמה מילים על תפילות הימים הנוראים ועל מקומנו כנשים בעבודת ה' של ימים אלו.


התשובה: ...
קרוב ה'
דומני שאחת המהפכות הגדולות ביותר בחייה של אשה, ההופכת לאם, סובב סביב ימים אלו. ימים נוראים. חגים. אלול. ''אני לדודי ודודי לי'', קרוב ה' לכל קוראיו''...
כל כך הרבה למדנו, דיברנו, שמענו, החכמנו - כל חיינו, סביב ימים אלו. אווירת הסליחות, תקיעת השופר הנשמעת מעלות השחר מבתי הכנסיות, הפיוטים, חשבון הנפש - מה הספקנו, במה עוד צריך להתקדם... לא מעט תורה לימדו אותנו סביב ימים אלו. ואנחנו, בנות ישראל, הפנמנו, החכמנו, למדנו. וככל שעברו השנים עד לנישואינו, ככל שלמדנו יותר, במדרשות, באולפנות, בתוכניות אלול, גם החוויה הנוגעת בימים אלו התעצמה. סליחות של ערב ראש השנה, תפילות החג, תשליך, השכמת הבוקר, שמיעת 100 קולות שופר, תפילת מוסף, מלכויות, זכרונות, שופרות, ''היום הרת עולם'', ונתנה תוקף... תפילה הנמשכת 2000 שנה מימי אנשי כנסת הגדולה, ומתרפקת על שפתותינו שנה אחר שנה. ומנהגי החג, הרבים והמגוונים, ישנם הממעטים לישון בימים נוראים, מחליפים את שנת הצהריים באמירת מזמורי תהילים, פן יבוא חלילה עת המשפט בעוד אנו ישנים... וישנם המאריכים בתפילות, עד שעת צהריים מאוחרת, לנצל כל דקה מהיום שעוד רגע יחלוף, ותשליך, ובמקומות רבים צועדים עד חופו של ים, עושים עוד מאמץ לצאת נקיים, זכים, זכאים יותר. ויום הכיפורים, יום שכולו צום ותפילה, ורוממות הרוח מערבית ועד עת הנעילה, ובגדי לבן, ותפילה זכה, וכל נדרי, ועת שערי רצון להיפתח, וכריעה והשתחוויה, ולשנה הבאה בירושלים הבנויה. צום של יום, מנקה, מטהר את הגוף והנפש, כמו כלה הגוף ואנו כמלאכים, מתרפקים, משתחווים אל מול חי עולמים... וחג הסוכות השמח כ''כ, ושמחת תורה החותמת את החגים, ושמחה וריקודים, הקפות וקריאת התורה שכולם אליה עולים...
ושאלת השאלות שנראה שמלווה אותנו ירח תמים – היכן מקומנו אנו כנשים? מה תפקידנו בימים נוראים? מה בעניין שמחת תורה? האם רק כצופות בגברים? ואיך בכלל נתפלל שהרי ילדנו, שיהיו בריאים, בדרך כלל אינם בנויים לשלב יד אל יד ולשבת ליד אבא בעזרת הגברים... הם צריכים לאכול, ולהיות בגן שעשועים, וקצת לריב ולהשתולל, ולשמוע סיפורים... ואנו, מה איתנו? האם בעבודת כלל ישראל לא נהיה שותפים?
ודומני כאמור שזו שאלת השאלות, ששואלת כל אמא את עצמה עת התקרב ירח האיתנים. וכל אחת והדרך שלה, וההתנהלות – האישית – המשפחתית בעיצומם של החגים. ישנן אלו שמנסות, מצטיידות בהרבה במבה, ספרונים, מוצץ ובקבוק, ואם יש סיעתא דשמיא ברגע הנכון נרדם לו התינוק, והגדולים שקועים במשחק סוער בגן שעשועים הסמוך, ואת מרוויחה שעה של נחת בבית הכנסת. אבל מי שניסתה יודעת שהניסיון לא תמיד מוכתר בהצלחה, ולפעמים בדיוק הקטן מתחיל לבכות ברגע הלא מתאים, והגדול נפל בחול ובא אלייך בריצה, לפעמים אפילו ממש ממש באמצע תפילת העמידה... ואולי גם ככל שרבים הילדים ברוך ה', גוברת גם ההתמודדות, והשאלות עולות ומתחזקות, ולפעמים אנו עלולות להיות מאוכזבות, וימים שלמים להצטער מכל רגע שפספסנו תפילות, ולא להבין איך אפשר לעבור ימים נוראים בלי להיות ב''ונתנה תוקף'', או ב''עת שערי רצון'' בלי לשמוע את כל תקיעות השופר ולכוון בכל ה''יהי רצון''... ואולי בכלל צריך לחשוב על הכל מחדש, ואולי צריך לחשוב קצת אחרת...
קצת אחרת – אולי בכלל עבודתנו בימים אלו אינה בבית כנסת???
אולי בכלל החינוך שקיבלנו אינו לגמרי מקיף את כל המציאויות?
אולי יש שנים שהתפילה אינה תפילה שבסידור, ואף לא במחזור לראש השנה?
אולי עבודתנו כנשים היא עבודה אחרת, שונה?
נכון הוא שאפשר למצוא אין סוף פתרונות, קייטנת אמהות, בה כל שעה אמא אחרת בחוץ, אחות או דודה צעירה שמוכנות להתחלף איתך בחלק מזמן התפילה, אולי הבת הבכורה כבר קצת יותר גדולה, ואפשר להשאיר לה את הקטנים לחצי שעה. אפשר גם לארגן קייטנה ממש כמו שעושים במקומות מסוימים, כמה ימים בשנה, לאפשר לאמהות להיות בין המתפללים. אפשר גם להתחלק עם אישנו היקר, בין התפילות, כאשר הוא הולך לוותיקין, ועם חזרתו אנו לתפילת מוסף מספיקות לעלות. וודאי שיש אין סוף רעיונות, וכולם מבורכים. אבל שאלתי שלי היא מה רוצה ריבונו של עולם בימים אלו ממנו כנשים? ואולי עבודת ה' שלנו היא אכן עבודת ה' קצת אחרת, שונה, שאולי לא בכל מקום חינכו אותנו לקראתה...

