יהדות
הפוך לדף הבית
יהדות מידע יהודי חדשות דעות משפחה תרבות אוכל נשים חינוך
 שווה עיון:
עשרה בטבת

 
שאל את הרב - שאלות ותשובות ביהדות ובהלכה
דף הבית » שאל את הרב - שאלות ותשובות ביהדות ובהלכה » למה בכלל??
 


» לצפייה בתשובות הרבנית שולמית בן שעיה
חיפוש
» מתקדם

 תגיות
   7 נקיים    אבות    אזכרה    אינטרנט    אירוח שבת    אירוסין    אישה    אישות    אישות ומשפחה    אמונה    אתרוג    בגידה    בחורה    בינו לבינה    בית    בית כנסת    בית מדרש    בית ספר    בעל    בר מצווה    ברית מילה    ברכה    ברכות    ברכות הנהנין    ברכות השחר    ברכת החמה    ברכת הלבנה    ברכת המזון    ברכת כהנים    בשר וחלב    בשרי    בת מצווה    גזל    גיור    גירושין    גניזה    גשם    דבר תורה    דברי תורה    דגים    דעות    דתי    הדלקה    הדלקת נרות    הוראה ותלמוד תורה    הורדות    הורדת שירים    החזר מס    היחיד והחברה
 אינדקס נושאים
 
» אינדקס נושאים ותגיות

למה בכלל??

מתוך: חברה » היחיד והחברה פורסם בכ"ד בטבת התשע"ב
לכבוד הרב שלום!
אני כבר הרבה זמן שואלת את עצמי את השאלה:למה בכלל לברוא עולם שיש בו כל כך הרבה סבל?אנשים נולדים בעצם בשביל למות....חסר להם כל הזמן דברים בסיסיים שהם צריכים.(לרוב האנשים במצב כלכלי רגיל ומטה)ילדים חולים(השבוע מתו בשכונה שלנו שני ילדים...אחרי מחלה קשה)ועוד בסוף צריכים לחייך ולומר שהכל לטובה.מי אמר? בגלל שהרגילו אותנו לחשוב כך? מחכים למשיח...כל כך הרבה זמן..."ואף על פי שהתמהמה עם כל זה אחכה לו"...מי אמר? בגלל שזה מה שהחינוך הטוב לימד אותנו לדקלם?
לאחרונה התחלתי לפקפק בדברים שעד לא מזמן היו נראים לי ברורים..
מה עושים? אני לא אוהבת את המחשבות האלה.לא רוצה להרגיש תרעומת כלפי בורא העולם..אבל אני פשוט מרגישה זאת.האם יש איזשהו חומר קריאה עמוק שכתוב בו קצת יותר מ"אנחנו לא מבינים כלום"? כי בעיני זהו דקלום חסר משמעות.אנחנו באמת לא מבינים כלום.אז למה אם כן אנחנו נדרשים להאמין כל הזמן בישות שאנחנו לא רואים ,ודרכיה נסתרות מאתנו לגמרי? ושלפעמים עושה דברים בלתי נסבלים...כמו להרוג ילד לאט לאט וביסורים ..? ואז מתחילים הדקלומים:"הקב"ה יותר רחמן ממך"....נכון.אז למה העולם בנוי בצורה כל כך לא מובנת? ואנו נדרשים שוב ושוב לעמוד בנסיון האמונה? האם זוהי לא דרישה מוגזמת מבן אדם אחד קטן?
אני מסתובבת עם הרעל הזה כבר הרבה זמן.לא רוצה להרגיש כך.אבל זה רק מתגבר...השאלה היא שוב:"היכן יש חומר קריאה שאפשר לעיין בו ושהוא באמת משבר את ההגיון?וכל המשלים האלה על הרופא שכשהוא עושה ניתוח וחותך בבשר החי-זה נראה נורא אבל בעצם יש לו מטרה טובה...מי אמר שזה מקביל להנהגתו של הבורא? זה יפה,אבל זו לא ממש הוכחה!!! זה רק רעיון יפה שאולי הוא נכון ואולי הוא לא!!!!!!! אני מחפשת הוכחה מוצקה.אם אפשר..ואם קיימת כזו...
תודה לרב וסליחה על הסגנון הבוטה...


