יהדות
הפוך לדף הבית
יהדות מידע יהודי חדשות דעות משפחה תרבות אוכל נשים חינוך
 שווה עיון:
לצאת עם משתמט?

 
שאל את הרב - שאלות ותשובות ביהדות ובהלכה
דף הבית » שאל את הרב - שאלות ותשובות ביהדות ובהלכה » לשם יחוד
 


» לצפייה בתשובות הרבנית שולמית בן שעיה
חיפוש
» מתקדם

 תגיות
   7 נקיים    אבות    אזכרה    אינטרנט    אירוח שבת    אירוסין    אישה    אישות    אישות ומשפחה    אמונה    אתרוג    בגידה    בחורה    בינו לבינה    בית    בית כנסת    בית מדרש    בית ספר    בעל    בר מצווה    ברית מילה    ברכה    ברכות    ברכות הנהנין    ברכות השחר    ברכת החמה    ברכת הלבנה    ברכת המזון    ברכת כהנים    בשר וחלב    בשרי    בת מצווה    גזל    גיור    גירושין    גניזה    גשם    דבר תורה    דברי תורה    דגים    דעות    דתי    הדלקה    הדלקת נרות    הוראה ותלמוד תורה    הורדות    הורדת שירים    החזר מס    היחיד והחברה
 אינדקס נושאים
 
» אינדקס נושאים ותגיות

לשם יחוד

מתוך: יום יום » לימוד תורה פורסם בג' בסיוון התשפ"א
שלום וברכה

המנהג הוא שלא לומר לשם יחוד בדרך כלל. בכל זאת כאשר כן אומרים (כגון בספירת העומר, או במקומות שנהגו כן לומר לפני כל מצוה) זה טעון הסבר, כי תמיד אנחנו חוזרים ומשננים לעצמנו ש "אין עוד מלבדו" ומצד שני מבקשים שעשית המצוה תהיה לשם יחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה.
א. הרי ברור שאין שתי רשויות. א"כ, מדוע מציינים את השכינה כדבר נפרד מהקב"ה כביכול שצריכה יחוד. (וזה גם בלשון נקבה-שכינה).
ב. וכי יש יחוד אצלו ? - שמעתי בשיעור שיש יחודים של עולמות רוחניים עליונים של עלית וזיווג העולמות. אז את זה אפשר קצת להבין, אבל איך אפשר לבקש יחוד על הקב"ה בעצמו שהוא אחדות גמורה ופשוטה כידוע ?
ג. מה המקור לנוסח ה"לשם יחוד" והאם לא היה ראוי לא להדפיסו בסידורים כלל, כדי שהעם לא יכנס לספקות באשר לאחדות הבורא ?


התשובה:
קטונתי. אין לי השגות כאלה.
 
כתוב תגובה
גולשים נכבדים,
אנא הקפידו לכתוב הערות עינייניות ביחס לשאלה הנוכחית בלבד!
לצערינו, שאלות, הערות כלליות וכד' שאינן מתיחסות לשאלה, יימחקו מהמערכת.
בברכה, צוות שו"ת מורשת.
הנך מוזמן להגיב על לשם יחוד
*שם:
  דוא''ל:
האם לפרסם את כתובת המייל בתגובה
*כותרת:
*תוכן:

אימות תווים:
 
