יהדות
הפוך לדף הבית
יהדות מידע יהודי חדשות דעות משפחה תרבות אוכל נשים חינוך
 שווה עיון:
לצאת עם משתמט?

 
שאל את הרב - שאלות ותשובות ביהדות ובהלכה
דף הבית » שאל את הרב - שאלות ותשובות ביהדות ובהלכה » משבר בזוגיות-דחוף!!
 


» לצפייה בתשובות הרבנית שולמית בן שעיה
חיפוש
» מתקדם

 תגיות
   7 נקיים    אבות    אזכרה    אינטרנט    אירוח שבת    אירוסין    אישה    אישות    אישות ומשפחה    אמונה    אתרוג    בגידה    בחורה    בינו לבינה    בית    בית כנסת    בית מדרש    בית ספר    בעל    בר מצווה    ברית מילה    ברכה    ברכות    ברכות הנהנין    ברכות השחר    ברכת החמה    ברכת הלבנה    ברכת המזון    ברכת כהנים    בשר וחלב    בשרי    בת מצווה    גזל    גיור    גירושין    גניזה    גשם    דבר תורה    דברי תורה    דגים    דעות    דתי    הדלקה    הדלקת נרות    הוראה ותלמוד תורה    הורדות    הורדת שירים    החזר מס    היחיד והחברה
 אינדקס נושאים
 
» אינדקס נושאים ותגיות

משבר בזוגיות-דחוף!!

מתוך: רפואה » מחלות, נכות פורסם בז' באייר התשע"א
שלום לרב!

בעקבות "משברים" בזוגיות שיש לי בזמן האחרון ובעקבות שו"ת מאתר מורשת שראיתי (בשם "זוגיות"), אני כותב את הדברים הבאים. כיוון שמדובר בבני אדם ותמיד הדברים מורכבים, ועל מנת שהרב יוכל להבין טוב יותר את הדברים ושארגיש כי העיצה שיתן תהיה מדויקת, אני מרשה לעצמי להאריך קצת, בתודה מראש על הזמן שהרב משקיע בקריאה ובתשובה.