התשובה:
שלום רב,


את שואלת את עצמך מדוע לברוא עולם של סבל. את כל כך צודקת בשאלה הזו ורק מסיבה אחת שהעולם לא נברא לסבל ולא נברא שנסבול בו. העולם נברא כדי שתהיה בנו שמחה ואושר ונהנה מכל מעדני העולם כל ימי חיינו.


במדרש רבא של ספר בראשית מסופר שהאלוקים מוליך את האדם הראשון על פני כל העולם ואומר לו כך: ראה עולמי אשר בראתי. לכבודך בראתי אותו. תן דעתך שלא תקלקל את עלומי, שאם תקלקל אין מי שייתקן אחריך.


בואי ונבין את המדרש הנפלא הזה. לכבודך בראתי אותו אומר ה' אם העולם נברא לכבודי הלא ברור שהוא נברא להנאתי. חלק מן ההנאה שיש בעולם פירות טובים וטעימים שאני יכול להתענג עליהם. חלק מהתענוג שבעולם שיש בו פרחים ועצים יפים שמהנים אותי, וחלק נוצר נסתר כדי שיעורר אצלי את הסקרנות לגלות עוד ועוד דברים וליצור דברים חדשים. הברזל, הנפט, הזהב והיהלומים ועוד המון דברים נבראו כשהם נחבאים כדי שאמצא אותם ואשתמש בהם להנאתי. כך המציאו את האוניות והמטוסים שמובילים אותנו מארץ לארץ וכך המציאו את המכוניות שמובילות אותנו במהירות ממקום למקום, וכך התרופות והבשמים ועוד אלפי ומיליוני מוצרים שאם לא היינו מחפשים ומגלים את היכולת ליצור אותם להנאתנו העולם היה ריק.


כאן אנו צועדים אל המשך המדרש שבו האלוקים אומר לאדם – תן דעתך שלא תקלקל את עולמי, שאם תקלקל אין מי שייתקן אחריך. כמו שהאדם יכול ליצור דברים נפלאים בעולם כך הוא יכול ליצור דברים קשים ואיומים, מן הסתם כמו שדברים מהנים יוצרים הנאה דברים איומים כאלו יוצרים סבל.


אחד הסיפורים היותר מפורסמים בתקופה האחרונה היא המצאת חומר הנפץ. שוודי בשם נובל אלפרד מצא את חומר הנפץ. המטרה הראשונית שלו היה לפוצץ סלעים ועל ידי כך לפרוץ דרכים בין ההרים שיעברו יותר קל ממקום למקום. כעבור זמן גילה נובל שמשתמשים בחומר שהוא מצא כדי ליצור פצצות וכדורים לרובים ופגזים. מאותו רגע לא היה מוכן להשתמש בכסף שקיבל על המצאתו משום0 שהיא מביאה הרס לעולם. בסוף ימיו כתב צוואה מה הוא מורה ליצור בכסף הרב שהיה בעיזבונו. וכך הוא כתב: ''הכספים יושקעו על ידי מנהלי עזבוני בהשקעות בטוחות אשר יהוו קרן, הריבית על קרן זו תחולק מדי שנה כפרסים לאלה, אשר בשנה שקדמה לקבלת הפרס, הנחילו את התועלת הרבה ביותר לבני האדם. סכום הריבית יחולק לחמישה חלקים שווים, אשר יוענקו באופן הבא: חלק אחד לאדם אשר תרם את התגלית או ההמצאה החשובה ביותר בתחום הפיזיקה, חלק אחד לאדם אשר תרם את התגלית או ההמצאה החשובה ביותר או שיפור בתחום הכימיה, חלק אחד לאדם אשר תרם את התגלית החשובה ביותר בתחום הפיזיולוגיה או הרפואה; חלק אחד לאדם אשר יצר בתחום הספרות את היצירה האידאלית ביותר, וחלק אחד לאדם אשר עשה את המירב או את העבודה הטובה ביותר לאחווה בין האומות, לביעור או הפחתת הכוח החמוש וכן לקיום וקידום כינוסי שלום.
הפרסים בפיזיקה ובכימיה יוענקו על ידי האקדמיה השבדית למדעים; הפרס לעבודות פיזיולוגיות או רפואיות על ידי מכון קרולינסקה בסטוקהולם; והפרס לאבירי השלום על ידי ועדה של חמישה אנשים אשר ייבחרו על ידי חבר הנבחרים הנורבגי. זהו רצוני המפורש כי בהענקת הפרסים לא יינתן כל משקל ללאומיות המועמדים, כך שהמתאים ביותר יקבל את הפרס, בין אם הוא סקנדינבי ובין אם לאו.'' עד כאן הצואה.


