|
|
|
זוגיות חד-מינית מקודשת
|
|
|
לכבוד הרב שלום.
ניסיתי לשלוח את השאלה, אך לא שמתי לב שיש צורך ברישום, ואיני בטוח אם נשלחה השאלה לאחר שנרשמתי אם לאו, ולכן אם קיבלת את שאלתי, אנא קבל את התנצלותי, והתייחס למכתב זה, בו הוספתי מספר דברים.
קראתי את השו"תים השונית בנושא הומוסקסואליות באתר, וקראתי שבתשובות מופיעות הדחקה, התעלמות ו"עקידה עצמית", אך שוב ושוב חזרה התחושה שאין הנושא מטופל מנקודת המבט הנכונה.
אני בחור דתי מאמין, המרגיש רגשות הומוסקסואלים עזים. ניסיתי להדחיק ולהתעלם, "לעשות כאילו", אך ללא הצלחה. הרגשות המשיכו להתקיים ולא הפכתי להטרוסקסואל ע"י נסיון לשכנע את עצמי שאני רוצה לחיות עם אישה.
ואיני מדבר על משיכה מינית גרידא, שאם רק בזה היה מדובר הייתי מתגבר ככל גבר המתגבר על משיכתו לנשים האסורות לו, אלא על רגשות אמיתיים וחזקים, הבאים מהלב, של אהבה ורצון לחלוק את חיי עם גבר. ואני יודע שלהטרוסקסואל הדבר נראה כדבר דוחה, לא טבעי ובלתי נתפס, אך בעיניי הדבר נראה כטבעי ביותר, ולמרות שאני רואה זוגיות הטרוסקסואלית כדבר טבעי ונכון גם הוא, איני מסוגל להעלות בעיני רוחי את עצמי חי את חיי באושר ובלב שלם עם אישה.
ולכן, השאלה הראשונה שלי היא כזאת:
איך יתכן שאני רשאי, ואף צריך, להתחתן עם אישה, ביודעי שאיני מסוגל לאהוב אותה כשם שאני מסוגל (ואף הנני, למרות שכרגע אין הדבר ממומש או אפילו גלוי בשום צורה שהיא) לאהוב גבר אחר? האין זה כאילו אני "עוקד" אותה יחד איתי? וגם אם אני אמצא אישה שתסכים להתחתן איתי בידיעה על נטיותי, האם אני צריך לסמוך על זה, שהרי אין היא מסוגלת לתפוס את המצב במלואו (וכבר אמרו חז"ל שאין אדם יכול לשפוט חברו עד שיגיע למקומו, ולא הזכירו דווקא לחיוב)?
דבר נוסף. ידוע שמשמעותן של "חופה וקידושין" ושל מבנה המשפחה מתבטאות בשני עקרונות: קיום העולם, וקידוש הקשר והזוגיות.
אם כן, הפתרון שהוצע באחד השו"תים לחתן הומוסקסואל ולסבית אמנם מקיים את העיקרון הראשון, אך האם קשר שכזה, שכל משמעותו הינה הבאת ילדים בעולם, באמת מקיים את העיקרון השני? שהרי ברור שאין קשר שכזה יוצא מתוך אהבה או אף משיכה, ואיך ניתן לקדש זוגיות שכזו שכל מטרתה הוא "לצאת ידי חובה"?
ושאלה אחרונה, אך היא המרכז במכתב זה:
האם באמת אין מקום ביהדות לזוגיות חד-מינית במקרה בו שני בני הזוג מקדשים את הזוגיות באהבה כאילו עברו "חופה וקידושין" ונוהגים בהצנע הדבר ולא בהוצאתו בפהרסיה?
האם במקרה ואין עיקרון "קיום העולם" בהישג היד הדעת והלב, האם אין מקום לאדם לקיים את עיקרון "קידוש הקשר והזוגיות" ולא יאבד בבדידותו ויסתכן בהדרדרות ל"שוק הבשר" הקיים כיום בחברה ההומוסקסואלית החילונית?
מפרשים רבים טוענים שאיסור "משכב זכר" הינה פעולה מסויימת ביותר, ויש אף המוסיפים תנאים ומידות. אם בני הזוג "עוקדים את נפשם" ונמנעים מפעולה מסויימת זו (על כל מידותיה), האם עדיין חל עליהם האיסור לממש את אהבתם בפעולות שאינן אסורות מדין תורה ולקדש את אותה אהבה?