אני נשוי למעלה מ6 שנים. במהלכן זכינו ללדת ילדים ולצערנו ההריון האחרון נפסק בהפלה.
חיי הזוגיות שלנו ומתוכם גם חיי האישות ידעו עליות ומורדות, אולם המגמה הכללית, כך נראה לנו, היתה תמיד בעליה.
אני מגיע מבית הקרוי "חילוני". גדלתי בתוך התרבות החילונית המתירנית, ראיתי דברים שלא כדאי היה לראות, עשיתי דברים שעדיף שלא לעשות ולאחר שהשתחררתי מהצבא ועבדתי מספר חודשים נכנסתי לתוך עולם הישיבות, בו "ביליתי" 3.5 שנים (כאשר בשנה וחצי האחרונות הייתי נשוי). אשתי באה מבית דתי, ולא היה לה שום קשר עם אף גבר אחר (מלבד ה"דייטים" שהיא יצאה איתם לפני).
כבר גילינו שיש בינינו פער בעולם המושגים הקשורים ל"חיי האישות". בראש ובראשונה מהיותנו זכר ונקבה ולכל אחד הצרכים שלו וכן מתוך עולם המושגים השונה ממנו שנינו באים.
אשתי מגיעה ממשפחה מרובת ילדים וגודלה ע"י אמא "סופרמן", תוך גידול הילדים לבד (גם היא וגם אביה חיו ללא שום משפחה תומכת במשך כל השנים).
מתוך עולם זה, לאשתי ברור היה שלא מונעים הריונות ושהגוף ידע לומר לנו מתי הוא יכול ומתי הוא לא יכול להיכנס להריון. לפני ההריון האחרון התיעצנו עם הרב שלנו והוא המליץ, מתוך ניסיונו האישי, שכן לקחת אמצעי מניעה ולתת לגוף שלה קצת מנוחה.
למשפחה שלה אין נטית השמנה (בלשון המעטה) וגם אשתי, מאז התחתנו ולמרות ההריונות והלידות, רק ירדה במשקל מאז הנישואים. אמנם ביקשתי ממנה לבדוק את העניין לעומק, אך היא התעלמה מכך. וכך בהריון החמישי, לאחר מספר שבועות, היא התמוטטה. לאחר שבועיים בהן היא לא יכלה לתפקד, הפנו אותנו באמבולנס לבית חולים. שם גילו שיש לה "קוליטיס" (מחלת מעיים כרונית). ביום השני לאישפוז היא הפילה. רק לאחר מכן, אמר לנו הרופא שהוא אכן חשש שזה מה שיקרה, אך לא רצה להלחיץ אותנו לפני זה.
מאז אנחנו מנסים להרגיע את המתקפה של המחלה (כאמור זו מחלה כרונית, אך אמורים לחיות איתה כשהיא רדומה רוב הזמן. אנחנו עדיין לא הצלחנו להרגיע את המתקפה הנוכחית, כבר מספר חודשים).
כמובן שהמצב הרפואי שלה וההשפעתו על מצב רוחה הכללי, משפיע גם על חיי האישות שלנו. אך, לצערי, הבעיה מבחינתי לא התחילה דווקא במחלה. כבר לפני זה, ראיתי שהגישה שלה לחיי אישות בכלל רחוקה מהגישה שלי. בעוד אצלי יש קשר ישיר בין אווירה זוגית נעימה בינינו לבין המשך ב"חדר המיטות", אצלה יש נתק מוחלט כמעט בין הדברים. כמובן שגם אצלה, אם האווירה הזוגית לא טובה, גם החשק לקיום יחסים לא קיים, אך אווירה טובה לא אומרת שבהכרח היא תמשיך אצלה לחשק מיני.
מאז הנישואים, היא נהנתה מחיי האישות כשהם קרו (שמענו על מקרים בהם האישה לא נהנת או אפילו סובלת, אך המצב אצלנו לא כזה).
לפני מספר חודשים (אני לא זוכר אם זה קרה לפני או אחרי ההפלה) התפתחה שיחה בינינו על הפער הזה. בשיחה הזו, היא סיפרה לי שישנם מקרים לא מעטים שהיא מקיימת איתי יחסים רק כי אני רוצה, אבל היא מצידה אין לה כח לזה ולא מתחשק לה. היו מקרים, לדבריה, שרק בסוף היחסים, היא נהנתה והיו מקרים בודדים שאפילו עד הסוף היא לא "התרגשה" מזה.
לא ברור לי כל כך למה (סגול תחת ה"ל") אני אמור לצפות, אבל דברים כאלה, מתוך עולם המושגים שלי, מתפרשים כ"פגיעה בגבריות" (המושג הזה, גם כשאני כותב אותו וגם כשאמרתי אותו בשיחה איתה נשמע מאוד ילדותי ומטופש, אבל במצב הנפשי/מידותי שלי היום, המושג הזה תופס מקום בנפש. מקום שאינני מצליח להתגבר עליו ולכן אני לא בתוך שבאמת הוא לא אמור להיות שם). העולם ממנו באתי לימד אותי שגבר, שהאישה לא נהנת ולא משתוקקת למגע אינטימי איתו, הוא (אין לי ביטויים אחרים) דפוק, אדיוט וכו' (צר לי, אך באמת לא מצאתי ביטויים ראויים יותר).
נפגעתי מאוד מהגילוי הזה שלה (עם כל הבעיתיות בדבר והילדותיות מצידי). לאחר מספר ימים דיברנו על הנושא ואשתי באמת גילתה על עצמה שיש לה נתק "בראש" בין חיי אישות לבין זוגיות מאחר וכל חייה היא התרחקה מכל מגע עם גברים אחרים (לא שחנ"שים ולא חברויות ולא כלום). אני מצידי, מודע לכך שיש לי משיכה גופנית חזקה אליה. בתחילת הנישואים שלנו (בחודשים הראשונים) היינו כמעט כל לילה יחד (כמובן מלבד הזמנים שהינו אסורים). זה היה בעיקר בגלל ההתלהבות שלי מזה שסוף סוף יש לי אפשרות כזאת. היום היא זוכרת את זה לא כתקופה לא טובה מבחינתה, למרות שאם זה היה תלוי בה, היינו פחות יחד. אבל גם היא נהנתה מהחידוש שבדבר.
הדברים ארוכים ואני לא יודע בדיוק מה קשור ומה לא ולכן אגש לנקודה. בעוד מספר ימים אשתי אמורה לטבול. בפעם האחרונה שקיימנו יחסים זה היה הארוע היותר גרוע שהיה לי בחיי האישות שלנו. זה התחיל בנסיון שלי להתחיל איתה, היא לא רצתה ופתאום היא אמרה משהו כמו: "סליחה שאמרתי שאני לא רוצה" כשהיא מתכוונת לומר שהיא רואה את תפקידה כמי שצריכה לתת לי סיפוק, גם אם לא מתחשק לה. כמובן שמשפט כזה (זה ממש לא ציטוט מדויק) "הוציא לי את הרוח מהמפרשים" אבל היצר התעורר ולכן ניסיתי להמשיך. היא התנהגה בערך כמו הפולניות בבדיחות (אדישות כמעט מוחלטת) עד הסוף. אני יצאתי נבוך לחלוטין מכל הסיטואציה הזאת וכל אחד הלך לישון. מאז אני מנסה להבין איך אני אמור להתיחס אליה ואל חיי האישות שלנו. חשוב לי להדגיש איך אני רואה התנהגות כזו שלה. אצלי דבר כזה מתפרש לא רק כפגיע בגבריות שלי, אלא כמעט כזנות מצידה. אצלי זה מעורר אסוציאציות של אישה שמקיימת יחסים רק בשביל הכסף (ממש עם כל החומרה שבדימוי הזה. כמובן שלא אמרתי לה את זה). התנהגות כזאת מצידה מביכה אותי לא רק מעצם הפגיעה בכבודי, אלא גם מהפגיעה בכבודה. זה נותן לי הרגשה של איזה גבר עם הארץ (דורס כארי). זה מזכיר לי סיטואציה מהספר "לא בלי ביתי", שם היא מספרת (בלשון צנועה מאוד, למרות שהיא גויה) שרק על מנת לשמור על נפשה, היא היתה מסכימה לקיים יחסים עם בעלה האירני. זה נותן לי להרגיש כאילו אני ממש לא בסדר בזה שמתחשק לי, ורק בגלל שהיא מרחמת עלי היא מסכימה.
הכיוון הראשון שעלה אצלי, היה שאני צריך לעבור לרמת המינון שלה. כלומר רק להיענות לחשק שלה (במלוא הכינות, להערכתי אם אכן נקיים יחסים רק לפי המינון שלה, ללא הגזמה, יכולה לעבור שנה שלמה בה נקיים יחסים רק בליל הטבילה). אבל זאת הבעיה, שהרי אני נמשך אליה באופן טבעי ולכן קשה לי שלא לבקש. אם כן, אני פשוט צריך לאהוב אותה פחות (גאוני נכון?). מכל מקום, היחס שלי אליה נעשה קר יותר ויותר עם התקרב ליל הטבילה הקרוב. וזאת כדי שלא לעורר אצלי את החשק.
אחד הדברים שמאוד קשים לי מאז שהבנתי את זה, זה שאין לי מושג כיצד כן לגרות אותה. וגם היא אומרת שהיא לא יודעת מה "עושה לה את זה". היו ימים שראיתי שהיא כן מתחילה איתי ואז תוך כדי, הייתי שואל אותה מה "הדליק" אותה. היא לא ידעה לומר לי. זה אחד הדברים שיותר מתסכלים אותי, כי ברור לי שאם היא רוצה להתחיל איתי, מספיק שהיא תלטף אותי קצת ומיד אני מבין את הרמז ונדלק בשניה. אבל אותה, אני לא יודע איך להדליק.
מצבי הרוחני בחודשים האחרונים הולך ויורד (בגלל עומס בלימודי החול, בעבודה, במצב הרפואי של אשתי וגם בגלל העומס הנפשי של הכל ביחד) והדבר משפיע על הבית בכלל ועל אשתי בפרט. אני מניח שזה משפיע על האהבה שלה כלפי. היו לנו מספר שיחות בנושא הזה, למרות שאני מרגיש שלא הצלחתי להבהיר לה עד כמה אני מרגיש בתוך משבר רוחני כללי. אפשר לפתור את הבעיה הזו כולה בדבר זה ולומר שאם אעלה רוחנית, גם אהבתה שלה תעלה ואז גם החשק. אבל מנסיון העבר אני לא בטוח שזה יפתור הכל. זה ישפר את המצב, אבל לא זה שורש הבעיה.
מהשו"ת של הרב שראיתי באתר מורשת (תחת הכותרת: "זוגיות") הרב כתב שם לאישה שעליה לאהוב את הגוף שלה ומתוך כך גם את הנפש שלה, הבנתי שאולי גם זאת בעיה אצלנו. אשתי לא אוהבת איך שהיא נראית (והיא גם טורחת לומר לי את זה כמעט בכל פעם שהיינו יחד). בתחילת הנישואים (ועם ההריון הראשון) היא אמרה לי שהיא לא אוהבת שהיא שמנה ולא שהיא רזה ובכלל היא לא אוהבת את הפנים שלה ואת השיער. ולמרות שבמשך כל שנות הנישואים שלנו, אמרתי לה שוב ושוב שאני כן אוהב את המראה שלה וזה מה שהכי חשוב והיא אף מודה שזה משפיע עליה ועל איך שהיא רואה את עצמה (בחודשים האחרונים, בעיקר מאז ההפלה, מתחיל להתעורר אצלה חשק לטפח את עצמה. בעיקר בשבילי), למרות כל זאת היא ממשיכה להתלונן.
אני נזהר מנשים אחרות (כמובן שגם מהאינטרנט), אבל בסופו של יום אני מוצא עצמי בודד. אני יודע שהיא אוהבת אותי מאוד וזה עוד יותר מתסכל, כי שוב, זה לא מתקשר לה לחיי אישות. המצב הזה משאיר אותי מבולבל לחלוטין. היא כן אוהבת אותי או לא? היא חושבת שאני מכוער? אני דוחה אותה גופנית? כמובן שאם אשאל אותה את השאלות היא תשיב בחיוב ובשלילה (במקומות הנכונים), אבל בכל זאת לא תהינה לה תשובות אמיתיות למציאות.