גם נובל שלא היה יהודי הבין שהעולם נברא להנאתנו ולא לרציחתנו וכאב את זה שמשתמשים בהמצאה שלו להרג.


כך שעד כה פתרנו חלק ראשון של המשוואה ששאלת עליה – העולם נוצר להנאתנו ואת הסבל אנו יוצרים בעצמנו. בספר דברים פרק ל' אומר לנו ה' כי הוא מעמיד בפנינו את הטוב ואת הרע, את החיים ואת המוות ומציע לנו לבחור בחיים. אבל עצם העמדת שתי אפשרויות של הבחירה מלמדת אותנו שמה שאנו נהנים או סובלים בחיינו הן הבחירות שלנו בחיים ורק אנו אחראים עליהן.


כשאתן לך לשתות כוס שתהיה מלאה רק עד מחציתה יש לך שתי אפשרויות להסתכל על מה שקיבלת.
האפשרות האחת לראות את החצי המלא ואז את מלאת הנאה ממה שיש לך.
האפשרות השנייה לראות את החצי הריק של הכוס ואז העולם שלך חרב כי הכוס אינה מלאה עד גדותיה.
כיצד להסתכל על הכוס וכיצד להרגיש זו הבחירה שלך ורק שלך.


ועתה לחלק השני – האדם נולד בשביל למות. כן בודאי, האדם נכנס לבית הספר כדי ללמוד ויודע שיש רגע שבו חוק לימודיו מסתיים והוא יוצא מבית הספר אל המשך החיים. מה שעשה בבית הספר בעת שנות לימודיו כולו רווח, ואם לא עשה מאומה כולו הפסד, כי הזמן הזה לא חוזר יותר.


הרב טוקצ'ינסקי זצ''ל מביא בספרו גשר החיים חלק ג' את מהות החיים והמוות בהדגמה הבאה: הוא מדמה שני עוברים הנמצאים ברחם אמם. הם גדלים ומוזנים על ידי אמם, הם שטיפ בתוך מי השליה ונהנים מעולמם הקטן והחשוך. לפתע פתאום יוקדים המים שבהם הם שטים ומהפכה נותרת בתוך העולם שלהם. הם מתחילים להימשך באופן בלתי מודע אל פתח הנפער בתחתית עולמם. הם מנסים להחזיק בדפנות הרחם לבל יפלו חלילה למקום שאינו ידוע ואינו מוכר. האחד שנע יותר קדימה מקבל מסר מחברו שמאחוריו שאם הוא יפלט ראשון שיבוא לספר לו מה מתרחש שם מעבר השני של העולם. בסופו של דבר הראשון יוצא אל אוויר העולם ומגלה שהעולם גדול וענק, מואר, יש בו עוד דמויות רבות שמגלות כלפיו אהבה והוא צועק לאחיו שאינו שומע אותו שמאד כדאי להגיע לעולם החדש כי הוא הרבה יותר גדול ויפה מהעולם שהיה להם עד כה. כך, אומר הרב טוקצ'ינסקי גם החיים שלנו. אנו מכירים את העולם הזה, אנו רואים בו את כל עולמנו ואיננו יודעים מה מצפה לנו אחרי נקודת האל חזור שנקראת מוות. לבטח מחכה לנו שם עולם הרבה יותר גדול והרבה יותר מואר מהעולם הצפוף שלנו, רק מאחר ואיננו יודעים מה מצפה לנו אנו מלאי פחד כמו אותן עוברים ברחם אמם.


המוות הוא חלק מן החיים. אתמול הוא החיים שהיו לנו עד היום. המחר אינו ידוע ובכל זאת רבים חיים כל הזמן על המחר: כשאסיים את חוק לימודי ואקבל תואר, כשאנשא ואקים משפחה, כשאגדל וכן הלאה. ומרוב שחשובים על העתיד שוכחים ליהנות מההווה. חז''ל אמרו ''העבר אין, העתיד עדיין וההווה כהרף עין'' העבר עבר ונגמר ואינו משפיע עוד על חיינו. העתיד לעולם לא יגיע כי ברגע שהוא יגיע הוא יהיה הווה, אז לא כדאי לחיות על העתיד. לעומת זאת ההווה הוא קצר מועד ואם לא מנצלים אותו כאן ועכשיו שעולם הופך להיות בלתי נסבל, ושוב הגענו בכוחות עצמנו בלבד אל הסבל שאת כה חוששת ממנו.


