יהדות
הפוך לדף הבית
יהדות מידע יהודי חדשות דעות משפחה תרבות אוכל נשים חינוך
 שווה עיון:
הסתרה בשידוך

 
שאל את הרב - שאלות ותשובות ביהדות ובהלכה
דף הבית » שאל את הרב - שאלות ותשובות ביהדות ובהלכה » נטילת לולב בימין ואתרוג בשמאל
 


» לצפייה בתשובות הרבנית שולמית בן שעיה
חיפוש
» מתקדם

 תגיות
 אינדקס נושאים
 
» אינדקס נושאים ותגיות

נטילת לולב בימין ואתרוג בשמאל

מתוך: שבת ומועד » סוכות ושמחת תורה פורסם בכ"ו באב התשס"ד
לכבוד הרב דוד לאו שליט"א,
תודה רבה על תשובתו
( http://www.moreshet.co.il/shut/shut2.asp?id=14093)
והנה בקריאה שניה מתברר שאכן טעיתי והמ"ב מזכיר את הבכורי יעקב (בעל ערוך לנר) אולם אינו מעיר דבר וחצי דבר על דבריו (מ"ב, או"ח, תרנ"א, ס"ק י"ב) לענין איטר הנוטל לולב ביד שמאל, כיצד יסדר ההדס והערבה.
והדבר תמוה, שכן המ"ב מביא דברי ר' יעקב עטלינגר כ- 77 פעמים, 75 בשם הביכורי יעקב ופעמיים בשם ערוך לנר (כמחציתם בדברי המ"ב והשאר בביאור הלכה) וכמעט תמיד כותב אם הפסק הוא עפ"י דברי הבכורי יעקב או שחולק עליו, ובכל אופן, תמיד יש התייחסות כלשהיא לדבריו, והנה כאן, סתם וכתב "ועיין בבכורי יעקב".
אם כן, מנא לן שחולק עליו ? אולי הביא דברי הפמ"ג (באשל אברהם ס"ק ד) אל מול דעת הגרי"ע ולא הכריע כלל ?
אני הקטן, לא מצאתי אף אחד מהפוסקים שהתייחס לשאלה זו.
וכל בעלי הקונטרסים לענין איטר ("ימין ישראל" לר' ישראל קסטנר, "איש איטר" להגרח"ק, "בן איש ימיני" לר' גדליה גולדברג, ,האיטר בהלכה" לר' אברהם חבצלת, "איטר יד והלכותיו" לר' דב לנדא, "קונטרס איטר יד" לר' משה שטרן בעל "באר משה") מצטטים דברי המ"ב שמצדד בשיטת הפמ"ג, ואינם מעלים שאלה זו כלל.
והדבר תמוה, שכן עפ"י דברי הפמ"ג יש להשאיר ההדס בימין דעלמא מטעם קבלי, והרי הצמדת הערבה ללולב, גם היא ממקור קבלי. ואם איטר נוטל לולב בימין דידיה (שהיא יד שמאל), מה ראינו להשאיר ההדס בימין ולהצמידו לאתרוג (כקושיית הערוך לנר) ?
ואודה מאוד לכת"ר אם יעיין בסוגיא ויאיר את עיני בדבר.

בברכה,
דני.


התשובה:
במענה לשאלתך מעט אריכות.
א. להלכה, אף על פי שלולב אינו צריך איגוד עם שאר המינים, אבל מצוה לאגדם, כמו שפסק השו"ע (או"ח סי' תרנא ס"א). כתב שם הרמ"א, ויש לקשור ההדס גבוה יותר מן הערבה. מקורו בשו"ת מהר"י וויל (סי' קצא) שכתב שהוא על פי הסוד, בבאור הגר"א (שם ס"ק ז) ציין למדרש רבה (ויקרא פרשה ל אות יג), ההדס דומה לעיניים והערבה וכו'. כנראה כוונתו שכיוון שכתוב במדרש שהערבה דומה לשפתיים, וכיוון שהעיניים הם למעלה מהשפתיים, לכן ההדס למעלה מהערבה. (1)
המגן אברהם שם (ס"ק ד) כתב, ובכתבי האר"י כתב לאגוד ג' הדסים אחד בימין הלולב ואחד בשמאלו ואחד באמצע וב' ערבות אחד בימין ואחד בשמאל, ושל"ה כתב בשם מטה משה ערבה בשמאל והדס בימין ולולב באמצע, עכ"ל. במטה משה (סי' תתקכו, מקורו בדרשות רבי יהושע אבן שועיב תלמיד הרשב"א, בדרשה ליום ראשון של סוכות), לאחר שהביא כמה מדרשי חז"ל על העניינים הנרמזים בארבעת המינים כתב, וכל אלו העניינים אמרו חכמים לשכך את האוזן, אבל יש להם בכל ד' מינים סודות אחרים תלויים במרכבה, אמרו שם פרי עץ הדר זה אברהם אבינו שהדרו הקב"ה בשיבה טובה כמו שנאמר "ואברהם זקן" וכתיב "והדרת פני זקן", כפות תמרים זה יצחק שהיה כפות על גבי המזבח, וענף עץ עבות זה יעקב מה הדס זה עבות דעלים אף יעקב עבות בבנים יותר מן האבות, ערבי נחל זה יוסף, מה ערבה זאת כמושה ומתייבשת יותר מן שאר המינים, כך מת יוסף קודם אחיו, בכאן רמז ד' מינים לאבות שהם המרכבה כנגד ד' מחנות שכינה שהעולם מתקיים בהם, וכנגדם דגלי השבטים שהם כנגד ד' חיות שראה יחזקאל, ומזה העניין תדע למה ערבה בשמאל והדס בימין ולולב באמצע ואתרוג לבדו, עכ"ל.

ב. בפרי מגדים (או"ח שם באשל אברהם ס"ק ד) כתב שהמנהג הוא כמו שכתב המג"א בשם מטה משה דהדס בימין וערבה בשמאל ולולב באמצע והוסיף, ואיטר יד דימין דידיה הוא שמאל דעלמא, יש לעיין ביה, ומ"מ יראה דהאי גוונא בתר ימין ושמאל דעולם אזלינן.
בבכורי יעקב (שם ס"ק ט) הביא את דברי הפמ"ג וכתב עליו, ולענ"ד צ"ע כיון דפסקינן דאיטר נוטל לולב בימין שהוא שמאל כל אדם אם יטול לולב בשמאלו והדס לימינו הוי תרתי דסתרי, ועוד, דבזה ישנה מנהג העולם דסומכין האתרוג לערבה, והוא יסמוך להדס וכו'.
כוונתו למה שפסק השו"ע (שם סעיף י), יקיף דרך ימין בנענועו מזרח דרום מערב צפון, וכתב הבכורי יעקב שם, כתב המג"א (ס"ק כ), נ"ל דאיטר יקיף גם כן כסדר הזה דאזלינן בתר ימין דעלמא וראיה ממשנה (פ"ב דמדות) דאמרינן כל הנכנסין בהר הבית נכנסין דרך ימין וכו', חוץ ממי שארעו דבר שהיה מקיף לשמאל, ואומרים לו מה לך מקיף לשמאל, מפני שאני אבל כו', וקשה מאי שאלה היא זו, דלמא איטר הוא, ועוד קשה, דגם במקיף דרך ימין הוי לן לשואלו דילמא אבל הוא וזהו שמאל דידיה, אלא על כרחך לא אזלינן בתר ימין דידיה. כתב עליו בכורי יעקב (ס"ק לז), ואף שיש להשיב על ראיה זו, דאפילו אי איטר ג"כ מקיף לשמאל דעלמא, מ"מ הוצרכו לשאול למען לידע שאם אבל הוא לנחמו, ואם מנודה הוא לדבר על לבו, וכ"ש שיש להשיב על ראייתו מש"כ דא"כ גם המקיף לימין יש לשאול דילמא איטר ואבל הוא, דכיון שאינו משנה למה נשאל, ועוד הא איטר ואבל ודאי הוא מיעוטא דמיעוטא כו', מ"מ הסברא מסכמת עם דבריו דהקפה שהיא לעורר חסד ימין העליון צריך להיות דווקא לצד דרום שהיא ימין העולם, כדכתיב "צפון וימין אתה בראתם", ולכן אין זה דומה למה שכתבתי (ס"ק ט) דאיטר יאגוד הדס לימין דידיה.