רציתי לשאול את הרב, מה היחס הנורמאלי שאמור לשרור בינינו. האם זה נורמאלי שאישה תקיים יחסים רק כי לבעל מתחשק? שהיא תקיים יחסים מתוך "מסירות נפש"? אולי אני באמת צריך לעבוד על המידות שלי, להתעלות מהחומר ולא לחשוק בה (זה נשמע לי הזוי לחלוטין לחלוטין מכל מה שלמדתי על היחס לעולם הזה בכלל ועל הדרך לתיקון המידות בפרט)? האם הקשר הנכון הוא רק לספק לה את עונתה? האם היא צריכה טיפול או אולי אני או שנינו?

המצוקה שלי גדולה ואני לא מרגיש שאני רוצה לדבר איתה על זה. בעיקר כי אני חושש שהיצרים שלי יתגברו ויסממו את המוח, יחלישו אותו ובכך יתנו לנו הרגשה כאילו שוב פתרנו את הבעיה. אבל ברגע שהענן ירד, או במקרה יותר גרוע, בפעם הבאה בה ארצה לקיים יחסים והיא שוב תגיד איזה משפט בסגנון הנ"ל, הכל יתפוצץ שוב. והפעם הפיצוץ עלול להיות גדול בהרבה וגם הרסני מאוד מאוד (כן אני מפחד מהתקרבות לגבולות אדומים בזוגיות).

ברור לי שגם הרב מודע לכך שישנם עוד נתונים רבים שלא העליתי. אשמח להשיב על כל שאלה של הרב לבירור הנושא על מנת שיוכל לתת את העיצה היותר נכונה.

לסיום אני חייב לומר, ששנינו, עוד מתחילת דרכינו הזוגית, מודעים לצורך של ללמוד על זוגיות ולעבוד עליה. אנחנו משתדלים להקפיד על לפחות סדנת זוגיות אחת בשנה ויציאה לנופש זוגי ללא הילדים פעם בשנה ועל שיחות זוגיות פעם בשבוע. למרות שאני "גבר", אני פתוח מאוד לשיחות ובירורים נפשיים וזוגיים ואני מודע מאוד (אולי יותר מדי?) לאחריות שלי בדברים. אך הפעם אני חש שאולי בכל זאת לא הכל תלוי בי (או שמא אני טועה).

ברגשי תודה גדולים מאוד לרב על הקדשת זמן רב בקריאת המכתב הארוך ובמתן תשובה.


התשובה:
שלום רב,
ראשית עלי לציין שקראתי בעיון רב את מכתבך, ולצורך האתר עשיתי בו מספר שינויים, כמו הורדת שמך ממנו ופה ושם מחקתי דברים שלא היו רלוונטיים.