כן, יש עצב בעולם. ילדים שבאים נפטרים בזמן קצר יוצרים כאב רב וסבל נוראי, אבל אלו חלק מהדברים שהקב''ה מעמיד בפנינו לבחירה לראות בהם נשמה שבאה לתיקון וסיום תפקידיה, ואז הייתה לי זכות שנשמה כזו תהיה אצלי לתקופה זו. או לראות את ''אוי, מה עשה לי האלוהים הוא מכה אותי ואני סובל.'' שוב הבחירה שלך כיצד לקבל את הטוב ואת הקשה.


לגבי מצב כלכלי קשה או בינוני אני מסכים עם הגדרה זו מפני שהאדם עצמו הוא זה שקובע את המצב הכלכלי שלו. כל אדם יכול לשפר את מצבו הכלכלי לטובה או להרע אותו, שוב בחירה אישית של האדם. להיות חרוץ ולעבוד, או להתעצל ולומר זה מה שיש. שוב בחירה של ראיית חצי הכוס המלאה או חצי הכוס הריקה. הפלא הגדול הוא שכאשר רואים תמיד את חצי הכוס המלאה הכוס מתמלאת עוד ועוד וכשרואים את חצי הכוס הריקה היא תמיד יותר ויותר ריקה כי תמיד מגדילים את הכוס והתכולה נשארת אותה תכולה ונראית כפחות.

מה שניסיתי לכתוב לך כאן הוא שמִסְכֵּנוּת היא הבחירה של האדם. פגשתי בחיי אנשים שלא היה להם איפה לישון בלילה והיו מאושרים ופגשתי אנשים שהיו להם בתים ומכוניות ותמיד היו מבכים את מה שאין להם. זה הכל הבחירה לשנו לבחור בחיים או לבחור במוות.



המחשבה המטופשת ''הכל לטובה'' או ''מה לעשות זה התיקון שלי'' ועוד ביטויים מטופשים כאלו ואחרים זו הבחירה של האדם במסכנות. הוא מוציא מידיו את האפשרות לבחור לשנות את חייו לעשות משהו אחר יותר טוב. כשהייתי בצבא הקבע והייתי כבר עשר שנים והיו לי עוד שנתיים לשרת הגעתי למצב שבו לא יכולתי יותר לסבול את החיים הללו מסיבות שונות ורבות. כשנאלצתי, ממש כך, נאלצתי ללכת לאלוף הפיקוד ולסוכך על המפקד שכל הזמן הציק לי, הגעתי אל אלוף הפיקוד דאז, שלאחר זמן היה לרמטכ''ל , ישבתי אצלו ובסוף שיחת ההסבר שלי על מחדליו של המפקד נאנחתי. נאנחתי בכוונה כדי שישאל אותי מדוע אני נאנח. אמרתי לו שקצתי בחיי הצבא ואני מבקש ממנו כעת על המקום להתיר את התחייבויותיי לעוד שנתיים ולשחרר אותי לביתי. הוא ישב עמי כשעה ושוחחנו על הסיבה מדוע איני מוכן להמשיך לשרת, כי בעוד שנתיים כשאשתחרר מגיעה לי גמלה. עניתי לו שבעוד שנתיים לא יהיה מי שיקבל את הגמלה. הוא פטר אותי מן השרות באותו היום והעניק לי שנתיים חופשה ללא תשלום כדי שאוכל בעוד שנתיים להשתחרר ולקבל את הגמלה. ומדוע, כי בחרתי בהליכה הביתה מרצון ומהבנה שאין לי מה לחפש במקום ההוא. לאחר שהשתחררתי חיפשתי את מה שעושה לי הכי טוב בחיים וראה זה פלא השתכרתי וחייתי מועלה למרות שהחלפתי חמישה מקומות עבודה בשנים הללו. השאלה היא האם האדם מוכן להתמודד עם הבחירה שלו או נותן לזרם לסחוף אותו מבלי שהוא מושיט יד לכוון את דרכו.