ג. אכן יש לעיין בשורש הדין בעיקר נטילת לולב דין ימין ושמאל ודין איטר שם, שנינו במסכת סוכה (לב,ב) ואמר רבה, לולב בימין ואתרוג בשמאל, מ"ט הני תלתא מצוות והאי חדא מצוה. כוונת הדברים פירשו הריטב"א והמאירי שם שבימין אוחז שלושה חלקים מהמצווה, ובשמאל אוחז רק חלק אחד מהמצווה. פשט הגמרא מורה שהיה ברור לגמרא שאין ליטול את כל ארבעת המינים ביד אחת, אלא לולב הדס וערבה ביד אחת, ואתרוג ביד האחרת, אלא שהשאלה הייתה מדוע הלולב בימין ואתרוג בשמאל, אולי כפשטות הכתוב, שהרי הראשון שהוזכר בפסוק "ולקחתם לכם וגו' פרי עץ הדר וגו'" הוא אתרוג, (כן כתב המהרש"ל בביאורי הסמ"ג עשה מד), לכן אמרה הגמרא שאע"פ שהוקדם בפסוק, מ"מ נוטל את שלוש המצוות בימין והאחת בשמאל.
בדרשות הר"י אבן שועיב ראיתי שכתב שם, ושמעתי שיש לאדם להקדים נטילת האתרוג בשמאל ואח"כ נטילת הלולב בימין, וכשמניחו או נותנו נותן הלולב תחילה ואח"כ האתרוג, כעניין התפילין, וכן הקדים הכתוב "פרי עץ הדר", וכמו שאמרו בתפילין, "והיו לאות על ידך", כל זמן שיהיו הטוטפות בין עיניך וכו', וכן כל זמן שהלולב בימין יהיו שניהם שווים, עכ"ל. מבואר שהיה צריך להקדים לקחת את האתרוג לפני לקיחת הלולב, ברם לא מפני חשיבותו של האתרוג, אלא בגלל שכאשר הלולב בידו צריך שיהיו כולם בידו, ולדעתו זו אותה הדרשה שיש בתפילין של ראש, ומשום מעלתם על תפילין של יד, וא"כ ה"ה באתרוג ולולב, שהעניין הוא בגלל הלולב והדס וערבה, שיש להם להיות בידו כאשר האתרוג בידו האחרת, וזהו משום מעלת הלולב והנלווים אליו, ולפי דבריו, הסוגיא שאמרה שהלולב בימין משום שאלו שלוש מצוות, זו עצם חשיבותו, וזה גופא הטעם של קדימת נטילת האתרוג, כדי שנטילת הלולב תהיה כאשר האתרוג נמצא בידו, הצד השוה שעיקר המעלה הוא בלולב שהוא שלוש מצוות כנגד האתרוג שהיא מצוה אחת..
המגן אברהם (סי' תרנא ס"ק ח), הביא להלכה דברי הר"י אבן שועיב, וכתב שם בעל קרבן נתנאל בספרו נתיב חיים, שהרא"ש (פרק לולב הגזול סוף סי' יד) לא כתב כן. כוונתו למה שכתב הרא"ש שלהלכה כיוון שלולב לא צריך אגד, גם אין צורך ליטול את כל ארבעת המינים כאחת, אלא אפשר ליטלם בזה אחר זה, על כך כתב, ומסתברא שמגביה הלולב תחילה שמזכירים אותו בברכה, עכ"ל. גם שם כתב הקרבן נתנאל (אות ו), וכן ברוקח (סי' רכ), וזהו שלא כדעת מטה משה ושל"ה שהביא מג"א (סי' תרנא ס"ק ח) שיטול האתרוג בתחילה.
אכן לא הבנתי את השגת הקרבן נתנאל, הרי במקור הדין בדרשות הר"י בן שועיב אין עניין לדברי הרא"ש, שהרי הר"י בן שועיב דיבר כאשר נוטלים את כל ארבעת המינים ביחד דווקא, והוא לשיטת הפוסקים שאין ליטול בזה אחר זה, אלא דווקא כאחת, משום לקיחה תמה, על זה כתב שיש להקדים את האתרוג, אבל לא בגלל מעלת האתרוג, אלא בגלל שכאשר נוטלים את הלולב צריך שיהיה כבר האתרוג בידו, וכמו שבתפילין שצריך להקדים תפילין של יד, לא בגלל מעלת תפילין של יד שצריך להיות קודם, אלא בגלל שצריך התפילין של ראש שיהיו כאשר כבר יש תפילין של יד. אבל הרא"ש דיבר לשיטת הסוברים שאין חיוב ליטול את כל ארבעת המינים ביחד, אלא בזה אחר זה גם אפשר, ובאופן כזה נקט הרא"ש שמסתבר שיש ליטול קודם את הלולב שעליו מברכים, ודברי הקרבן נתנאל תמוהים לי.
ד. מ"מ מבואר בדברי הרא"ש שיש לתת דין קדימה ללולב בגלל נוסח הברכה, ולא לאתרוג שהוקדם בפסוק. טעם נוסח הברכה מבואר בגמרא (סוכה לג,ב), א"ל ר' ירמיה לר' זריקא מאי טעם לא מברכינן אלא על נטילת לולב, הואיל וגבוה מכולן. שואלת הגמרא, ולגבהיה לאתרוג ולבריך, א"ל הואיל ובמינו גבוה מכולן. רש"י שם פירש הואיל וגבוה מכולן, חשוב הוא ונקרא האגד על שמו, עכ"ל. בפשטות אין זו סברא בדאורייתא, ונוסח ברכת המצוות הוא תיקון חכמים, ואינו דין תורה, ולעומת זאת קדימה בפסוק הוא בכל מקום לימוד שזו כוונת ורצון התורה גם אם אינו לעיכובא, למדנו שבגלל הברכה יש להקדים את הלולב, אע"פ שבפסוק אתרוג קודם, ונראה שמתוך כך נראה לראשונים שקדימת האתרוג בפסוק הוא על דרך קדימת תפילין של יד, והחשוב הוא הלולב שעליו תקנו חכמים נוסח הברכה, והדס וערבה ניטלים או נאגדים עמו, אע"פ שאינו לעיכובא ואפשר ליטול את כולן בזה אחר זה, מכל מקום מצוה מן התורה ליטלם ביחד, וכאשר נוטלים אותם ביחד, העניין הוא שיהא אתרוג בידו בזמן נטילת לולב, אלא אם נוטלים בזה אחר זה, אכן נוטל הלולב קודם בגלל חשיבותו, וואשר על כן גם הברכה נתקנה עליו.
לכאורה נראה עוד לומר בזה, אם למדנו שיש עניין שכבר יהיה אתרוג בידו כאשר נוטל את הלולב, משמע שביסוד מצות לולב לא סגי במה שהם אחוזים בידו, אלא עצם מעשה הלקיחה הוא חלק מהמצוה, כי אם די במה שהם בידו מה איכפת לי מה קודם, וכן בתפילין הקפידה התורה שיהיו עליו תפילין של יד כאשר מניח תפילין של ראש, משמע שלא די ביסוד המצוה שהתפילין בידו ובראשו, אלא יש דין ומצות קשירה והנחה, אשר על כן יש גם דיני סדר ההנחה. (2)
ה. במה שנתבאר בפשט הגמ' שלולב בימין ואתרוג בשמאל בגלל שלולב שלש מצוות ואתרוג מצוה אחת, ולולא סברה זו היה מקום לומר כהמהרש"ל שהולכים לפי המוקדם בפסוק, נראה עוד שלולא טעם זה לא הייתה שום קפידא ואיך רוצה יעשה, ויש לפרש משום ששקולים הם, זה מוקדם בפסוק, וזה שלש מצוות, לכן אמרה הגמרא שסברת שלש מצוות מכרעת, או כפי שנתבאר שאין כאן מעלה לקדימה בפסוק, כמו שאין מעלה לתפילין של יד על תפילין של ראש למרות הקדימות בפסוק.
ו. גם בדגול מרבבה (או"ח שם) תמה על דברי המגן אברהם מפסק הרא"ש, והוסיף לתמוה גם מהתוס' בסוכה (לט,א ד"ה עובר לעשייתן, וגם מהרמב"ם פ"ז מהלכות לולב ה"ו). התוס' שם דן על אמירת הברכה על נטילת לולב, אימתי לאומרה כדי שתהא עובר לעשייתן, בתוך דבריהם כתב, ושמא משיתחיל ליטול לולב, קודם שיטול האתרוג, מברך והיינו עובר לעשייתן שמעכבים זה את זה, עכ"ל. מפורש שנטילת לולב קודמת לנטילת אתרוג. (3)