נכון, חינכו אותנו אחרת, חינכו אותנו לתפילה בשבת בבית הכנסת, בימים נוראים לשמוע את מירב תקיעות השופר, לכרוע, להתפלל, להיות שותפים, לפעמים ממש, ממש כמו הגברים...
אבל תפילת נשים היא אחרת, גם בהלכה, עניינה לא ככתוב בסידור וכמעט ואין בה כללים. דיונים שלמים בהלכה, ולא כאן מקומם, מהו גדר החיוב של נשים, אך לכל הדעות יוצאת אישה, ובפרט המטופלת בילדים, ידי חובתה במס' דקות קצרות וקצובות של אמירה בסידור מדי יום. אך האם בזאת נגמרת עבודת ה' שלה? שלי?
לעיתים דומה שאצל גברים קל יותר, עבודת ה' שלהם הרבה יותר מתוחמת בכללים, תפילה במניין שלוש פעמים, שעה של שיעור או באופן אחר ''קביעת עיתים''. מצוות ברורות מוגדרות – גם ביום יום וגם בחגים. ואילו נשים פטורות מכל המצוות הקשורות בזמן, במניין אינן חייבות, גם לא בלימוד תורה, וגם בחגים מאותן מצוות מיוחדות – שופר, לולב, סוכה – אותן התורה פטרה. אז כיצד ואיך ייווצר הקשר שלהן אל הא-לוקים? כיצד ירגישו את חידושו של הזמן? ולענייננו, את אימת וגם חדוות ימי ירח האיתנים?
בעיני, עבודת ה' שלי כאשה אינה מתוחמת בזמנים כי היא תמידית, מעיין נובע של דיאלוג, שיח מתמיד, שלי מול הא- לוקים, בבחינת שיוויתי ה' לנגדי תמיד, בכל רגע ממש, עם הילדים, כשמחליפים חיתול, בעיצומה של שטיפת כלים, וגם כשבעיצומו של יום הדין, כשכולם בתפילה שקועים, עומדים וחותכים סלטים לאורחים שמגיעים...

באופן טבעי, ללא חסימות, התפילה נובעת, כמעיין המתגבר. נכון שבפועל לא תמיד אנו מרגישות זאת, הרבה מניעות קיימות, וקשה לפעמים להתפלל, וימים שלמים עוברים בלי לפנות אליו, בלי לדבר... אבל אולי אם נחזק בקרבנו תובנה זאת, ''שהנשמה כל הזמן מתפללת'', אם נאפשר לתפילת הנשמה התדירית לצאת אל הפועל, אם נפתח את הפתח, נוכל בעזרת ה' להצליח להפוך כל דיבור פנימי, כל מחשבה, כל הרהור, לתפילה - לדיבור עם ה'. ''דבר אליו'' – בלי היסוס ובלי מעצור. דבר זה לימדתני אשה גדולה, שהייתה מתפללת, כפשוטו, כל היום כולו, כל רגע, כל דקה. כל מחשבה טובה או חלילה מעציבה הייתה הופכת אוטומטית לדיבור של תפילה, ''ה' תודה, ה' שלח רפואה, ה' איך ייתכן שההיא עוד טרם זכתה...'', תוך כדי שטיפת כלים, בעיצומה של ארוחה, ביציאה מהבית, או כשהייתה מלווה את אחד הילדים בדרכו. תפילה ללא מעצורים, תפילה שנשפכת ונובעת ומתרפקת כל העת על בוראה. אולי יש מאיתנו שגם כן זוכרות, את הסבתות שלנו מתפללות, גם אלו שאלף – בית לא ידעו, לקרוא או לכתוב, אבל בוקר בוקר ליד המזוזה היו נעמדות, ומדברות ומבקשות, בלי כללים, בלי לדעת הלכות, דיבור ישיר, פשוט, דיבור עם ה'.
כשנחזור להתפלל כך, אנו הנשים, אולי נבין שאנו לא בהכרח זקוקות לבית הכנסת כדי להתפלל, אפשר להתפלל גם בגן השעשועים, אפשר גם בלי מחזור, ואפילו בלי ספר תהילים...