אתה מספר על מחלת הקוליטיס אצל אשתך. זה אינו פשוט כל כך, אמנם רוב הזמן המחלה הזאת רדומה, אך היא אינה נעלמת, היא קיימת ויש לה תופעות לוואי שאינן נראות כקשורות למחלה אבל הן כן שייכות ולא כל הרופאים מקשרים אותן למחלה.

אנסה במילים ספורות להסביר את התופעה, למי שאינו מכיר אותה, ומשם אמשיך בתשובה לנושאים שהעלית במכתבך. אני חייב לציין שהידע שלי בנושא המחלה קשור לעיסוק נוסף שלי שהוא תזונה בריאה, והידע המיוחד שיש לי על מחלות אוטואימוניות של מערכת החיסון העצמי נובעות מניסיון חיי כבעל לאישה חולת טרשת נפוצה השייכת למשפחה זו של מחלות.

קוליטיס היא דלקת כיבית של המעי הגס ושייכת למשפחת מחלות מערכת החיסון העצמית (אוטואימונית). מאד חשוב לדעת לחיות אתה כדי לא לסבך את המעי הגס בבעיות קשות יותר בעתיד. האפיון של המחלה הוא בכיבים שטחיים בדופן הפנימית של המעי הגס והם עשויים להופיע במקומות מוגדרים.

על פי הסברה יש למחלה גורמים רבים שמשפיעים על היווצרותה או על התפתחותה בעתיד. כמובן שקיימת נטייה גנטית, אך במקרים כאלו נגלה שגם שאר הגורמים קיימים בהורים או בקרובים שחלו במחלה הזאת. גורמים כמו תזונה לקויה (מבחינת רגישות הגוף), זיהום סביבתי ובעיקר מצבי לחץ נפשי.

תסמיני המחלה הם שלשול דמי, ירידה בתיאבון, כאבי בטן, לעיתים חוסר שליטה ביציאות, בחילות או הקאות, חום ואנמיה. כמובן שלאור התסמינים הללו יש ירידה גדולה בצרכים המיניים של האדם.

החולים במחלה זו חייבים לאחוז בדיאטה תזונתית קבועה כדי לשמור על בריאותם. חלק חשוב הוא לא לאכול ירקות ופירות לא רחוצים היטב ולא מבושלים זה כדי להפחית את הפגיעה ברפידת המעי מקליפות וחלקים קשים בפרי ובירק. יש להימנע ממוצרי חלב, ומחלב וגבינות פרה להימנע החלטית, מותר מעט מוצרי חלב של עיזים, אך גם הם לא רצויים במיוחד. יש ליטול ברזל כדי לשפר את האנמיה. ועוד.

לא אעסוק כאן בתרופות הניתנות לחולים אלו, אך אדגיש שיש תוספי מזון נפלאים שיכולים לעזור מאד ולשפר את החיים בצורה איכותית ביותר. במיוחד בגלל הקושי לקבל מהפירות והירקות את הוויטמינים ושאר המרכיבים החשובים שלהם הנעלמים בעקבות הבישול.

כיוון שהגוף והנפש קשורים בצורה כה הדוקה זה לזו, מתח נפשי עלול להשפיע על המחלה ולכן יש לשמור על קצב חיים שקט ורגוע מאד. למרות שמדי פעם אנשים חווים בעיות רגשיות לפני אירועי התלקחות של המחלה, אין זה אומר כי המתח הנפשי גורם למחלה.

החולה מקבל את האבחנה של מחלתו ברגשות מעורבים ושונים. חלקם מביעים כעס למשך זמן מה, חלקם מתעלמים מהמחלה, חלקם מרגישים הקלה כשהם יודעים מה מתרחש בגופם. כל חולה חייב להתרגל למחלתו, שכן היא תמודה אליו לכל חייו, ובני המשפחה נדרשים לעזור ולהקל על החולה את מצבו.

אין צורך להאשים אף אחד, לא את עצמו ולא אחרים כאשר מתחילים להבין את המחלה. גם בן הזוג אינו צריך להאשים את עצמו על חוסר הידיעה שלו, על חוסר המעורבות שלו, או על כל דבר אחר. בן או בת הזוג אינם צריכים לראות את עצמם כ'דפוקים' בגלל שנישאו לחולת במחלה אוטואימונית, זו אנה גזירת מוות על החולה, זו מחלה שניתן לחיות עמה שנים רבות ולהגיע עד זקנה ושיבה. אני מלווה את אשתי כבר ארבעים וחמש שנה עם מחלתה, ואנו חיים נפלא. שמירה על אופטימיות ושמחת חיים היא המתכון הטוב ביותר לחיות עם המחלה לאורך ימים ושנים ולראות בנים ובני בנים נישאים ומביאים דור רביעי לעולם.

יחד עם זאת על בני הזוג להבין שהמצוקה הרגשית שהחולים מרגישים לעיתים היא חלק מתסמיני המחלה עצמה. מחלות אלו מהוות איום על איכות החיים הגופנית והרגשית, על חוויות המין, על התפקוד החברתי ותחושת ההערכה העצמית. לכן הרבה מאד חולים מוותרים מראש על הנאות החיים ונסגרים בתוך עצמם.

על כן על בני הזוג לקבלם בהבנה ולהעניק לחולה תמיכה נפשית ורגשית.

ערן ברקוביץ – פסיכולוג העוסק רבות במחלות אוטואימוניות מביר במאמרו על הדרך בה מומלץ להתנהג עם אדם קרוב שאובחן כחולה במחלה כרונית. ואני מביא את מאמרו כאן במלואו.




אדם יקר לכם אובחן כחולה במחלה כרונית איתה יאלץ להתמודד כל חייו. אתם רוצים לסייע, אבל לפעמים נראה כי שום דבר שאתם אומרים או עושים לא עוזר. מה חש אדם שמגלה כי הוא חולה במחלה כרונית? מה אתם יכולים לעשות כדי לעזור? וחשוב מכך- ממה כדאי להמנע?