קושיא זו על המגן אברהם נכונה אם התוס' סבר שמקיימים המצוה דווקא בנטילת כל המינים יחד, כפי שכתבתי על ההוכחה שהביא הקרבן נתנאל מהרא"ש, אבל אם סובר התוס' שיוצאים גם בנטילה בזה אחר זה, אין קושיא על המג"א. אכן הכפות תמרים שם דן בדברי התוס' מהי שיטתם בשאלה זו, והביא מהטור (או"ח סי' תרנא) שאע"פ שנטלן זה אחר זה יצא, מ"מ טוב לעשות כן, ולברך על נטילת לולב אחרי שכבר נטל מין אחד, (ראה גם ב"ח שם, ושער ציון במשנ"ב שם ס"ק כח), א"כ אין קושיא מהתוס' על הר"י בן שועיב.
גם מה שרצה הדגול מרבבה להקשות מדברי הרמב"ם, כוונתו למה שכתב, מצוה מן המובחר לאגוד לולב והדס וערבה ולעשות שלשתן אגודה אחת, וכשהוא נוטלם לצאת בהם מברך תחילה על נטילת לולב הואיל וכולן סמוכין לו, ואח"כ נוטל האגודה הזאת בימינו ואתרוג בשמאלו ונוטלן דרך גדילתן וכו', ואם לא אגדן ונטלן אחד אחד יצא, עכ"ל. מפורש שמקדים לולב לאתרוג. אבל אפשר לומר שאע"פ שסבר הרמב"ם שמצוה לאגדן, היינו את הלולב הדס וערבה, ומצוה זו כוללת לא רק את אלו, אלא גם שיש ליטול עימהם את האתרוג בשמאלו, כלומר ליטול את כולם יחד, אבל כיוון שלשיטתו נטלן בזה אחר זה גם יצא, מבואר שלא סבר כשיטת הר"י בן שועיב לדין קדימת אתרוג, שהוא משום קיום המצוה של אתרוג עם לולב. אבל הר"י בן שועיב נקט בשיטת הפוסקים שארבעת המינים ניטלים דווקא כולם כאחד. אמנם השו"ע (שם סעיף יב) פסק שנטלם בזה אחר זה יצא, לא כשיטת ר"ת וסיעתו שצריך לקיחה תמה כולם ביחד, אבל אפשר לבאר או שר"י בן שועיב סבר כר"ת, או שהוא חולק על הרמב"ם, ולדעתו גם במצוה גרידא יש להעמיד את הדין של קדימת אתרוג ללולב, והרמב"ם סבר שבמצוה בלבד אין קפידא כזאת, (באמת יש לעיין אם כוונת הרמב"ם ושאר הראשונים שדווקא באגודת לולב נטילתה קודמת לאתרוג, או שסתמא נקט לולב ואח"כ אתרוג, ולעולם ה"ה איפכא).
ז. מה שנתבאר שגם נטילת האתרוג בשמאל היא מהמצוה, שיש ליטול כל ארבעת המינים ביחד ולא רק על שלושת המינים, דבר זה נלמד מהדין שאתרוג ניטל בשמאל, שהרי בשערי תשובה (שם ס"ק יב) הביא בשם אליהו רבה שבספר אמרכל בשם ספר העיתים כתב שאם נוטלן בזה אחר זה יטול גם את האתרוג בימין, (4) כי מעיקר הסברא יש ליטול את כל ארבעת המינים בימין, ורק בגלל שנוטלים את כל המינים ביחד, נוטלים את האתרוג בשמאל.
ביאור הדברים הוא שהמעיין בגמ' יראה שלא אמרה הגמרא שיטול את כל ארבעת המינים ביד אחת ביד ימין, אלא דווקא אתרוג בשמאל, הטעם בזה מבואר בגמ' ובמפרשים, שהתורה כתבה את לולב הדס וערבה באות "וו" החיבור, לפיכך הם באגודה אחת וביד אחת, והאתרוג שאינו ב"וו" החיבור עמם, אינו ביחד עמם. (5) מ"מ נמצא שמי שסבר שכל המינים ניטלים דווקא ביחד, והאתרוג אינו עימהם, א"כ ההלכה שאתרוג בשמאל היא מעיקר הדין, על כן מובן הנידון בגמ' איזה בימין ואיזה בשמאל, כי ברור שהנטילה היא בשתי ידיו דווקא, לכן אמרה הגמ' שלולב בימין ואתרוג בשמאל, וממילא אין הכרח שיהא בשמאל אלא הואיל ואי אפשר שיהיו כולם ביחד, וכיוון שלולב בימין נמצא אתרוג בשמאל. (6)
בחידושי החתם סופר (או"ח שם) תמה על עיקר פסק המגן אברהם בשם מטה משה, גם לעניין לקיחת האתרוג וגם לגבי סילוקו, שלעולם לא יישאר בידו הלולב בלי האתרוג, כמו תפילין, ועל כך תמה הרי במנחות (לו,א) דורשת הגמ' זאת מפסוק לגבי תפילין, "והיו" לשון רבים, משמע בין עיניך יהיו שתים, ואין פסוק דומה בלולב, (כן הקשה הדגול מרבבה). כתב החתם סופר שאכן הר"י בן שועיב מפרש את הדרשה באופן אחר, ולפי דרכו אין חילוק בין לולב לתפילין, והעיקר הוא שבתפילין לא יהיה של ראש בלי של יד, ובלולב לא יאחז בידו לולב בלי אתרוג.
בשערי תשובה (שם ס"ק ח) הביא בשם המחזיק ברכה (שם אות ד), בשם שו"ת זרע אמת (ח"א או"ח סי' צה) שתמה על המגן אברהם כך, ותירץ שמבוארת בגמ' סברא על חשיבותו של לולב שמטבעו הוא גבוה ולכן נוסח הברכה עליו, ועוד סברא היא שהלולב ואגודתו הם שלוש מצוות ולכן הם בימין, ומאידך ישנה סברת הר"י בן שועיב על חשיבות האתרוג שהוקדם בפסוק, ולכן יש להקדים נטילתו, והרא"ש והתוס' באמת חולקים עליו וסברו שיש להקדים את הלולב, ועל זה תמה למה צריכים לטעם שבגלל שלש מצוות, די בכך שהוא חשוב משום שבמינו גבוה, וכן מדוע לא נאמר הקדמת נטילת לולב בגלל שלש מצוות, עיי"ש. אכן לפי מה שנתבאר אין כוונת הר"י בן שועיב ללמוד את חשיבות האתרוג בגלל קדימתו בפסוק, אלא אדרבה כל קדימת האתרוג היא כדי שהלולב יהיה דווקא עם האתרוג, וכן בסילוקו, וממילא אין כל קושיא. אלא שהזרע אמת יוצר מחלוקת בין האמוראים, שמי שאמר את הטעם של ג' מצוות לא סבר את הטעם שבמינו גבוה, ומאן דאמר שחשוב בגלל במינו גבוה, לא צריכים את הטעם של ג' מצוות, ראה שערי תשובה שם עוד. אכן לא מובנת לי שתיקת רבינו המשנה ברורה, שלא כתב בהלכה זו ולא כלום. אמנם בלשון השולחן ערוך (שם סעיף ה) נראה שמקדים את נטילת הלולב, ונראה שפסק כדברי התוס' לעניין עובר לעשייתן, אבל אין הלכה מפורשת, והרי נחלקו המג"א והאחרונים איך לנהוג. ועוד העירו האחרונים שרבים נוהגים כמגן אברהם ליטול קודם את האתרוג, אבל כיון שנוטלים אותו במהופך, לא דרך גדילתו (כמבואר בשו"ע שם), נמצא שנטלו קודם את הלולב, וכשיטת התוס', ולא הועילו בכך (ראה בחידושי החת"ס סוכה לט,א, על תוס' שם).
במגן אברהם (סי' תרנא ס"ק ו) כתב, על דין לולב בימין משום דהני תלתא מצוות ואתרוג חדה מצוה, ויש מקשים למה לי האי טעמא, תיפוק ליה דכל דבר שמברך עליו צריך ליטלו בימינו, כמו שכתוב סי' רו ס"ד, ובברכות כו, וי"ל דה"ק לולב בימין ואתרוג בשמאל, כלומר מפני מה אין לוקחים שניהם בימין, וע"ז קאמר הני תלתא וכו', כלומר דהפסוק הפריד הני ג' מצוות לחוד, שהרי כתב ענף עץ עבות וערבי נחל, וגבי כפות תמרים לא כתב ו"ו כו', עכ"ל. וציין להמשך דבריו (שם ס"ק י), ששם הביא את דברי האורחות חיים שאינו יוצא אם נטל את כל ארבעת המינים בידו האחת, וכבר עמד הזרע אמת שם גם על קושיית המג"א וגם על תירוצו, עיי"ש דבריו.