רשימת התגובות  
תשובה: לשם יחוד - דניאל, 13/05/2021
המקור הקדום ביותר לאמירת תפילת: לשם ייחוד הוא ספרו של המקובל רבי אליהו די וידאש בספרו ראשית חכמה
תשובה: שכינה היא האור האלוקי שירד לעולם למען ישראל וממנו רוח הקודש לנביאים ועוד תוצאות. כשישראל יצאו לגלות ירד משהו מאור זה יחד איתם לשמור עליהם מן הגוים. ונזכר שעם כל יהודי שחוזר לארץ יש קצת חזרת שכינה. חזרה שלימה תהיה כשכל ישראל יהיו בארץ יבנה המקדש ותחזור הנבואה לישראל.
הרמח``ל מבאר: שעניין יחוד הוא הסכמת המידות, ולפי זה יש לומר שענין היחוד כאן הוא הסכמת מידת המשפט של הבורא קב``ה עם מידת הנהגת העולם ובפרט עם ישראל שכינתיה, לטוב לנו כל הימים.
בפשטות דברי האר``י: קוב``ה ושכינתיה היא חד, והיחוד הוא י``ה [שהוא דחילו ורחימו] עם ו``ה [שהוא קוב``ה ושכינתיה], וכן מוכח מנוסח הלשם יחוד שהב` של בו``ה מורה על היחוד והו` של ושכינתיה הוא רק עוד דבר ודו``ק. ראה שער רוח הקודש, כִּי זֶהוּ עִקַּר סוֹד שֹׁרֶשׁ הַיִּחוּד - כְּשֶׁמְּקַשְּׁרִין וּמְיַחֲדִין הַנְהָגַת כָּל הָעוֹלָמוֹת אֵלָיו יִתְבָּרַךְ, שֶׁמַּאֲמִינִים שֶׁהוּא יִתְבָּרַךְ מֶלֶךְ וּמַנְהִיג וּמוֹשֵׁל בְּעַצְמוֹ בְּכָל הָעוֹלָם הַגַּשְׁמִי הַזֶּה וּמִכָּל שֶׁכֵּן בְּכָל הָעוֹלָמוֹת כֻּלָּם.
וְעַל נְקֻדָּה זֹאת סוֹבֵב כָּל כַּוָּנַת הַתּוֹרָה וְהַמִּצְווֹת, וְכָל סוֹדוֹת הַכַּוָּנוֹת שֶׁל כָּל כִּתְבֵי הָאֲרִ``י זַ``ל וְזֹהַר הַקָּדוֹשׁ. כִּי מְבֹאָר בְּכָל הַסְּפָרִים, שֶׁשֹּׁרֶשׁ כַּוָּנַת כָּל הַמִּצְוֹת הוּא לְיַחֵד קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּשְׁכִינְתֵּהּ. וּכְמוֹ שֶׁנּוֹהֲגִין לוֹמַר קֹדֶם כָּל מִצְוָה וְדָבָר שֶׁבִּקְדֻשּׁה: כִּי עִקַּר סוֹד יִחוּד קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּשְׁכִינְתֵּהּ הוּא בְּחִינָה זֹאת, כִּי בְּחִינַת הַהַנְהָגָה וְהַמַּלְכוּת מַה שֶּׁה` יִתְבָּרַךְ מְצַמְצֵם עַצְמוֹ כְּדֵי לְהַשְׁגִּיחַ וּלְהַנְהִיג הָעוֹלָם - זֹאת הַבְּחִינָה נִקְרֵאת `מַלְכוּת`, בְּחִינַת שְׁכִינָה. וּמִי שֶׁכּוֹפֵר חַס וְשָׁלוֹם בַּהַשְׁגָּחָה וּמַפְרִיד הַנְהָגַת מַלְכוּתוֹ מִמֶּנּוּ יִתְבָּרַךְ - הוּא `נִרְגָּן מַפְרִיד אַלּוּף`.
וְעִקַּר אֱמוּנָתֵנוּ הַקְּדוֹשָׁה הוּא שֶׁאָנוּ מַאֲמִינִים כִּי לַה` הַמְלוּכָה - הַיְנוּ שֶׁהַנְהָגַת הָעוֹלָם שֶׁהוּא בְּחִינַת מַלְכוּת - מְקֻשָּׁר וּמְיֻחָד אֵלָיו, כִּי הוּא לְבַדּוֹ מֶלֶךְ שַׁלִּיט וּמוֹשֵׁל בְּכָל הָעוֹלָם וּמַנְהִיג הַכֹּל בְּהַשְׁגָּחָתוֹ לְבַד. וֶאֱמוּנָה הַקְּדוֹשָׁה הַזֹּאת אָנוּ מַמְשִׁיכִין עַל-יְדֵי כָּל מִצְוָה וּמִצְוָה, כִּי אֱמוּנָה הַקְּדוֹשָׁה הַזֹּאת הִיא יְסוֹד כָּל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: כָּל מִצְוֹתֶךָ אֱמוּנָה. וְעַל-כֵּן אוֹמְרִים קֹדֶם כָּל מִצְוה: לְשֵׁם יִחוּד קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּשְׁכִינְתֵּהּ וְכוּ`. כִּי עִקַּר כַּוָּנָתֵנוּ בְּכָל מִצְווֹתֵינוּ וַעֲבוֹדָתֵנוּ - כְּדֵי לְהַמְשִׁיךְ עָלֵינוּ אֱמוּנָה הַזֹּאת, שֶׁהִיא בְּחִינַת יִחוּד קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּשְׁכִינְתֵּהּ -
לְיַחֵד וּלְקַשֵּׁר הַנְהָגַת הַמַּלְכוּת אֵלָיו יִתְבָּרַךְ לְבַד זעיר אנפין ומלכות דאצילות - נקראים גם בשם קודשא בריך הוא ושכינתיה. היחוד ביניהם הוא יחודא תתאה. והמצות שאנו עושים הם לשם יחוד זעיר אנפין ומלכות דאצילות.
הסבר השכינה: גלות הוא כינוי למצב של מישהו שנאלץ לעזוב את מקומו הטבעי והרגיל. בדרך כלל השימוש במושג זה הוא על מצבם של בני ישראל בזמנים בהם הם אינם יושבים על אדמתם - ארץ ישראל, ונתונים תחת שעבוד האומות וכן כשבית המקדש אינו בנוי. מבין הגלויות חמורה במיוחד הגלות הנוכחית והאחרונה, שהתארכה יותר מכל הגלויות.
תורת החסידות שמה את הדגש על משמעותה הפנימית והעיקרית של הגלות - הגלות הרוחנית, גלות השכינה - כאשר האור האלוקי אינו גלוי אלא נמצא בהסתר. בהתאם לכך, מתבארת עבודת בני ישראל בגלות כשליחות עליונה לברר את הניצוצות ולגלות את האור האלוקי שוב ביתר שאת. כאשר עבודה זו מושלמת, מגיעה עת הגאולה האמיתית והשלימה - אז יתגלה אור ה` בעולם בשלימות.