מחכים למשיח, אז מה, בכל יום אחכה לו ואף על פי שיתמהמה בכל זאת אחכה לו. איזה משפט מופלא, אם רק מסתכלים עליו נכון. מי אמר שצריך לחכות שאיזה דמות שתופיע ותגאל אותנו מהחיים שאנו יוצרים לעצמנו ושזה צריך להיות באופן כוללני כל העם. מה אם המשיח האישי שלך?


אסביר למה הכוונה. אני רוצה להיות מחר במצב יותר טוב מהיום, אני רוצה להיות בשנה הבאה במצב יותר טוב מהשנה. מי יביא אותי למצב יותר טוב אם לא אני כפי שאמר הלל ''אם אין אני לי מי לי?'' עלי לפעול לקדם את עצמי. אף אחד לא יעשה את העבודה שאני צריך לעשות כדי להגיע למצב טוב יותר.לכן אני צריך לקבוע לעצמי מטרות ברורות לתקופה של שנה בלשון שהיום בעוד שנה אני אהיה במצב כלכלי שארוויח 15,000 ₪ בחודש (דוגמא, אני מתכוון להרבה יותר) ואז אני מחלק את השנה לשנים עשר חודש וקובע לעצמי מה המטרה החודשית שלי כדי שבסופה של השנה אגיע למה שאני רוצה. את המטרה החודשית אחלק למטרה שבועית, ואתה שבועית למטרה יומית ועכשיו אקפיד בכל יום לבצע את המטרה היומית שלי בצורה הטובה ביותר. אם אתמיד ואעשה הכל כפי שתכננתי אין ספק שבסוף השנה אגיע ליעד שקבעתי לעצמי. אם אתחיל להתייאש בכל פעם שהמשימות שלי לא יצלחו, ברור שאשבר ולא אגיע לשום מקום. והנה כיצד המשפט על המשיח מנסח זאת. בכל יום אחכה לו – לבצע את המטלות שקבעתי לי ולא להתייאש, ואף על פי שיתמהמה – למרות שיהיו ימים רבים שלא אצליח למלא את כל המטלות שלי אני אמשיך לצפות שיגיע , מילוי המטלות מתמהמהות ואני מצפה בכל זאת שבסופו של דבר העקביות שלי וההתמדה שלי יביאו את התוצאות הרצויות.


ואז כמובן אהיה מאושר ולא יהיה סבל בחיי.


הסיבה שהתחלת לפקפק בדברים אינה בגלל שהם אינם נכונים. הם מדויקים להפליא, ואוכל להביא עשרות דוגמאות לכך, אלא מפני שכל מי שמדקלם את המשפטים הללו אומר אותם מפיו החוצה ואינו חושב כלל על מה שהוא אומר. הוא מוציא משפטי מפתח שלימדו אותו לדקלם כמו רובוט אוטומטי והוא אינו מאמין במה שהוא אומר. כשאיני מאמין במה שאני אומר – לא אצליח לעולם ליישם את הדברים. ולכן את רואה אנשים מדקלמים משפטים שלמים אבל חיים בדיוק הפוך ממה שהם מדקלמים, ולכן מה שהם אומרים הוא שקר אחד גדול וקודם כל הם משקרים לעצמם.



אנחנו מבינים המון, אנחנו רק הפסקנו להאמין למה שהמוח שלנו מספר לנו ואנו דבקים שמה שאנשים אחרים מלמדים אותנו ושוללים את מעשינו. לדוגמא: את מנסה להיכנס לתעסוקה חדשה שאת יודעת שיש אנשים, בארץ ובעולם, שהצליחו בתעסוקה זו הרוויח עשרות אלפי שקלים בחודש. את מכירה את האנשים הללו ואת רוצה גם כן לשנות את גורלך. את מתחילה לחשוב ולדבר על מה שאת רוצה לעשות ואז באים אליך כל האהובים שלך הורים, אחים, חברים ושואלים אותך אם השתגעת. מה? את הולכת לעסוק בעיסוק הזה? את לא יודעת שאף אחד לא מרוויח ממנו? וכך את יורדת מהתעסוקה שהייתה יכולה להיות נפלאה עבורך כי הם אמרו לך שאת משוגעת. כן. את יודעת ומכירה את האנשים שעוסקים בכך ואת יודעת שהם מביאים לעצמם כלכלה בטוחה וטובה מאד, אבל את לא תלכי עמם כי מי שאת חושבת שקרוב אליך יורת רואה בכך שיגעון. ומדוע הם רואים בכך שיגעון? רק משום אינם מוכנים להסתכן ולפעול לשיפור מצבם, כי הם עצלנים, כי הם פוחדים, ולכן יניאו אותך מלעסוק בכך כדי שלא תראי להם שהם עשו שטות שלא עסקו בכך. כך אנשים ממשיכים לעבוד כשכירים תמורת מעט מאד כסף, שאף פעם לא מספיק, ומאפשרים לאחרים להתעשר.


