 |
|
|
קנאות חיובית וקנאות שלילית - לפרשת פנחס
(התקבלה בתאריך 16/07/2016)
|
| |
מדוע הקנאות של פנחס מוזכרת לחיוב, ואילו קנאותם של הבריונים ערב החורבן מוזכרות לשלילה?
|
|
תשובת הרב
|
|
פרשת פנחס נפתחת בסיפור של קנאות – קנאות של פנחס הכהן, והיא נקראת תמיד בפיתחה של תקופת בין המצרים שגם היא יסודה בסיפור של קנאות. הסיפור הראשון נזכר לטובה, הוא אף קיבל שכר על קנאותו, ככתוב: ''לָכֵן אֱמֹר הִנְנִי נֹתֵן לוֹ אֶת בְּרִיתִי שָׁלוֹם. וְהָיְיתָה לּוֹ וּלְזַרְעוֹ אַחֲרָיו בְּרִית כְּהֻונַּת עוֹלָם''. הסיפור השני – למעלה מאלף שנה לאחר מיכן, ערב חורבן הבית, אנו נפגשים עם קנאים שהעצימו את האסון הלאומי וגרמו לרעב בירושלים, בשרפם את מחסני המזון בירושלים הנצורה על מנת לגרור את עם ישראל לצאת למלחמה מול האימפריה הרומאית. קנאים אלו נקראו בלשון חז''ל ''בריונים'' ''סיקריקים'' – כינויים המבטאים ביקורת והתנגדות למעשיהם ולדרכם.
הגמרא במסכת גיטין מספרת לנו רק מעט שבמעט על מעלליהם, ויוסף בן מתתיהו בספרו מרחיב עשרת מונים, ומתאר בפרטי פרטים את מלחמות הכנופיות בחצר המקדש, תיאור שכולל מעשי רצח וביזה רבים. נכון הדבר שספרו שנוי במחלוקת, ויתכן שחלק מפרטי סיפוריו אינם נכונים, אך רוח התקופה משתקפת בדבריו ומהם עולה סיפורה של שנאת האחים הגדולה אשר הייתה באותם ימים.
אז קנאות היא דבר חיובי או שלילי?
התשובה מורכבת. הקנאות של פנחס זכתה לברכת ה' מפני שהייתה קנאות נקיה, לשם שמיים; ואף על פי שרצו חכמי דורו לנדותו על מעשהו, קפצה רוח הקודש ואמרה: ''וְהָיְיתָה לּוֹ וּלְזַרְעוֹ אַחֲרָיו בְּרִית כְּהֻונַּת עוֹלָם''. היא העידה על כך שקנאותו הייתה לשם שמיים.
בדומה לזה כתב מרן הראי''ה קוק זצ''ל בסידורו ''עולת ראיה'' לפרש את עניינה של ''ברכת המינים'' שבתפילת העמידה ששמואל הקטן תיקנה: ''כל הברכות של התפילה, שהן מליאות חסד ואהבה ראוי לתקנן כל חכם הראוי למעלה רוממה כזאת,....על כן עמד שמואל הקטן ותיקנה. ורק הוא, אשר הסיר מלבבו כל רגש שנאה גם לשונאי נפשו, הוא שיתעורר לתקן ברכה למינים, לא תימצא בה כי אם ריגשת לב טהור לתכלית הטוב האמיתי הכללי''. גם שמואל הקטן יסד את ברכת למלשינים מתוך מחשבה נקיה ולב טהור.
לפנחס ניתנה ברית שלום לא רק מפני גואלי הדם של זמרי בן סלוא, אלא גם כהגנה על נפשו של המקנא, הגנה מהפגם שעלולה הקנאה ליצור בנפשו פנימה. כך כתב הנצי''ב בפירושו ''העמק דבר'': ''טבע המעשה שעשה פנחס להרוג נפש בידו היה נותן להשאיר בלב הרגש עז גם אחרי כן. אבל באשר היה לשם שמים, משום הכי באה הברכה, שיהא תמיד בנחת ובמידת השלום ולא זה עניין לפוקת הלב.''
יאמרו האומרים: כיום אנו נלחמים מול שונאינו העומדים לכלותינו ומבקשים לפגוע ביישובינו, יש חשש שעצם המלחמה ארוכת השנים מול גלי טרור החוזרים ונשנים, תשפיע עלינו השפעה שלילית. ואכן בהיותי בצה''ל במשך שנים רבות, שמעתי מרצים מטעם חיל החינוך שאמרו זאת, חזרו ושנו על ההשפעה השלילית שתהיה למלחמה על החברה הישראלית. זכורה עוד אמרתה של ראש הממשלה גולדה מאיר, שאויבנו לא רק שצריכים לבקש מאתנו סליחה על הרג בנינו ובנותינו, אלא גם על כך שאנו נאלצים להרוג את ילדיהם.
התשובה לכך כפולה: ראשית, יש לחזק את הפן האידיאולוגי: אנחנו כאן לא רק בגלל שכאן נולדנו וכאן נולדו ילדינו. חיזוק האמונה בצדקת דרכינו, תגרום לכך שעמידתנו תהיה בריאה, איתנה ונקייה יותר, ותקל עלינו במידת מה גם את המצב הביטחוני. שנית, נעזר בפרשת 'עיר הנידחת', בה נאמר שיש לשרוף את העיר, ולעשות פעולת השחתה גדולה בבני אדם ובכל הנמצא בה. התורה עצמה מעלה את החשש שפעולה קשה שכזו עלולה לפתח חלילה תכונות של אכזריות. הבטיח לנו איפוא ה' בתורתו ''ונתן לך ה' רחמים ורחמך''. כיון שאתם עושים את רצון ה', גם אם חלילה יש חשש להשפעות שליליות ,שנסגל את מידת האכזריות, שיצירת הרס וחורבן תיצור בנו קהות חושים. ה' מבטיח לנו שכאשר אנו עושים את רצונו, הוא ייתן לנו רחמים, וייטע בנו את מידת החסד.
''ונתתי לו את בריתי שלום''
|
| מקורות לתשובה |
|
|
תשובה מאת
הרב יצחק בן יוסף
|
|
|
|