קבלת אבחנה על מחלה כרונית לרוב תלווה בתגובות פסיכולוגיות קיצוניות, כאלו שינסו לעזור למקבל האבחנה לחזור ולהתמודד עם החיים לאחר הבשורה המטלטלת. תגובות אלו יכולות להראות מפחידות או מוזרות למתבונן מהצד, ודאי לבני משפחה וחברים. יחד עם זאת חשוב לזכור כי ברוב המקרים ישנם שלבים שאדם שאובחן עם מחלה כרונית צריך לעבור, חלקם עם עצמו בלבד, כדי שיוכל להגיע לשלב בו הוא מסתגל למחלה שתלווה אותו כל חייו.


שלב ההלם ושלב האבל


לאחר קבלת האבחנה, שלב ההלם ולאחריו האבל, כמעט הכרחיים. בשלבים אלו האדם מתכנס בתוך עצמו ומנסה למצוא דרך לארגן את אוסף הדברים המפחידים, ''לא אמיתיים'' ולא מובנים שנחתו עליו בהפתעה.


חשוב להבין כי פעמים רבות גם אם תהליך האבחון נמשך זמן רב וישנה בהירות אובייקטיבית לקראת האבחנה שתתקבל, התחושה הסובייקטיבית היא של הפתעה מוחלטת.


בשלב ההלם ניתן לצפות לתגובות כמו הכחשה (''זה לא באמת קורה''), סחרור, ריקנות, בלבול, חוסר יכולת לתכנן או להבין, תחושה של פאניקה, חרדה וחוסר אונים. כל אלו תגובות טבעיות לתחושה שהאיום העומד בפניו והמציאות החדשה גדולים ומסובכים מידי, כמעט בלתי אפשריים.


בשלב האבל יש התבוננות בשינוי ועימו תחושה של אובדן- אובדן של מה שהייתי. בתהליך האבל האדם מסרב להיפרד מהאדם- האמיתי או הדמיוני -שהיה טרם האבחנה, ויש צורך בזמן כדי שהאדם יצליח לקבל את השינויים שהתרחשו בעקבות האבחנה.


יש לציין שהתפיסה הזו היא סובייקטיבית. פעמים רבות סביר כי האדם נשא עמו את המחלה זמן מה טרם האבחנה, וכעת יש הסבר לסימפטומים ואף טיפול שיעזור להתמודד עמם. למרות זאת, ברגעים הראשונים התחושות והמחשבות הקטסטרופאליות משתלטות וקשה לראות כי האדם בעצם כבר חי עם אותה מחלה גם לפני הבשורה הרשמית.


המחלה הכרונית מקבלת הדגשה ומחמירה את כל האספקטים בחיי המאובחן הטרי. ביצוע ההפרדה בין הדברים שקשורים ומושפעים מהמחלה הכרונית לבין אלו שלא, כמעט ובלתי אפשרי ברגעים אלה. ניתן לצפות למגוון רחב של תגובות, כל אחד על-פי אישיותו ודרכי ההתמודדות המאפיינים אותו-החל מהכחשה ואפטיה עד עצב ותסכול וגם כעס ועצבנות.


מה לא לעשות


התגובות לאבחנה בדרך כלל ישפיעו גם על אלו שחיים בסביבתו של האדם. לא קל לעזור ולתמוך במי שמתמודד עם מחלה כרונית, כי שלבי ההלם והאבל, במידה זו או אחרת, חלים גם על סביבתו וקשים להכלה. הרצון של הסביבה לזרז את תהליכי ההלם והאבל ולראות כבר את היקר להם מסתגל ו''חי את החיים'' יכולים פעמים רבות לגרום לתוצאה הפוכה.


הסביבה יכולה להפריע ולחבל בתהליך האבל, אותו תהליך שיאפשר הסתגלות לאחריו. אנשים קרובים לעיתים באופן אקטיבי חוסמים את הבעת הרגש של האדם עם המחלה הכרונית או שמשדרים עוינות סמויה/ חוסר שביעות רצון, כאשר זה מבטא את האבל שלו.


זה לא קורה בכוונה תחילה ולעיתים אף ישנן רציונאליזציות שמצדיקות את ההפרעה הזו לתהליך האבל: ''חייבים לשכנע אותו שכלום לא קרה'', ''אסור לעודד את הבכיינות הזו כי אחרת זה לעולם לא ייפסק'', ''אל תתנו לו להגיד דברים רעים כי זה מה שמחמיר את הדיכאון''. בתוך הבלבול קל להגיע לצעדים אלו מתוך רצון לגרום ליקר לנו להרגיש יותר טוב, מה גם שדרך זו עונה על הצורך של הסביבה לראות שיפור מהיר וחיובי, גם אם השיפור אינו אמיתי.


מעבר לתהליכים הפסיכולוגים המתרחשים בתקופת האבל, קורה משהו עצוב ברגע שאתה יושב עם הקרוב אלייך שאובחן במחלה כרונית ואומר לו ''יהיה בסדר''. גם אם אין זו הכוונה, החולה מבין שאינך מכיר או אינך מעוניין לדעת מה באמת עובר עליו ועל הקשיים שעימם הוא מתמודד. כאילו אמרת: ''אני מאמין וחושב שהכול יהיה בסדר ואת הדברים המסובכים איני רוצה לדעת ואני משאיר אותך להתמודד עימם לבד''.


אז מה עושים?


אל תקטעו – כשקרוב עם מחלה כרונית מספר לכם על מצבו, תנו לו לדבר. הדברים שיבחר לשתף חשובים ולגיטימיים וכאשר הוא בחר לחלוק אותם עמכם, אין זה זמן מתאים להגיד ''אל תדבר שטויות'' או להאשים ''למה אתה תמיד פסימי''.