כל כך פשוט – המחשבה שלך וההחלטה שלך תיצור את העולם שלך.


כל כך פשוט – או שתדאגי להביא את המשיח שלך, שייטיב את חייך, או שתישארי רק בחלומות על משיח שאף פעם לא בא.


הבחירה שלך.


עולם של צער ורוע וכלכלה עלובה - או – עולם שבו האפשרויות בלתי מוגבלות ותלויות במעשים שלך.


הבחירה שלך באיזה =עולם את חיה או רוצה לחיות.


לא בדקלומים – במעשים.


בגישה שלנו אל הקב''ה יכולות להיות שתי צורות או דרכים. הדרך האחת היא להתפלל ולהסתגף ולהכות כל יום על חטא שחטאנו לפניך ותמיד להיות בתחושה הרעה של אני לא מספיק טוב.
הדרך השנייה היא – טוב להודות לה' ולזמר לשמך עליון. מתוך שמחה ואושר על כל יום שנתת לנו, כי ביום הזה אני פועל ועושה יותר ממה שעשיתי אתמול. ביום הזה אני מתקדם עוד צעד קדימה ללחיים מאושרים, אז פשוט רציתי לומר לך תודה רבה שאפשרת לי לפעול גם היום. אם תיתן לי גם את מחר אודה לך שוב. והוא שאומר דוד המלך ''כי מידך נתנו לך'' - נתת לי חיים לפעול, אז פעלתי ונתתי לך מעשר, כי אפשרת לי להרוויח ולעשות וליצור ולחיות אז אני בשמחה נותן לך ממה שאפשרת לי לקבל.


כל כך פשוט ונפלא העולם שלנו, רק להסתכל בו בעיניים פקוחות, בעיניים נבונות של אדם חושב ועושה ויוצר ומאושר ואז כל העולם הזה נפלא ונהדר.


אם את רוצה לבחור בדרך המאושרת זה בידיים שלך.
אם את רוצה לשפר את חיך מבחינה כלכלית – זה בידיים שלך.
כל דבר שאת רוצה - זה בידיים שלך.
הבחירה שלך והעשייה שלך.
ואם את רוצה הדרכה נוספת כתבי אלי ותקבלי עזרה.


בברכה,
גד מאיר שמחוני
 
כתוב תגובה
גולשים נכבדים,
אנא הקפידו לכתוב הערות עינייניות ביחס לשאלה הנוכחית בלבד!
לצערינו, שאלות, הערות כלליות וכד' שאינן מתיחסות לשאלה, יימחקו מהמערכת.
בברכה, צוות שו"ת מורשת.
הנך מוזמן להגיב על למה בכלל??
*שם:
  דוא''ל:
האם לפרסם את כתובת המייל בתגובה
*כותרת:
*תוכן:

אימות תווים:
 