אך איך נרגיש את גדולתו של יום? את ההבדל בין יום חולין ליום חג? בין יום הדין ליום השבת?
אכן, במקביל לנביעתה של התפילה, צריך לפתח בקרבנו תודעה של מהותו של הזמן, מהותו של יום. לימדונו חכמים כי ''עיצומו של יום – מכפר'', לא בית הכנסת, גם לא הצום, לא כל נדרי ולא תפילת נעילה, עצם היום - ולאו דווקא הנעשה בו. גם יום כיפור שעובר בבית עם תינוק קטן וגם אמא בהריון או מניקה ששותה או אוכלת לשיעורין, ופני בית כנסת ביום זה כלל לא רואה... גם אצלה, גם אצלי, עיצומו של יום מכפר, גם אנו נזכה בשנה טובה להתברך ולהתבשר. נכון שבבית הכנסת יותר מרגישים, יותר מתרגשים, יותר חווים את עוצמת היום ואת גדולת השעה. אבל בבית, ובכל מקום, באמת, העוצמה לא פחות גדולה. ועלינו מוטל לחוות, להפנים, להבין ולחדד בקרבנו, את מהות היום, ולחיות אותו גם ברגעים הטבעיים, הפשוטים.
איך עושים זאת? במחשבה, בדיבור פנימי או עם חברה, בלימוד קטן שפותח את היום, במיקוד של תובנה שמלווה אותנו כל אותו היום. מחשבות למשל? בבקשה – המלכת מלך, הרהורי תשובה, ובסוכות – בירור עניינה של השמחה, אחדות ישראל דרך ארבעת המינים... אפשר גם לשיר לעצמנו את התפילה, את הפיוטים, אולי כדרכם של החסידים להתמקד בניגון אחד שמלווה אותנו לאורך אותם הימים הנוראים.
אתגר??? אכן.
ובעזרת ה' נזכה לעמוד בו בהצלחה.
מאחלת לכולנו
שנה טובה מבורכת ומאוד מאוד שמחה.


הארות, תובנות ומחשבות sbs@neto.net.il


 
כתוב תגובה
גולשים נכבדים,
אנא הקפידו לכתוב הערות עינייניות ביחס לשאלה הנוכחית בלבד!
לצערינו, שאלות, הערות כלליות וכד' שאינן מתיחסות לשאלה, יימחקו מהמערכת.
בברכה, צוות שו"ת מורשת.
הנך מוזמן להגיב על על נשים וחגים..
*שם:
  דוא''ל:
האם לפרסם את כתובת המייל בתגובה
*כותרת:
*תוכן:

אימות תווים:
 

פורטל מורשת
דף הבית
אודות
צור קשר
הוסף למועדפים
הפוך לדף הבית
רישום חברים
מפת האתר
ראשי
שאל את הרב
שיעורי תורה
לימוד יומי
לוח שנה עברי
זמני היום
זמני כניסת ויציאת השבת
רפואה שלמה - רשימת חולים לתפילה
פורומים
שידוכים
תיירות
שמחות
אינדקס
ערוצי תוכן
יהדות
מידע יהודי
חדשות
דעות
משפחה
תרבות
אוכל
קניות
כלים
פרסמו אצלנו
במה ציבורית
המייל האדום
בניית אתרים
סינון אתרים
RSS
דרושים
תיק תק – פיתוח אתרים לביה"ס
לוח שנה עברי
זמני היום וזמני כניסת ויציאת השבת
מגשר גירושין
אינדקס אתרי יהדות
אינדקס אתרי חינוך
בית מדרש | מידע יהודי | פרשת השבוע | מאגר השיעורים | לוח שנה עברי | אנציקלופדיית יהדות | חדשות | תרבות | אוכל | קניות | אינדקס אתרים | רפו"ש | שו"ת | פורומים | שידוכים | שמחות | תיירות | במה ציבורית | בניית אתרים | סינון אתרים | דף הבית | הוסף למועדפים | אודות | צרו קשר | RSS | פרסמו אצלינו | דרושים
© כל הזכויות שמורות ל SafeLines