*
ח. נחלקו הראשונים מה דין האיטר בנטילת לולב, הטור (סי' תרנא) כתב, ואף אם הוא איטר יד ימינו יטול האתרוג בשמאל כל אדם שהוא ימינו, עכ"ל. כתב עליו הבית יוסף, וכתב עליה הרא"ש סי' כה ואם הוא איטר יד ימינו ייקח הלולב בשמאל דימין דידיה הוא, נראה מדבריו שאיטר יד ימינו ייטול הלולב בימין דידה שהוא שמאל כל אדם, ואתרוג בשמאל דידיה שהוא ימין כל אדם, דבתר ימין ושמאל דידיה אזלינן, אבל מלשון "ואף" שכתב רבינו, וגם מדכתב יטול האתרוג בשמאל כל אדם משמע בהיפוך שאיטר נמי נוטל לולב בימין כל אדם שהוא שמאל דידיה ואתרוג בשמאל כל אדם שהוא ימין דידיה דבתר רוב בני אדם אזלינן. עכ"ל. הוסיף הבית יוסף שמצא לרבינו ירוחם (נתיב ח חלק ד), וכן בשו"ת מהר"ם (דפוס פראג סי' יב ודפוס לבוב סי' תיט) כשיטת הרא"ש.
עוד כתב שמצא בספר העיטור כפסק הטור, שכך כתב (הלכות תפילין חלק חמישי דף נט,ד) על מה ששנינו איטר מניח תפילין בימינו שהוא שמאלו (מנחות לז,א), מסתברא תפילין דאורייתא דווקא בימין, אבל לולב דרבנן הוא ומשום חשיבותא, איטר הוא ככל אדם, ומניח לולב בימינו שהוא ככל האדם, ואי עביד איפכא לית לן בה, שלא גרע מתפילין, עכ"ל. ביאר הבית יוסף שמה שכתב לולב דרבנן, כוונתו לומר שנטילתו בימין היא מדרבנן, משום שאלו שלוש מצוות והוא מצוה אחת, (7)
בשו"ע (שם ס"ג) פסק המחבר כהעיטור, והרמ"א פסק כהרא"ש, ומסיק שכן נהגו (ראה ט"ז שם ס"ק ג). כבר כתבנו לעיל שכמה ראשונים סברו כהרא"ש שהביאו את תשובת רבינו יואל הלוי (בראבי"ה סי' תרצד, הובא בשו"ת הרשב"א ח"א סי' אלף קכ, ובשו"ת מהר"ם שהובא לעיל, וכן בשבלי הלקט סי' שסה) שכתב, כבר נשאלה שאלה זו וכו' על איטר יד ימינו אם יש לו ליטול לולב בידו השמאלית משום דהיא חשובה לו כימין דעלמא, והשיבו ודאי שמאל דידיה כימין דעלמא כדאמרינן בשבת (קג,א) הכותב בין בימינו בין בשמאלו, ומסיק ליחשוב שמאל דידיה כימין דעלמא, ונראה לי דהיינו טעמא דלא כתיב ביה ימין, אלא מסתמא כיוון דבעינן מלאכה חשובה, וכיוון דנעשית מלאכה חשובה, מה לי שמאל ומה לי ימין, רק במה שהוא שולט יותר, כן נראה לי דהכא נמי בלולב אינו אלא משום נטילה חשובה, בעינן דנוטל בימין ולא כלאחר יד, ואם הוא איטר הרי הוא נוטל בימין כלאחר יד, אבל ודאי היכא דהקפיד הכתוב על ימין כגון מצורע, וגם עבודה בכהן, התם דווקא הוא, עכ"ל.
מבואר מדבריו, שבמקום שהצריכה התורה במפורש ימין, אין הבדל בין ימין כל אדם לימין של איטר, כי ימין ושמאל זו מציאות שאינה משתנה בגלל שלאדם זה יד ימין כהה יותר מידו השמאלית, ואין הטעם בגלל שהולכים אחר רוב בני אדם. אבל לעניין נטילת לולב שמבואר בגמרא שאת שלוש המצוות יש לאחוז בימין, אין הטעם בגלל חשיבותו של צד ימין, אלא מפני שמצות לולב היא נטילה ואחיזה, ולמצוה צריכים אחיזה חשובה, ואחיזה ביד שאדם שולט בה היא אחיזה חשובה, לכן בשלוש המצוות צריך ביד השולט בה יותר, ומצוה אחת ביד ששולט בה פחות, ואין זה תלוי בימין ושמאל במציאות, אלא אצל כל אדם לפי מה שהוא. על כן איטר נוטל בשמאלו שזו אצלו אחיזה טובה יותר, ואת האתרוג בימינו שזו אחיזה פחות טובה. ובגדר כלאחר יד שהביא הר"ר יואל הלוי משבת, שהכותב חייב רק אם כותב ביד הטובה שלו, ובהמשך דבריו הביא מתפילין שלמדנו במנחות (לז,א) מהפסוק "וקשרתם-וכתבתם", מה כתיבה בימין אף קשירה נמי בימין, זה פשוט שכתיבה היא בימין משום שצריכים כתיבה חשובה, שלא תהא כלאחר יד, ולכן באיטר זה להיפך, ומניח בימין כל אדם, שאצלו היא שמאל.
בשיטת העיטור, לכאורה יש בדבריו שתי סברות, יש הבדל בין תפילין ללולב, שתפילין מדאוריתא, ואחיזת הלולב מדרבנן, ועוד כתב שלולב הוא בגלל חשיבותו, דהיינו בתפילין יש דין יד כהה, וכנראה רצונו לומר שהגדר של המצוה מדרבנן הוא חשיבות. (ראה ביאור הגר"א או"ח שם ס"ק י שכתב משום חביבותא, ולא ברור לי אם זו גירסתו בדברי העיטור או פירושו, ואז חשיבות וחביבות הם היינו הך, צ"ע). ביאור הדברים נראה על פי מה שנאמר, היה מקום לבאר כסברת רבינו יואל הלוי, שכמו שבתפילין הקשירה צריכה להיות מלאכה חשובה, ולכן היא בימין, א"כ גם אחיזת הלולב צריכה הייתה להיות בימין, כי צריכים אחיזה חשובה, ולא כלאחר יד, על כך כתב העיטור שאינו כן, אלא תפילין חיוב קשירתם מדאוריתא, ולא נאמר שם ימין ושמאל אלא שצריך להניח על היד ששולט בה פחות, ולכן איטר מניח בימין כל אדם, אבל בלולב, אין הכוונה כרבינו יואל, אלא פשוט צד ימין חשוב יותר, ועל כן אין חילוק בין איטר לכל אדם, כי חשיבות צד ימין היא אצל כולם. נמצא א"כ שתי דרכים בראשונים בהבנת חיוב נטילת לולב בימין, או בגלל אחיזה חשובה, או משום חשיבות צד ימין.
הגר"ש קלוגר (בחכמת שלמה או"ח שם ס"ב) על קושיית המגן אברהם, אמאי צריך טעמא ללולב בימין בגלל ג' מצוות, תיפוק ליה שכל שמברך עליו צריך לאוחזו בימין, כתב שהנפקא מינה היא לגבי איטר, לשיטת העיטור והמחבר, שבודאי לעניין הברכה שהוא מברך עליו צריך ליטול בימין דידיה, ונוסף טעם שאלו ג' מצוות, ועל כן הולכים אחר ימין דעלמא. לא ביאר הגרש"ק כוונתו. לדברינו נראה שלאחיזה לברכה צריכים אחיזה חשובה, ואילו לטעם ג' מצוות סגי בחשיבות צד ימין. (אכן ראה פרי מגדים שם בא"א ס"ק ט שנראה שנקט להיפך, שמה שתלוי בברכה צריך ימין דעלמא, ומה שנוגע לג' מצוות תלוי בימין דידיה, צ"ע הסברות. ע"ע פרי מגדים בי' רו א"א ס"ק ו).