רשימת התגובות  
תודה. - השואלת., 24/01/2012
תודה לרב ולכולם על התגובות.ותודה לך ברכה על ההבנה ועל הרגישות.שאבתי ממך כוח.
בברכה רבה - בברכה, 23/01/2012
בס``ד
שלום לך, צערך וסבלך משתקפים מכל מילה שאת כותבת. את זועקת וזעקתך מגיעה ועוברת את המילים.. ואני בטוחה שגם מגיעה לכסא הכבוד.אנא מימך, אישה יקרה שכמוך, אף אחד לא יכול להבין את שיעור סיבלך, אבל אני ממש מבקשת מימך להרים ראש ולנשום אוויר. המון אוויר. הרימי לשמיים עיניים , תהני מחום השמש ומקרניה הרכות והניחי למחשבות. ולרגשות. רק ל 5 דקות. ובדקות אלה עצמי עינייך וקצת תתני לעצמך אוויר ואור שאת זקוקה להם כל כך. מילים אליו שנכתבו ע``י כבוד הרב נכתבו רק עבורך, וכך גם תגובות אלו כי עוררת בנו המון רגשות
עצמי עינייך ובקשי משמו יתברך שישלח לך עזרה והבנה.נאמר כבר ש``אין החבוש מתיר עמו מבית האסורים`` -אז בקשי עזרה, והרופא הגדול מכולם הוא שמו יתברך. פני אליו. הוא ישלח לך ברכתו ואהבתו, ובע``ה אני מאחלת לך שתראי שמחות וברכות באשר תלכי, כי מנקודה זו יש רק עלייה למעלה.
עלי והצליחי וברכתי שולחה לך. מצפה לך דרך ארוכה ואין מי שיעשה אותה במקומך, אבל אני בטוחה שתצליחי למצוא את הכוחות והעוצמות שבך, תגלי אותם ותשתמשי בהן להארת העולם והסביבה.
בברכה מעומק הלב.
ברכה
שאלות הנצח - רותי, 22/01/2012
שאלת שאלה שהיא נצחית כמו: למה קרתה השואה? או מאורעות תרפ``ט? או ת``ח -ת``ט? או מסעי הצלב? למה כ``כ הרבה יהודים ולא יהודים, טובים ונאמנים לה`, נהרגו, ובד``כ בפרוגרומים הללו, בזוועות ובדרכים נוראיות? נראה לי שעלייך ללמוד עוד הרבה ולקרוא הרבה ספרים שמעמיקים בדברים הללו. אני לא מתכוונת לזלזל, אבל כשהדברים הם רק בתיאוריה, קשה להבין ולקבל. עד שלא הייתי עקרה ועברתי הרבה יסורים כדי להביא לעולם ילדים, עד שלא קיבלתי ילד ``עם נשמה ממקום גבוה`` כפי שהוסבר לי, לא קבלתי ולא הבנתי הרבה מהיסורים שאנשים עוברים. אולי באמת הנסיונות ניתנים לאנשים שהקב``ה בוחר בהם כי הוא בטוח שהם יעברו אותם בציון מעולה. אבל אני לא מבזבזת את זמני היקר והקצר פה כדי לשאול אותו. את זה אני משאירה לאח``כ. בינתיים יש לי המון עבודה להספיק. אני תמיד נושאת עמי את המלים של הרופא שקבע שיש לי ילד אוטיסט: חצי מהקרבות שלו כבר נוצחו - בגללך. יש לו מזל שהוא נולד לך ולא לאם אחרת. הוא יצליח בזכותך. הוא היה אז בן 4 והיום בן 13, ואני עדיין הולכת אתו צעד אחר צעד, נותנת לו יד כשצריך ועוזבת כשצריך, לומדת אתו למבחנים כשצריך ונותנת לו ללמוד לבד כשצריך, מטיפה מוסר כשצריך ומרעיפה תשבחות כשצריך. כמובן, אני מודרכת ע``י מאמן אישי לא מהעולם הזה, וזה חלק גדול מאד מהדרך בה אנו נוקטים, לקבל עזרה אם היא רפואית או נפשית. אבל רוב העבודה נעשית על ידי וע``י בעלי, כי המוטו תמיד נשאר בראש. אז חס וחלילה אינני מורידה כהוא מזה מהיסורים של מישהו אחר, אבל, מנסיוני, הכל תלוי באיך אנחנו עובדים עם מה שיש לנו ואיזו אוירה אנחנו יוצרים מסביבנו כדי להקל על היסורים. ראיתי משפחות שירדו לטמיון בגלל ילד חולה, וראיתי משפחות שהרימו את קרנו של הילד וכולם נתנו יד כדי לתת לו להרגיש נהדר. הכל תלוי במה שאנחנו עושים עם מה שניתן לנו.

אשרייך על מילותיך הנפלאות ועל הכוח העצום שיש בך להשקיע במשפחתך ולהעיר את האור להולכים בדרך כעורים.

גד מאיר שמחוני
הרב סקרן אותי. - השואלת, 22/01/2012
אני מוכרחה לומר שהרב סיקרן אותי בקשר למידע/השערה,האם יש לרב אפשרות/רצון לשלוח לי במייל האישי את השערתו?
אם כן,תודה.