האור האלוקי בגלות, בזמן הבית, האיר האור האלוקי בפנימיות ובגלוי בבית המקדש, ויהודי היה יכול לראות את הקדושה בגלוי כמו ראיה ממש כמאמר רז``ל כשם שבא לראות כך בא ליראות. ואילו בזמן הגלות האלוקות נמצאת בהסתר ולכן העולם נראה כמציאות בפני עצמו.
האור האלוקי המאיר בזמן הגלות, הוא אור מקיף, שהשפעתו על העולם אינה באופן ישיר, ולכן הוא אינו מורגש. זו הסיבה לכך שבזמן הגלות נמצאים בני ישראל בשפל ולא נכרת מעלתם - כיון שכאשר ההשפעה היא באופן מקיף, לא נרגש ההבדל בין עליון לתחתון. ולכן גם בזמן הבית - כאשר ההשפעה היתה באופן פנימי - יהודי שעבר על כרת ומיתה בידי שמים הפסיק לקבל את חיותו, אך בזמן הגלות יכול יהודי עובר עבירה לקבל חיות ושפע בעולם הזה.
לכן מצב הגלות נקרא שינה למעלה כביכול - כיון שבזמן השינה לא נרגשים כוחותיו הפנימיים של האדם, והחיות שלו היא רק באופן מקיף. בזמן השינה גם לא ניכרת מעלת המח שבראש על שאר האברים. מכך נגזר הבדל משמעותי בין אופן עבודת ה` בזמן הבית, לעבודה בזמן הגלות: בזמן בית המקדש - כאשר יהודי ראה אלוקות בגלוי - היה בכחו לעבוד את ה` מתוך ביטול פנימי, היינו, שבמחו הוא מבין ובלבו הוא מרגיש את הצורך לעבוד את ה`. ואילו בזמן הגלות - כאשר אין ראיית אלוקות - העבודה יכולה להיות אך ורק מתוך ביטול חיצוני, היינו, שהיהודי שומר על עצמו מלעבור בפועל על רצון ה`, אולם במוחו וליבו הוא אינו חדור בביטול ועבודתו נעשית בקרירות.
מסיבה זו נמשלה הגלות לעיבור והגאולה ללידה: כיון שעל העובר אמרו חז``ל למה הולד דומה במעי אמו - לפינקס מקופל, ראשו בין ברכיו ועקבותיו על עגבותיו, ואוכל ממה שאמו אוכלת.. ופיו סתום וטבורו פתוח. כאשר ראשו של הולד בין ברכיו, הוא אינו יכול לחשוב, להרהר ולראות. בדומה לכך גם בני ישראל בזמן הגלות לא יכולים לראות אלוקות. פיו סתום וטבורו פתוח, היינו שהולד אינו יכול לאכול את מזונו דרך הפה ולהזין בכך את המח והלב, אלא המזון נכנס דרך הטבור ומזין אך ורק את אברי הגוף. בדומה לכך, מזונם של בני ישראל בזמן הגלות - קיום המצות - אינו מזין את הלב והמח, ידיעת ה` ואהבתו, אלא נעשה בצורה טכנית בלבד.
המצאות השכינה בגלות, בחסידות מבואר רבות, על כך שהשכינה נמצאת תמיד עם בני ישראל בגלות אף שלא תמיד מרגישים אותה. כמאמר רשב``י כמה חביבין ישראל לפני הקב``ה - שבכל מקום שגלו שכינה עמהן, גלו למצרים שכינה עמהן.. גלו לבבל שכינה עמהן.. ואף כשהן עתידין ליגאל שכינה עמהן, שנאמר ושב ה` אלהיך את שבותך - והשיב לא נאמר אלא ושב, מלמד שהקב``ה שב עמהן מבין הגליות. ענין זה מתאים לדין תלמיד שגלה, מגלין רבו עמו.
הרבי מבאר כי שני ענינים מודגשים בכך: `א` מחד גיסא, אין המדובר רק שהקדוש ברוך הוא נמצא בגלות, אלא הכוונה היא שהוא סובל כביכול את צרת הגלות, כמו שכתוב: בכל צרתם לו צר, וכפי הדיוק מגלין רבו עמו, היינו שהרב סובל בצער הגלות. `ב` לאידך, אין הכוונה רק שהקדוש ברוך הוא מצטער בצער הגלות, אלא הוא עצמו נמצא עם בני ישראל - לא כמלך הנמצא בהיכלו ומצטער מצרת בנו הנמצא בגלות, אלא כיורד עם בנו לגלות, או שגם טוחן עמו בבית האסורים. בכך גם מודגש ההכרח לבואה המיידי של הגאולה במהירות האפשרית, שכן לא רק בני ישראל סובלים בגלות, אלא גם הקדוש ברוך הוא כביכול.
הרבי מדגיש את העובדה שהשכינה נמצאת עד הרגע האחרון של הגלות כשהן עתידין ליגאל יחד עם בני ישראל. לא שהקדוש ברוך הוא יוצא מהגלות ולאחר מכן מוציא את בני ישראל, אלא הוא נמצא עם בני ישראל עד לגאולה.
המקום המיוחד והעיקרי בו נמצאת השראת השכינה בגלוי - הוא בבתי הכנסת, ובהם גופא, במיוחד בבית הכנסת של נשיא הדור - כדברי הגמרא: ואהי להם למקדש מעט - אמר רבי יצחק: אלו בתי כנסיות ובתי מדרשות שבבבל, ור``א אמר: זה בית רבינו שבבבל. מכך מובן גם שבשעת הגאולה כשהן עתידין ליגאל שכינה עמהן, תתחיל גאולת השכינה מאותו מקום בו שרתה קודם לכן - זאת אומרת, שבית המקדש
לשם יחוד
תודה על הטירחה והאריכות. וכפי שכתבתי קטונתי מלהבין.