ט. במגן אברהם (סי' קפג ס"ק ט) תמה על השו"ע (שם ס"ה) בשם יש מי שאומר שאם המברך איטר אוחז הכוס בימינו שהוא שמאל כל אדם. ותמה, כיוון שלעניין לולב פסק כהעיטור שנוטל בימין כל אדם, כיוון שהוא מדרבנן, א"כ גם בכוס של ברכה צריכים לומר כן, שהיא גם מדרבנן. אעפ"כ העלה להלכה כהשו"ע, כיוון שזה מתאים לפסק הרמ"א בלולב. (ראה שם שמקור הדין הוא בשבלי הלקט סי' קנו. נראה שלמגן אברהם לא היה השבלי הלקט בשלמות לפניו, כי הוא לשיטתו שגם בלולב העתיק פסק רבינו יואל הלוי. ראה מחזיק ברכה סי' תרנא ס"ק א, וברכי יוסף סי' קפג ס"ק ד. הגר"א סי' קפג ס"ק יג כתב שדין כוס של ברכה כדין תפילין, אכן בהערה בשבלי הלקט ציין שבכתב יד ב' כך כתוב).
בדעת המחבר, שלא יסתור משנתו נראה ששונה לולב מכוס של ברכה, שהרי לולב אוחז גם בימין וגם בשמאל, כפי שכתבנו לעיל מהראשונים, א"כ לא צריכים בארבעת המינים אחיזה חשובה כמלאכת שבת, וכל הנידון הוא על העדפת שלוש מצוות, יותר ממצוה אחת, ולכן אמרנו ששלוש מצוות בימין ומצוה אחת בשמאל, אבל בזה הנידון של אחיזה חשובה אלא על עצם חשיבות צד ימין. לפיכך אין הבדל בין כל אדם לאיטר. אבל לאחיזת כוס של ברכה צריכים אחיזה חשובה, כסברת רבינו יואל הלוי, לכן איטר נוטל בשמאלו שהוא ימין של כל אדם. בזה נתיישבה קושית המגן אברהם ונתבארה שיטת העיטור שאין לדון בלולב משום אחיזה חשובה, (ראה פרי מגדים סי' תרנא א"א ס"ק ט. ראה במשאת משה על מועדים סי' כג).
י. בספר העיטור הסיק על דין איטר וכתב, ואי עביד איפכא לית לן בה, דלא גרע מתפילין, עכ"ל. לא ביאר העיטור כוונתו. אך הרמ"א שפסק כהרא"ש שאיטר נוטל בשמאל הוסיף וכתב, ואם היפך יצא, עכ"ל. ביאר הט"ז (ס"ק ד), פירוש שאם היפך האיטר ונטל האתרוג בשמאל כל אדם יצא, ולפי הנראה לענ"ד לא היה צריך לכתוב דבר זה, דאפילו כל אדם שהיפך ונתן האתרוג בימינו והאגודה של הלולב יצא בדיעבד, דהא עיקר הטעם משום דהלולב יש בו ג' מצוות וזהו לכתחילה, אבל בדיעבד ודאי יצא אם היפך, דהא מ"מ קיים המצוה, ואין כתוב בתורה ליקח הלולב בימין דווקא, עכ"ל (ראה שהביא ראיה מהגמ' בסוכה מב,א, שהשיב אביי אפילו הפכו ולא אמר שמדובר בנטלו בשמאל). המגן אברהם (שם ס"ק ט) כתב על דברי הרמ"א, משמע אפילו מי שאין איטר אם היפך יצא, דהיינו למד המגן אברהם שהרמ"א דיבר לאו דווקא באיטר. אלא שהוסיף המגן אברהם, ובגמ' (מב,א) אמרינן כשהפכו, ומצאתי כתוב בשם רבינו חננאל פירוש כשנטל הלולב בשמאל והאתרוג בימין, עכ"ל, משמע דסבירא ליה דלא יצא, ולכן טוב לחזור וליטלו בלא ברכה, עכ"ל. הרי שממה שלמד הט"ז שיצא, למד המגן אברהם שלא יצא. (ראה שם בביאור הגר"א ס"ק יב שהביא את דברי רבינו חננאל וציין שהריטב"א לא הסכים לפירושו) (8)
בתשובות חוט השני (סי' כח, הובא בחידושי רעק"א ובבאר היטב ובשערי תשובה על שו"ע כאן) הסתפק לעניין איטר בחליצה, ודן בסוגייתנו וביאר שכוונת העיטור שהואיל והוא מדרבנן, יצא אם היפך, שהרי כל אדם שהיפך גם יצא, כמבואר שם בסוכה. אבל בדין דאוריתא אם היפך לא יצא, גם איטר וגם כל אדם. על כן העיר על לשונות העיטור והרמ"א שנקטו דין זה באיטר בלבד.
עוד נתקשה שם בהבנת הוכחת העיטור מתפילין וכתב, לכך נראה לי דכוונת בעל העיטור לומר דלא גרע מתפילין, שהתורה אמרה "והיו לאות על ידך" דהיינו שמאל, ואפילו הכי אמרינן דלגבי איטר ימין של כל אדם הוי שמאלו, ה"ה לעניין לולב שצריך ימין, ששמאל כל אדם לגבי איטר חשוב ימין, וא"כ טעמא דאי עביד איפכא לית לן בה, הוא משום דלא גרע מתפילין, הא אי לאו הכי אפילו בדיעבד לא יצא, והטעם משום דהוי מדאורייתא, ולכך אפילו בדיעבד אם היפך לא יצא. (ראה שם שהוסיף מתשובת רבינו יואל הלוי שפסק שגם מי שאינו איטר אם היפך יצא, וטעם החילוק בין לולב לתפילין וחליצה הוא משום שאלו מדאוריתא ואחיזת לולב מדרבנן, ולכן אין חילוק בין איטר לשאר אדם.
אכן עדיין לא נתבארו דברי העיטור, אם הטעם משום שבדיעבד אם היפך יצא כיוון שהוא מדרבנן, מה לו לומר שלא גרע מתפילין, ואם הטעם שהוא מדרבנן אינו מספיק, מה הביא מתפילין. ומה שכתב חוט השני לבאר "שהתורה אמרה", לא הבנתי דבריו.
הפרי מגדים (במשבצות זהב שם ס"ק ד) כתב, די"ל דדווקא איטר אם היפך יצא, אבל כל אדם אע"פ שהוא רק דין דרבנן, מ"מ הואיל ותקנו חכמים לעשות כן, הרי שמדרבנן לא יוצא ידי חובתו, וי"ל שאפילו מהתורה לא יצא ידי חובתו, וכמו שמצינו לתלמידי רבנו יונה ריש ברכות ותוס' שם (יא,א) ותוס' סוכה (ג,א) דעבר על דרבנן לא יצא גם מהתורה, מה שאין כן באיטר י"ל דיצא הואיל והוי פלוגתא דהפוסקים, ספק דרבנן לקולא. סברת הפרי מגדים מובנת, אך אי אפשר להסביר בה את דינו של העיטור, שהרי העיטור פסק את דין איטר ללא חולק, והוא שפסק שבהיפך יצא ידי חובתו.
לכן נראה שכוונת בעל העיטור היא רק על איטר, אבל שאר אנשים לא יוצאים ידי חובה אם היפך, מפני שכיוון שכך תקנו חז"ל, הוא לעיכובא מדרבנן או אפילו מדאוריתא, כסברת הפרי מגדים. אבל לגבי איטר אפשר לומר שדינו כבתפילין, שצריך אחיזה חשובה כמבואר בתשובת רבינו יואל הלוי, אבל לפי הסברא הזו לא צריכים דווקא אחיזה חשובה, וחשיבות ימין יש גם באיטר, אבל בדיעבד אין לפסול אם אחז בימין, כיוון שמ"מ יש כאן אחיזה חשובה. אבל באורחות חיים כתב ששאר כל אדם אם היפך יצא, והרמ"א פסק כמותו. אמנם שיטת רבינו חננאל שבכל אדם לא יצא. אפשר שלשיטה זו גם באיטר אם היפך לא יצא, בין לשיטת העיטור בין לשיטת הרא"ש, שכיוון שנקבע דינו אינו יוצא ידי חובתו אלא באופן זה בלבד. (9) שיטת העיטור היא כמו שכתב (הלכות לולב דף צב), אי לא מהפך ליה, אי נמי נקיט ליה שלא כדרך גדילתו, עכ"ל. מבואר שמהפך ליה כוונתו מהפך מימין לשמאל, ומפורש שבכל אדם לא יוצא ידי חובה אם החליף בין ימין לשמאל, ומבואר שיש חילוק לדעתו בין כל אדם לאיטר. (10)