שאלות אלה התעוררו לפני ואחרי שקראתי את השו"תים השונים, ואשמח אם כבוד הרב יוכל לעזור לי ולהאיר את דרכי לעבר אורח החיים הנכון.
תודה מראש.
|
|
התשובה:
|
|
|
שלום וברכה
נקודת המוצא היא שאתה דובר אמת. איני מתכוון לכך שאינך משקר אותי, כי אם שאינך משקר את עצמך. אני יודע כי רבים סבורים שכל מה שכתבת הוא קשקוש אחד גדול, ומדובר בחדירה של תרבות זרה ולא של דבר החיב תוכך והבוער בעצמותיך. אני גם יודע כי ייתכן וחלקים מסוימים של זהותך בתחום זה אינם תוצאה של בחירה כי אם עולמות הקיימים בתוכך כיוון שנבראת כך. על רקע זה נכתבו כל התשובות שנכתבו, וזו הייתה נקודת המוצא שלהן.
אין אתה רשאי להתחתן עם אישה שלא יודעת מה עומד בפניה. כבר בעבר פרסמתי, אף בעתונות, עמדה הלכתית חד משמעית האוסרת על נישואין אלה. ברם, כשיודעת האישה מה עומד בפניה אין אתה חייב ואף לא רשאי לחשב את יכולתה לעמוד בכך. זו הכרעה של בחורה מבוגרת ועצמאית, ואנו לא יותר חכמים מזולתנו. על כן, אינך יכול לכפות מישהי לחיות עימך כשאלה נטיותיך ותפישת עולמך, אך אינך יכול למנוע מישהי המכונה להתמודד עם מציאות זו יחד עימך.
אכן נכון, כי קידושין מסוגים שונים שהוצעו על ידי רבנים שונים אינם מממשים אתה עולם המלא של חיי נישואין. אנו מכריעים גם בין שתי אפשרויות שאינן טובות, וכשעומד קיום העולם (שאינו רק אידיאל כללי כי אם גם חוויה קיומית עזה של הורות, ועל כן הגבול שביקשת למתוח אינו מדויק) כנגד קידוש הקשר והזוגיות (ואף כאן אין מדובר בקשר שהוא מיני בלבד, כי אם בקשר של הקמת משפחה) מועדף הראשון על פני חסרונות השני. אנו מאמינים כי הקצוות מתכהים, כי נעשית התקרבות המאפשרת את שניהם כאחד, אם כי לא באופן מלא. זוגות שונים שעשו זאת בדרך קשה – הצליחו חלקית, ואנו לעיתים נוטים להצלחה חלקית מאשר כישלון מוחלט. מעבר לכך, גם לו היה זה רק יציאה ידי חובה ניתן לקדש מציאות זו. גם יציאה ידי חובה היא קדושה, ונשמות יכולות להתאחד סביב היעד הקדוש גם אם נפשית הן אינן קשורות זו לזו.
אינני מכיר כל הסכמה ביהדות לזוגיות חד מינית קדושה. יש הטוענים כי אצל הבנות הדבר מותר יותר, בשל אי-קיומו של איסור מפורש בתורה, אולם נראה מעמדת חז"ל בוודאי מעמדת הפוסקים לאורך הדורות כולם כי הם לא היו מסכימים להבחנה זו. איני חשוב שהאיסור הוא דווקא על משכב זכר. דברי התורה "על כן יעזוב איש את אביו ואת אמו, ודבק באשתו והיו לבשר אחד" חזקים מבחינה זו משאלת האיסור הפורמאלי. התורה מדברת כאן על יסוד בניינו של העולם, הנעשה מקשרי זכר ונקבה. כל זה עוד לפני שאלת "פרו ורבו" – שאלת האהבה וקישור הזוגיות היא העומדת במרכז פסוק זה, ומכוחו של פסוק זה נובעת ההדרכה התורנית המלמדת שהבעיה אינה רק בקשר המיני אלא בשאלת כל מבנה המשפחה.
חזק ואמץ
כל טוב ושנה טובה
|
|
|
|
|
|
|
|
כתוב תגובה
|
|
|
|
גולשים נכבדים,
אנא הקפידו לכתוב הערות עינייניות ביחס לשאלה הנוכחית בלבד!
לצערינו, שאלות, הערות כלליות וכד' שאינן מתיחסות לשאלה, יימחקו מהמערכת.
בברכה, צוות שו"ת מורשת.
|
|
הנך מוזמן להגיב על
זוגיות חד-מינית מקודשת
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
כשרות
RSS