פורטל מורשת
דף הבית
אודות
צור קשר
הוסף למועדפים
הפוך לדף הבית
רישום חברים
מפת האתר
ראשי
שאל את הרב
שיעורי תורה
לימוד יומי
לוח שנה עברי
זמני היום
זמני כניסת ויציאת השבת
רפואה שלמה - רשימת חולים לתפילה
פורומים
שידוכים
תיירות
שמחות
אינדקס
ערוצי תוכן
יהדות
מידע יהודי
חדשות
דעות
משפחה
תרבות
אוכל
קניות
כלים
פרסמו אצלנו
במה ציבורית
המייל האדום
בניית אתרים
סינון אתרים
RSS
דרושים
תיק תק – פיתוח אתרים לביה"ס
לוח שנה עברי
זמני היום וזמני כניסת ויציאת השבת
מגשר גירושין
אינדקס אתרי יהדות
אינדקס אתרי חינוך
בית מדרש | מידע יהודי | פרשת השבוע | מאגר השיעורים | לוח שנה עברי | אנציקלופדיית יהדות | חדשות | תרבות | אוכל | קניות | אינדקס אתרים | רפו"ש | שו"ת | פורומים | שידוכים | שמחות | תיירות | במה ציבורית | בניית אתרים | סינון אתרים | דף הבית | הוסף למועדפים | אודות | צרו קשר | RSS | פרסמו אצלינו | דרושים
© כל הזכויות שמורות ל SafeLines