יא. העולה מהאמור ששיטת העיטור היא שאחיזת ארבעת המינים בימין ובשמאל הוא דין דרבנן, ומ"מ אם עבר על הדין שתקנו חכמים לא יצא ידי חובתו. להסביר זאת אפשר כמו שכתב הפרי מגדים שייתכן שרק מדרבנן לא יצא ידי חובה, או שגם מהתורה לא יצא ידי חובה. עוד נתבאר גדר מחלוקת הרא"ש והעיטור לגבי איטר, שהמחלוקת תלויה בסברא מהו דין ימין, להעיטור הוא עניין חשיבות צד ימין, אבל להרא"ש זהו דין במעשה האחיזה, שתהא אחיזה חשובה, שלא כלאחר יד. מצד הסברא היה נראה לומר שמי שסבר ימין בלולב הוא לעיכובא, היינו משום שזהו דין במעשה אחיזה חשובה, ואם אינו נוטל בימין חסר במעשה האחיזה, ולכן לא קיים את המצוה. אבל הרי גם העיטור שסבר שזהו דין חשיבות גרידא, שיהיו שלוש המצוות ביד ימין, ומ"מ תקנו חכמים שאם שינה והחזיק בשמאל לא יצא. למדנו גם שיטת רבינו יואל שפסק כהרא"ש שאיטר נוטל הלולב בשמאל, ומפרש שהטעם הוא שצריך אחיזה חשובה, ומ"מ פסק שאין זה אלא למצוה ולא לעיכובא, וזו תמיהה, שפסקי ההלכה להיפך משרשי הסברות, אך אין לתמוה, כי כך תקנו חז"ל.
לעיל ציינתי את דברי הר"ן (חולין צב,ב) והוא מה שכתב על בעית ר' ירמיה בגיד הנשה, אית ליה לעוף ועגיל אית לבהמה ולא עגיל, ראה רמב"ן, רשב"א, ריטב"א ושאר ראשונים שהקשו מדוע לא פשיטא ליה שבתר דידיה אזלינן, כמו בתפילין שאיטר מניח בשמאלו שהו אימין כל אדם, ותירצו שבתפילין כתוב מפורש "ידכה"-יד כהה, ושגרת הכתוב הוא שיניח כל אחד ביד הכהה שלו. כתבו שם הראשונים שבזה נחלקו חכמי הצרפתים לעניין איטר בחליצה שהיא בימין, אם בתר דידיה אזלינן או בתר דעלמא. לכאורה לשיטתם שעיקר הלכה זו בספק, כמו לעניין גיד השנה שנשארה הגמ' בתיקו, מדוע א"כ לעניין לולב פשוט לראשונים שדומה לתפילין, והרי בתפילין כתוב "ידכה". ולא ראיתי מי שעמד בזה.
אלא שזו באמת שיטת רבינו יואל הלוי שמבאר את הטעם שצריכים נטילה חשובה, ולכן ברור שבתר דידיה זלינן, ואינו תלוי בימין ושמאל סתמא של כל העולם, ואדרבה זה מכוון עם דברי הראשונים. לשיטת החולקים שהטעם הוא משום חשיבות גרידא, אכן אין חילוק בין איטר לשאר כל אדם. אלא שלדבריהם נמצא שלפי הגמרא בחולין שנשארה בספק לגבי גיד הנשה, הרי בכל מקום איטר הוא ספק, וגם כאן נאמר שהוא ספק, אלא צריכים לומר שכיוון שהוא רק מדרבנן אין להחמיר ליטול בשתי הידיים, והעמידו דינו כשאר כל אדם. ואולי זו גם כוונת העיטור שאם נטל בשמאלו יצא ידי חובתו, דלא גרע מתפילין, דהיינו כיוון שהוא ספק, ושורש הספק הוא האם רק בתפילין הולכים אחר דידיה או גם בשאר מקומות, לכן אם עשה בלולב כמו בתפילין יצא ידי חובתו, כי אין להחמיר בספק דרבנן.
יב. ממוצא הדברים נלמד שפסק הפרי מגדים לעניין הדס הימין וערבה בשמאל, לא שנא איטר מכל אדם, הוא נכון, ולא קשה קושיית הבכורי יעקב, שרק כאשר הנידון הוא על האחיזה יש לומר שצריכים אחיזה חשובה, ולכן איטר נוטל בשמאלו, אבל מה שהדס בימין וערבה בשמאל הוא עניין חשיבות גרידא, ובזה לא שנא איטר משאר כל אדם (וראה מגן אברהם סי' לב ס"ק נח לעניין השינים בתפילין של ראש לעניין איטר). אכן יש להעיר על המשנה ברורה (סי' תרנא ס"ק יב) שפסק כהפרי מגדים, ומ"מ כתב ועין ביכורי יעקב, וכנראה לא פשיטא לו כל כך פסק הפרי מגדים.