כן בהחלט שלחי אלי מיל למייל הישיר שלי ואענה לך kochavmeir@gmail.com
מדוע אסור לצאת מהארץ ולהכיר את העולם הנפלא - עינת, 21/01/2012
הרב כתב שהעולם נברא כדי שנהנה ממנו- העולם, לא רק א``י.
אם כך מדוע חל האיסור לצאת מהארץ כדי ליהנות בחו``ל? מדוע יש צורך ב``תירוץ`` של פרנסה וכו`?

היכן מופיע האיסור ליציאה לחו``ל?

ואם אסור לצאת לחו``ל מדוע כל כך הרבה יהודים, יותר מאשר יש בארץ ישראל, יושבים שם ולא נמצאים כאן?

האם תוכלי לענות לי על זה?

בברכה,
גד מאיר שמחוני
תודה. - השואלת., 20/01/2012
תשובה מדהימה ומושקעת.ישר כח!
אבל עדין יש לי שאלה.אולי באמת בחלק גדול מהדברים זה עניין של בחירה,איך להסתכל ועל מה... ומה לעשות עם זה.''כמו בנושא פרנסה''אבל בחלק גדול אחר האדם הוא לא זה שמביא על עצמו את הסבל..כמו אותם ילדים חולים..להגיד ``זו נשמה גדולה שגמרה את התיקון שלה..``מי אמר? ואם באמת זו נשמה כל כך גדולה,אז למה לענות אותה ככה? לאט לאט וביסורים?.?גם על היסורים האלה יהיו כאלה שיגידו שזה מכפר על העוונות...של מי? של הילד המסכן הזה שלא חטא? גילגולים קודמים??אולי אפשר גם לסלוח ולא חייבים למצות את הדין עם נשמה עד כדי כך?
יש דברים שכשהם קורים,אי אפשר לערב שום הגיון...ואם באנו בשביל למות...אז למה ככה? למה בסבל?למה אי אפשר שהמעבר יהיה קל יותר?גם לידה,שזה דבר מדהים,למה בצורה כזו של יסורים?אני מתכוונת.נכון,יש בידי הבחירה על מה להסתכל.אני שואלת למה בכלל לברוא מצבים של חצי כוס ריקה? ואני מתכוונת לדברים הקשים,לא לקצת אי נוחות פה ושם...
תודה .

יש דברים הנפלאים מבינתנו, ועל אלו אין תשובות. העלתי בנושא זה השערה שיכול להיות שהיא נכונה, יש לי גם השערה, סליחה מידע אחר, ובמקרה זה מדעי, אבל איני מוכן להעלותו כאן בפורום הזה משום שזה עלול לפגוע במספר אמהות שכולות. אבל התוצאה הסופית גם של נושא זה קשור בבחירה האישית.

בברכה,
גד מאיר שמחוני


פורטל מורשת
דף הבית
אודות
צור קשר
הוסף למועדפים
הפוך לדף הבית
רישום חברים
מפת האתר
ראשי
שאל את הרב
שיעורי תורה
לימוד יומי
לוח שנה עברי
זמני היום
זמני כניסת ויציאת השבת
רפואה שלמה - רשימת חולים לתפילה
פורומים
שידוכים
תיירות
שמחות
אינדקס
ערוצי תוכן
יהדות
מידע יהודי
חדשות
דעות
משפחה
תרבות
אוכל
קניות
כלים
פרסמו אצלנו
במה ציבורית
המייל האדום
בניית אתרים
סינון אתרים
RSS
דרושים
תיק תק – פיתוח אתרים לביה"ס
לוח שנה עברי
זמני היום וזמני כניסת ויציאת השבת
מגשר גירושין
אינדקס אתרי יהדות
אינדקס אתרי חינוך
בית מדרש | מידע יהודי | פרשת השבוע | מאגר השיעורים | לוח שנה עברי | אנציקלופדיית יהדות | חדשות | תרבות | אוכל | קניות | אינדקס אתרים | רפו"ש | שו"ת | פורומים | שידוכים | שמחות | תיירות | במה ציבורית | בניית אתרים | סינון אתרים | דף הבית | הוסף למועדפים | אודות | צרו קשר | RSS | פרסמו אצלינו | דרושים
© כל הזכויות שמורות ל SafeLines