וודאו שהבנתם – לאחר שהתאפשר לאדם לדבר, עדיין אין משמעות הדבר כי הבנתם. תנו הכרה לכך שהפנמתם את הקשיים שסיפר לכם, לדוגמא: ''זה נשמע נורא לסבול את הכאבים הללו''. יחד עם זאת זכרו כי לכל אחד חוויה שונה וקיימות התמודדויות שכנראה לא ניתן להבינן בדיוק כפי שהאדם עם המחלה חווה אותם. לכן, השתדלו לא להגיד שאתם יודעים בדיוק מה הוא עובר כי הכרתם מישהו במצב זהה או שאפילו עברתם משהו דומה בעצמכם. כשבאמת קשה וכואב אין זה זהה לשום דבר אחר. תכירו בכך ותראו ליקירכם שאתם יודעים שכנראה אינכם יכולים להבין את כל חווית הקושי עד הסוף ואולי הכרתם או חוויתם משהו שהוא דומה רק במקצת לאתגרים מולם הוא ניצב.


אל תנחשו, תשאלו – כל רגע והאווירה הייחודית לו. קשה להכליל ולדעת תמיד מה מתאים ואיך ניתן לתת הרגשה טובה ליקר לנו שאובחן במחלה כרונית. רבים ''שוברים את הראש'' כדי לנחש אם הוא זקוק לשיחת נפש או הפוגה בידורית (לא כל הזמן צריך להתעסק במחלה), מעדיף להישאר בחדר או לצאת לסיבוב, להיות בחברה רועשת או בשקט לבד. תכירו כי כל אחד צריך קצת מכל מה שתואר (ועוד דברים רבים אחרים כמובן) ויהיו כוחותיכם המאגיים-אינטואיטיביים-קוסמיים ככל שיהיו, אין תחליף לשאלה אמיתית וכנה. כשהקשר הוא טוב ובטוח, והקרוב אליכם יראה כי ישנו רצון אמיתי להיענות לצרכיו, אז ירגיש בנוח להגיד כי רוצה כרגע להיות קצת לבד - מבלי שתעלבו, או לבקש חברה או לצאת יחד- מבלי שירגיש שמעמיס עליכם.


ספקו תמיכה – אחרי ששמעתם, הבנתם והשתדלתם להיענות לצרכים האמיתיים ולעזור ככל שניתן לקרובכם, אפשר לשתף אותו ולהגיד ש ''אנחנו מקווים שהכול יהיה בסדר, נישאר פה לצדך, כמו תמיד, יהיה אשר יהיה, אתנו אפשר גם לבכות וגם לבלות. לא מצב המחלה ולא התגובות שלך למחלה ירחיקו אותנו או יגרמו לנו להפסיק ולנסות לתת לך הרגשה כמה שיותר טובה''. לצערי לא קיים משפט קסם שעובד תמיד. אין תחליף להקשבה ורגישות למי שלידנו, וגם אז לא תמיד אפשר לזהות או לענות לצרכיו במדויק.


קבלו תמיכה- ההתמקדות באדם עם מחלה כרונית אינה פשוטה וישנם מקרים שאף יותר קשה להיות זה שליד, זה שצריך לתמוך. במידה ואתם חשים כי העומס רב מידי וכוחותיכם אוזלים, פנו לפסיכולוג רפואי והתייעצו כיצד להתמודד עם המחלה הכרונית של היקר לכם, אני מבטיח שזה חשוב גם בשבילו.


עד כאן מאמרו של ערן, ואני מודה מאד על מאמרו זה שהוא חשוב ביותר.


סבורני ידידי שכבר עכשיו אינך חושב את עצמך יותר לדפוק או טיפש בגלל הקשיים שיש לך עם אשתך. חלקם הגדול של הקשיים נובע מכל מה שערן הזכיר בתוך מאמרו, הקבלה של המחלה שלה. חלקם האחר של הקשיים נובע מהחינוך שקיבלה אשתך בבית הוריה, שרחוק כמרחק מזרח ממערב מהחינוך שאתה חונכת עליו, אבל גם רחוק מרחק דומה מחינוך דתי של אנשים אחרים שיודעים לקבל את החיי המיניים בדרך נכונה ולא כמצווה או ככורח שמחויבת האישה לבעלה.


אני רוצה להציע לכם הצעה מאד חשובה עבורכם והיא לערוך מספר אבחונים רגשיים ופסיכולוגיים שיעניקו לכם דרך בטוחה וטובה להשתחרר מהלחצים, הן של אשתך והן שלך ולהתחיל לחיות חיים של שמחה ואושר.

ברוך ה' זכיתם כבר לגדל ארבעה ילדים, ממש נפלא, גם אנחנו לא ויתרנו על ילדים והיום אנו נהנים מהנכדים. עתה אשתך זקוקה לתקופה ארוכה של חזרה לבריאות טובה ומסודרת, וגם אתה צריך לחזור לאיתנך מבחינת כל מה שכתבת על עצמך במכתב.


דבר ראשון עליך לדעת שאתה לא דפוק ולא מטומטם ולא כל כינוי גנאי אחר שאתה מכנה את עצמך. אתה זכית לעשות מצוות יום יומיות על ימין ועל שמאל בעצם חייך עם אישה שיש לה מחלה אוטואימונית. אשתך גם היא זכתה לקבל ליד מחלתה בעל טוב ומיטיב, מבין ומאזין שיודע להקשיב לה ויודע לשמור עליה לשנים ארוכות. אלו זכויות ולא נפילות. אלו זכויות ולא חסרונות. רק שאתם צריכים להבין את המשמעות של הדברים כדי שתוכלו לשאת אותם בגאון.