¬הערות:
1. הלבוש שם סעיף א ביאר את הטעם וכתב, שהרי הוזכר תחילה בפסוק, ועוד כדי שיראוהו כשהוא מברך עליו, ולא יאמר שהוא מברך בלא הדס. הטעם השני תמוה, כי לפי הסברא של קדימה בפסוק נצטרך להגביה את האתרוג שהוא ראשון בפסוק, ולאוחזו מעל כולם, זה לא שמענו. לפי הטעם שמא לא יראו את ההדס, גם תמוה, כי אם ממילא לא יראוהו, יאמרו שאין לו ערבה, ומאי שנא. העיקר נראה מפורש במהר"י וויל שהוא עפ"י סוד, וטעמו של הגר"א מכוון עפ"י הסוד. ראה מגן אברהם, מחצית השקל שם, ולשון המשנה ברורה שם ס"ק יב.
2.ידועה חקירת גדולי האחרונים בנוטל ארבעת המינים לפני עלות השחר, והאיר השחר והם בידו, האם יצא ידי חובתו, כי אע"פ שהם אחוזים בידו, מ"מ אין מעשה לקיחה ונטילה, וראה בספר אוצר מפרשי התלמוד סוכה מא,ב, ציונים 32-34 ובהערות שם מקורות בנושא. ראה גם שו"ת חוקי חיים (גאגין) סי' ה, בספר הזיכרון להגר"י אברמסקי עמ' רנב מהגרא"ז מלצר בעל אבן האזל, קובץ תורני מוריה גיליון רצא-ב תשובת הרא"מ קאוונער מוילנא, קהילות יעקב ברכות סי' ו ועוד. כמדומה שכל נידון קדימה יהיה נכון רק אם ננקוט שיש דין לקיחה.
גם בתפילין דנו הפוסקים בשאלה דומה, מי שהניח תפילין כאשר אינו בר חיובא או מחמת עצמו כגון קטן ונכרי, או מחמת הזמן כגון שבת ויו"ט, או בלילה למ"ד לאו זמן תפילין, ובעוד התפילין עליו נתחייב, היינו הקטן הגדיל, הנכרי התגייר, יצאה שבת או האיר השחר, האם די בכך, או שצריך לחזור ולקשור ולהניח בזמן החיוב, ראה בספר הדרת קדש מהגרצ"פ פרנק, עניני תפילין סי' יח וסי' כ ובהערות שם.
3. הוכחה זו נמצאת גם בחידושי חתם סופר סוכה שם.
4. יש להעיר שבליקוטים מספר אמרכל שבספר חמש קונטרסים לר"נ קורונל, בהלכות סוכה וארבעת המינים, לא מצאתי דברים אלו.
5. בבית יוסף שם הביא מהארחות חיים שאם אחז את האתרוג ביחד עם הלולב ומיניו לא יצא ידי חובה, ראה שם בשם בעל החלום, ראה משנה ברורה שם ס"ק טו שהט"ז חולק על דין זה וסבר שיצא, ודעת המטה יהודה כאורחות חיים. גם לט"ז, אם איגד את האתרוג עם הלולב לא יצא, ומבואר במשנה ברורה שהוא דין תורה. ראה במשנה בסוכה לד,ב, שאומרת, ובגדול כדי שיאחז שנים בידו דברי ר' יהודה ורבי יוסי אומר אפי' אחד בשתי ידיו, וראה שם באוצר מפרשי התלמוד הערות 56-8 חילופי נוסחאות בגירסת המשנה, ואת מה שציין מהירושלמי והראשונים, וכן באוצר מפרשי התלמוד לעיל בגמ' שם הערה 28-38, וכן בספר המנהיג מהדורת מוסד הרב קוק עמ' שפב-ג, ובהערות שם.
6. ראיתי בעניין זה בספר "משיב דברים נכוכים" להחכם הקדמון המקובל רבי יעקב בן ששת עמ' 176 שכתב, לולב ניטל בימין ואתרוג בשמאל, וכל אחד ואחד ניטל ביד הראויה לו, לקבל משכם לפי שהם באים לרצות על המקום, ואין טעם תפילה של יד בשמאל כטעם אתרוג בשמאל כמו שאכתוב. משמעות דבריו שאכן יש טעם מדוע אתרוג דווקא בשמאל, אבל לא מהסיבה שתפילין של יד בשמאל, ולדעת בעל העיתים משמע שאם אפשר גם אתרוג בימין.
בספר אבודרהם (הל' תפילת שחרית של סוכות, ארבעה מינים, מהדורת מכון ירושלים עמ' רצד) כתב, וצריך שיטול אגודת הלולב ההדס והערבה בימין והאתרוג בשמאל, ומפרש הטעם בפרק לולב הגזול משום דהאי תלתא מצוות והאי חד מצוה, ועוד טעם אחר מפני שהאתרוג דומה ללב והלב בגוף נוטה לצד שמאל, עכ"ל. מבואר שיש טעם נוסף מדוע נוטלים את האתרוג בשמאל דווקא. ואם נוטל את האתרוג ייתכן שגם אז נוטלו בשמאל, לא כדעת הר"י אלברצלוני בספר העיתים.
לכאורה הטעם הוא כספר משיב דברים נכוחים שאתרוג בשמאל דווקא, אלא שהוא כתב שאין זה אותו הטעם כמו בתפילין. אכן לעניין תפילין זו סוגייה במנחות (לו,ב-לז,א) שנחלקו תנאים אם כונת התורה ליד שהיא שמאל בכל מקום, או שלומדים מ"וקשרתם-וכתבתם", שכמו שכתיבה בימין כך קשירה בימין, וממילא הקשירה היא על יד שמאל, או שלומדים מהכתוב "ידכה", דהיינו יד כהה (אגב, מדויק לשון הגמ' שאמרה לשון "דכתיב", דהיינו לפי הכתיב ולא לפי הקרי, ואילו בדרשות האחרות שם בגמרא הלשון "שנאמר", שהוא גם הקרי, ראה בהגהות חשק שלמה מגילה ז,א, בשם הגר"א על "קיימו וקבל").
אכן ידועים דברי המאירי (שבת קג,א) שגם איטר מניח תפילין ביד שמאל, כדי שתהא שימת התפילין כנגד הלב, וכן מצינו במרדכי בהלכות קטנות בהלכות תפילין בשם רש"י, וכן ידועה שיטת המקובלים (הובאה בשערי תשובה או"ח סי' כה ס"ק ז, וכף החיים שם ס"ק לא ומאסף לכל המחנות שם ס"ק מא) שגם איטר מניח בשמאל, ושלא ישנה. לפי שיטה זו עיקר מה שקובע הוא השימה כנגד הלב. ייתכן איפוא שסברת האבודרהם היא כסברתם, ואולי לזה כיוון המשיב דברים נכוחים שהזכיר סברא כזאת.
בשו"ת ארץ צבי (הגרצ"א פרומר הי"ד סי' קטו) נשאל על אדם שליבו נוטה לימין אם יניח התפילין בידו הימנית לקיים שימה כנגד הלב, והשיב שלפי פשט הגמרא אין זו הסיבה, ובהמשך דבריו בשם גדול אחד לבאר מהר"ן בחולין שדווקא לעניין יד כהה דורשים "ידכה", שלך דווקא, ולא הולכים לפי רוב העולם, אבל לעניין שימה כנגד הלב הולכים אחר רוב העולם. (ראה בשו"ת דובב מישרים ח"ב סי' מו שהגדול הוא הרב מטשעבין). ויש לציין שאנו נוקטים כדעת השו"ע והרמ"א שם, ודברים אלו הם לסברת האבודרהם בלבד.
7. הב"ח שם הביא עוד ראשונים שכתבו כפסק הרא"ש, ולדעתו טעות סופר היא בטור, כי אי אפשר שיפסוק כנגד דעת אביו הרא"ש, והביא שכן כתב המהרש"ל בביאוריו לטור. ראה דרכי משה שם אות ב ופרישה שם. ראה גם בשלטי הגבורים סוכה שם שהביא לשון הטור, שהוא בשיטת אביו הרא"ש.
8. אגב, מצאנו שבזמן הגר"א נדפסו חידושי הריטב"א על סוכה בשם חידושי הרשב"א, ולגר"א היה הדבר ידוע. ראה במבוא לחידושי הריטב"א הוצאת מוסד הרב קוק שהביא מהגר"א או"ח סי' תרמ ס"ה שייחס חידושים אלו לרשב"א.
9. ראה על שיטה זו באוצר מפרשי התלמוד סוכה לז,ב, הערה 47-50, וכן במב,א, הערה 15. ראה גם בספר מאירת עיניים לרבינו יצחק דמן עכו על התורה פרשת אמור עמ' רכא והערת המהדיר שם, וכן בקובץ תורני מוריה גליון קעא-ב עמ' לז תשובה מגאון קדמון.
ראה עוד בפירוש רבינו חננאל השלם על סוכה שם ובהערות המהדיר. כן נדפס שם הלכות לולב לרב נסים גאון, ובפרק תשיעי עמ' ו מפרש כרבינו חננאל, עיי"ש בהערת המהדיר.
10. בגירסה שלפנינו (בהלכות לולב דף צב,ד) כתב, וכל היכי דבאו שלא בשעת מצוה אי אית ליה לינוקא מייתי ליה אי לא מהפך ונקיט ליה שלא כדרך גדילתו, עכ"ל. אבל ראה בהערת המהדיר הערה 22 כגירסה שכתבנו, וכך מפורש בשבלי הלקט סי' שסו. ראה חמשה ספרים לרב נסים גאון עמ' 159 שהביא המהדיר את השבלי הלקט.
 
כתוב תגובה
גולשים נכבדים,
אנא הקפידו לכתוב הערות עינייניות ביחס לשאלה הנוכחית בלבד!
לצערינו, שאלות, הערות כלליות וכד' שאינן מתיחסות לשאלה, יימחקו מהמערכת.
בברכה, צוות שו"ת מורשת.
הנך מוזמן להגיב על נטילת לולב בימין ואתרוג בשמאל
*שם:
  דוא''ל:
האם לפרסם את כתובת המייל בתגובה
*כותרת:
*תוכן:

אימות תווים:
 
רשימת התגובות  
תודה! - דני, 16/08/2004
תודה לרב על תשובתו המפורטת.


פורטל מורשת
דף הבית
אודות
צור קשר
הוסף למועדפים
הפוך לדף הבית
רישום חברים
מפת האתר
ראשי
שאל את הרב
שיעורי תורה
לימוד יומי
לוח שנה עברי
זמני היום
זמני כניסת ויציאת השבת
רפואה שלמה - רשימת חולים לתפילה
פורומים
שידוכים
תיירות
שמחות
אינדקס
ערוצי תוכן
יהדות
מידע יהודי
חדשות
דעות
משפחה
תרבות
אוכל
קניות
כלים
פרסמו אצלנו
במה ציבורית
המייל האדום
בניית אתרים
סינון אתרים
RSS
דרושים
תיק תק – פיתוח אתרים לביה"ס
לוח שנה עברי
זמני היום וזמני כניסת ויציאת השבת
אינדקס אתרי יהדות
אינדקס אתרי חינוך
בית מדרש | מידע יהודי | פרשת השבוע | מאגר השיעורים | לוח שנה עברי | אנציקלופדיית יהדות | חדשות | תרבות | אוכל | קניות | אינדקס אתרים | רפו"ש | שו"ת | פורומים | שידוכים | שמחות | תיירות | במה ציבורית | בניית אתרים | סינון אתרים | דף הבית | הוסף למועדפים | אודות | צרו קשר | RSS | פרסמו אצלינו | דרושים
© כל הזכויות שמורות ל SafeLines