אני שולח לכם במייל הפרטי שלי מספר אבחונים שאני מבקש לעשות ולשלוח אלי בחזרה, כך אוכל לדעת הרבה יותר פרטים דקיקים עליכם ולעזור לכם הרבה יותר טוב. האבחונים נשלחים אליכם מתוך רצון טוב לעזור ולסייע, ואחרי כן אוכל להמליץ על תזונה נכונה ותוספי המזון הראויים לכם כדי להפחית את כמות התרופות שאפשר להפחית.


בינתיים לנושא הרגיש שכתבת עליו במכתבך, חיי האישות, אתה צריך ללמוד לקיים עם אשתך סקסולוגיה הוליסטית ודרכה תוכלו להגיע לחיים מאושרים ביותר. איני יוכל לכתוב בפירוט על נושא זה באתר, אך אם תרצה להבין במה מדובר וכיצד חיים את החיים בטוב על ידי סקסולוגיה הוליסטית, תכתוב אלי לדוא''ל הפרטי שלי ונעסוק בכך. מה שרציתי לכתוב לך כאן שחשוב ביותר הוא שאתה רחוק מאד מאכזבה על חייך, שאתה רחוק מאד מלקבור את חייך ואת חיי המין שלך, אתה רק צריך ללמוד לחיות אותם אחרת כדי להגיע להנאה האדירה שיש בהם.


בברכה חמה
גד מאיר שמחוני
 
כתוב תגובה
גולשים נכבדים,
אנא הקפידו לכתוב הערות עינייניות ביחס לשאלה הנוכחית בלבד!
לצערינו, שאלות, הערות כלליות וכד' שאינן מתיחסות לשאלה, יימחקו מהמערכת.
בברכה, צוות שו"ת מורשת.
הנך מוזמן להגיב על משבר בזוגיות-דחוף!!
*שם:
  דוא''ל:
האם לפרסם את כתובת המייל בתגובה
*כותרת:
*תוכן:

אימות תווים:
 
רשימת התגובות  
בתור שותפה לגורל.... - מגיבה, 15/05/2011
זוג יקר!
גם אני סובלת מבעייה כרונית דומה, שאובחנה אצלי לפני למעלה מעשור, אחרי הלידה הראשונה שלי. לשמחתי, רוב הזמן אני במצב של רגיעה, אבל היו לי כמה וכמה תקופות קשות של התקפים, בהם ירדתי מאד במשקל ובקושי הצלחתי לבלוע כמה ביסים בתור ארוחה, בקושי תיפקדתי בבית ובעבודה וכתוצאה מכך מצב-הרוח שלי היה מאד ירוד. בתקופות כאלה הייתי מאד מכונסת בעצמי, ובקושי תיקשרתי (אפילו לא עם בעלי, שאגב הראה הרבה מאד הבנה ותמך בי בכל אותם ימים קשים).
מכאן, אפוא, כל ההזדהות שלי עם מי שסובל מן המחלה והשלכותיה.
את ההתקפים צלחתי בזכות טיפול תרופתי שהציע לי הגסטרולוג, ובתקופות של רגיעה אני נוטלת תוסף-מזון שהוכח כיעיל מאד.
ראשית, אני רוצה לחזק את ידיכם ולקוות ביחד איתכם לרגיעה במהרה בימינו (מניסיון שלי - בתקופות הרגיעה אני מתפקדת לגמרי כרגיל!).
שנית - שתי המלצות: (1) אני מקווה שאשתך נמצאת תחת מעקב רפואי הולם (אצל גסטרולוג בכיר ובעל ניסיון) ומקבלת את הטיפול התרופתי המתאים, על מנת להגיע כמה שיותר מהר למצב של רגיעה ולשם המשך טיפול ומעקב במצב רגיעה בכדי למנוע התקפים נוספים'''' (2) קיימת עמותה לתמיכה בחולי קרון וכוליטיס. העמותה מספקת לחבריה ייעוץ בכל ההיבטים הקשורים למחלה, עורכת כנסים בהשתתפות אנשי מקצוע (לא רק מן ההיבט הרפואי אלא גם מן ההיבט הנפשי, הפרקטי ועוד), ולמיטב ידיעתי העמותה גם מארגנת קבוצות-תמיכה לחולים (אולי גם לבני משפחותיהם?). מצורף קישור לאתר '' http:''''www.ccfi.co.il''.

מאחלת לכם רפואה שלמה, והרבה הצלחה בכל ההיבטים הנלווים.
זוג יקר ונפלא. - יעל, 12/05/2011
אתם באמת עוברים תקופה לא קלה ומורכבת.

מה שעלה לי בראש בזמן קריאת המכתב שלך הוא סיפורים רבים שאני מכירה על זוגות שעוברים קשיים ומורכבות בתחום המיני.

ראשית - אתם לא לבד. גם כי אינכם היחידים שסובלים וגם כי ישנם אנשי מקצוע דתיים ולא דתיים שיכולים לעזור.

(זו לא נחמת טיפשים אלא נחמה ממש כי בציבור שלנו חסר שיח בנושא ואנשים חושבים שיש להם ורק להם בעיות ואין למי לפנות)

תמיד, אצל כולם יש עליות ומורדות.
בקשר לדימוי הגוף. קשה להיפתח, להשתחרר וליהנות כשאת חושבת שאת לא יפה. זה לא משהו שאתה יכול לשנות במחי יד, אדם צריך להרגיש את זה בעצמו מתוך תוכו. אבל - זה משהו שאפשר לעבוד עליו ויש סדנאות ואנשי מקצוע בנושא.
לגבי קיום יחסים ``רק בשבילך``.
אני חושבת שזה קשור לאופן שבו אתה מנתח ומפרש את הדברים.

אני חושבת שיחסי מין זה קצת כמו אוכל.. יכול להיות שיהיה ``לחם וקוטג``` ויכול להיות שתהיה סעודת גורמה משובחת.לפעמים אנחנו רעבים נורא ולפעמים שבעים.
אי אפשר לצפות שכול הארוחות יהיו סעודת גורמה שבאות מתוך רעב.
לפעמים גם כשזה ``לא משהו`` זה גם טוב.טוב כי זה קורה, טוב כי שניכם שותפים למשהו משמעותי עבורכם טוב כי חשק יכול להתלקח תוך כדי תהליך, וכולי.
ואני לא חושבת שזה בריא לחלק ציונים לעצמכם בענין הזה.

יכול להיות שאתה יכול להסתכל על העובדה שהיא לא תמיד בחשק ועושה דברים בשבילך כנתינה.
לא מסירות נפש שחונקת אותה אלא נתינה.
היא יודעת שאתה מעוניין, בבדיקה עם עצמה היא ראתה שאולי לא כל כך בא לה, אבל בשבילך - האיש שלה, היא תרצה לתת, לוותר על חוסר רצון ולא להכריח אותך לוותר על משהו שחשוב לך ולכן תסכים.
לפעמים היא תיהנה יותר ולפעמים היא תיהנה פחות וזה לא בהכרח קשור אליך.
ממש לא.
יכול להיות שאתה היית נהדר אבל בראש שלה צצות מחשבות שסוגרות אותה ``אני לא יפה, אני לא מושכת. איך אני נראית, לא מגיע לי להינות כשאני במצב כזה.. זה מזכיר לי את יצירת ההריון ההוא שנפל (פצע מדמם!)
חשבון החשמל החודש גבוה, איך נסתדר?
חזר הצ`ק של החוג לילד.. איזה בושות..
שוב התחילו הכאבים והבחילה, רק שאני לא אקיא עכשיו....

תגיד לי, אפשר להינות בכלל באווירה כזו???

יכול להיות שאז באות מחשבות אחרות:
קשה לי, אבל אני רוצה לאפשר לבעלי להנות ממני, כי אני יודעת שאני חשובה לו, רוצה להעניק לו למרות שקשה לי. הוא משתדל למעני אז גם אני יכולה להתגבר על הקושי שלי ולתת לו משהוא חשוב לשנינו. אולי זה יקרב אותנו יותר ויעזור לנו

אתה מבין, זה לא בגללך. זה לא אומר עליך כלום. זה אומר שאתם זוג עם יסודות טובים המשתדל ומסוגל לעבודו למרות שזה קשה. אולי אפשר לנסות ולראות את הדברים הכן טובים שאתם עושים והדברים הכן טובים שקורים לכם.

גבלל השיח החסר בנושא בחברה הדתית, אולי היא לא מצליחה להסביר לעצמה ולך מה מפריע לה או מה מעורר אותה. ואני כואבת את הדברים האלו .
יכול מאוד להיות שייעוץ זוגי '' מיני יכול לעזור לכם.

שולחת לכם חיבוק...
קראתי בדילוגים אבלמספיק כדי לומר לך שגם אני ובעלי אותו דבר הוא היה חילוני אני דתית - מיכל, 12/05/2011
רק שהוא השתנה הוא לומד בתורה לא רק הלכה וגמרא יבשים -ושם היחס לאהבה ותשמיש המיטה שונה לחלוטין ממה שראיתם בסרטים ואהבה זה לא ``לעשות אהבה ``-לקיים יחסי מין.. קיצור הוא השתנה ורוצה לקדש את עצמו ,גם כדי לתקן את פגמי העבר, על ידי מניעה מתשמיש שלא לצורך (שזה היה מנהג האר``י הקדוש שלמשל בזמן שאשתו היתה מעוברת -לא שימש מיטתו) .אז גם אנחנו לא בדרגת האר``י כמובן אבל צריך לשאוף לקדושה ןעלייה ברמתה , גם לקיים תשמיש בצניעות זה חלק מהעניין . תלמד תורת הנסתר -בלעדיה אי אפשר להסתדר .כולם לומדים וזה לא אומר שנהיינו מקובלים זה פשוט יותר משפיע עליך מבפנים. יהי רצון שתהיה רפו``ש לאשתך! סך הכל תשמח שיש לך אישה טובה וצנועה בפנימיותה .
בריאות טבעית - מירב, 11/05/2011
בהמשך לתשובתו של הרב ניתן לסייע על ידי תזונה ודיקור סיני.במכללת אלימה שבצפון ניתן למצוא אנשי מקצוע יראי שמיים שיכולים לסייע ולעזור.

פורטל מורשת
דף הבית
אודות
צור קשר
הוסף למועדפים
הפוך לדף הבית
רישום חברים
מפת האתר
ראשי
שאל את הרב
שיעורי תורה
לימוד יומי
לוח שנה עברי
זמני היום
זמני כניסת ויציאת השבת
רפואה שלמה - רשימת חולים לתפילה
פורומים
שידוכים
תיירות
שמחות
אינדקס
ערוצי תוכן
יהדות
מידע יהודי
חדשות
דעות
משפחה
תרבות
אוכל
קניות
כלים
פרסמו אצלנו
במה ציבורית
המייל האדום
בניית אתרים
סינון אתרים
RSS
דרושים
תיק תק – פיתוח אתרים לביה"ס
לוח שנה עברי
זמני היום וזמני כניסת ויציאת השבת
מגשר גירושין
אינדקס אתרי יהדות
אינדקס אתרי חינוך
בית מדרש | מידע יהודי | פרשת השבוע | מאגר השיעורים | לוח שנה עברי | אנציקלופדיית יהדות | חדשות | תרבות | אוכל | קניות | אינדקס אתרים | רפו"ש | שו"ת | פורומים | שידוכים | שמחות | תיירות | במה ציבורית | בניית אתרים | סינון אתרים | דף הבית | הוסף למועדפים | אודות | צרו קשר | RSS | פרסמו אצלינו | דרושים
© כל הזכויות שמורות ל SafeLines